מדוע אסור לחפור ביום טוב ולהוציא עפר לצורך מצות כיסוי הדם? • האם מותר לשחוט חיה ועוף ביום טוב באופן שלא הכין עפר מערב יום טוב לצורך כיסוי הדם? • ומדוע אסור לגרד את הדם שהתייבש ברצפה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ח סעיפים י"ד – ט"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
לא ישחט אדם חיה ועוף ביו"ט, אא"כ יש לו עפר מוכן מערב יום טוב, ומבאר המ"ב, שחיה ועוף הם בעלי חיים שיש בהם מצות 'כיסוי הדם', ולצורך כך, צריך שיהיה לו עפר מוכן מערב יום טוב, מכיוון שבחפירת העפר ביום טוב יש שני איסורים. א. עשיית גומא. ב. טלטול מוקצה.
עבר אדם ושחט מבלי שהיה לו עפר מוכן מערב יום טוב, צריך שיהיו שני דברים כדי להתיר לו לכסות את הדם, צריך שכלי החפירה יהיה נעוץ מערב יום טוב, ובכך נחשב הדבר שהכין את העפר מערב יום טוב, וכן צריך שהעפר לא יהיה קשה, אלא יהיה עפר תיחוח, דהיינו, עפר רך, כדי שיוכל לכסות בו, אבל אם העפר קשה, צריך לטחון אותו כדי שיוכל לכסות בו, ויש בזה איסור מן התורה של 'טוחן', ואם אין לו עפר בכלל, יכסה את הדם רק בערב, עוד כתב המ"ב, שאם יש עפר רך, אין בעיה של עשיית גומא, שהרי כשחופר בקרקע, מיד נופל לתוך הגומא עפר אחר, ולכתחילה אסור לאדם לשחוט ואע"פ שכלי החפירה נעוץ בעפר מערב יום טוב, כיוון שזה לא הכנה גמורה ליום טוב, שהרי לא עקר את העפר ממקומו.
אפילו אם אדם צריך לכמות של עפר בכמה דקירות, דהיינו, לדקור בעפר ולכסות, ושוב לדקור ולכסות, בכל זאת, אם נעץ את כלי החפירה בקרקע מערב יום טוב, מותר לו ביום טוב לנעוץ אפילו כמה פעמים, כיוון שמן הסתם דעתו הייתה להכין את כל העפר, וממילא כל העפר נעשה מוכן לכך, ויכול לכסות את הדם גם באפר של הסקה שהוסקה מערב יום טוב, כיוון שמן הסתם האפר מוכן לכל שימוש.
אם יש לאדם עפר או אפר מוכן מערב יום טוב, מותר לכתחילה לשחוט ביום טוב על דעת לכסות בו את הדם, אבל אם האפר הוסק ביום טוב, אסור לכסות בו מטעם מוקצה, שהרי נחשב הדבר 'נולד' גמור, וגם מי שמתיר מוקצה ביום טוב, בכזה 'נולד' הוא אוסר, שהרי לפני ההסקה היו עצים, ועכשיו נעשו אפר, אא"כ האפר חם באופן שראוי לצלות בו ביצה, שאז מותר לכסות בו את האדם, ואין בו 'נולד' בכלל, כיוון שאתמול כשזה היה עצים, זה היה מוכן להיסק ולבשל ולצלות, ועכשיו האפר עדיין נשאר בשימוש הזה, ואם בכל זאת שחט ואע"פ שהאפר אינו ראוי לצלות בו ביצה, התירו חכמים בדיעבד לכסות בו, אע"פ שזה מוקצה, כדי שלא לבטל את מצות 'כיסוי הדם', אבל עדיף לכסות את הדם באופן שכלי החפירה נעוץ בעפר רך לצורך כך, שאז אין בזה איסור מוקצה, אלא יש בזה רק בעיה של 'עשיית גומא', דהיינו, שהוא 'מקלקל' במקום שאינו צריך את הגומא, ועדיין זה יותר קל מאיסור מוקצה, אבל יש החולקים וסוברים, שמותר לכסות באפר מוקצה שזה רק טלטול בעלמא, והעיקר שלא יגביה את העפר עם הדקר שבזה עושה גומא בידיים, א"כ יוצא שנחלקו, האם עדיף טלטול מוקצה, או שעדיף עשיית גומא, ואם התערב אפר מאתמול שאינו מוקצה, עם אפר מהיום שהוא מוקצה, הוא בטל ברוב,
אופן כיסוי הדם בעפר או אפר, הוא ע"י שיטלטל אותו, ויניח אותו למטה היכן שישחט, כדי שדם השחיטה ייפול עליו, ולאחר השחיטה, יכסה בו את הדם גם מלמעלה, כיוון שצריך כיסוי בעפר רך מלמטה ומלמעלה, ואם שחט על קרקע קשה, ויש שם הרבה דם, יקח קצת מהדם, ויניח אותו בעפר רך, ויכסה אותו, כדי לקיים בחלק מן הדם את מצות 'כיסוי הדם', ואם התייבש קצת הדם, אסור לגרד אותו ביום טוב, שמא יבוא ליישר את הקרקע, ויעבור על האיסור של 'משווה גומות' שהוא מלאכה שאסורה מן התורה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א