מה החידוש בזה שמותר ביו"ט לשחוט בהמה שהיא בשותפות יהודי וגוי? • האם יש חילוק בדין זה באם יש להם שתי בהמות בשותפות? • ומדוע מריטת נוצות עוף ביו"ט היא איסור מדאורייתא? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ח סעיפים י"א – י"ג במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, בהמה שהיא בשותפות ישראל וגוי, מותר לשחוט אותה ביו"ט, ומתוך דברי המ"ב יוצא, שהחידוש בזה הוא, שהיה הוה אמינא, שאסור ליהודי לשחוט בהמה כזאת, כיוון שהוא טורח בבהמה שיש בה חלק לגוי, קמ"ל שמותר, והטעם, מכיוון שאי אפשר לכזית בשר בלי שחיטה, א"כ יוצא, שבשביל אותו כזית, היהודי חייב לשחוט את כל הבהמה, ואין בזה איסור.
אפילו אם יש להם שתי בהמות בשותפות, ואז היה הוה אמינא שיחלקו ביניהם את שתי הבהמות, באופן שבהמה אחת תהיה באופן מוחלט של היהודי, וכשהיהודי ישחט את הבהמה, הוא לא ישחט את החלק של הגוי, קמ"ל שאינו מחויב לחלוק, ומותר בכ"ז לשחוט את הבהמות, ואפילו אם היהודי רוצה לשחוט את שתי הבהמות כדי שיהיה לו את שתי החצאים, והגוי מסכים לכך וא"כ היהודי לא עוסק בחלק של הגוי, בכ"ז לא אומרים לו לחלוק, ואפילו ששתי הבהמות שוות במראה ובקומה ובשווים, עדיין אין אינו חייב לחלוק, כי אולי יהיה לו טעם יותר טוב בבהמה אחת, וי"א, שאם הגוי מסכים לתת ליהודי את הגדולה והטובה, אסור לשחוט את השנייה, אכן, אם היהודי ששוחט, לוקח רק את החלק הפנימי, ואת האחוריים מניח בעור לגוי השותף, לכ"ע מותר לשחוט את שניהם, כיוון שאין לו טירחה בחלק של הגוי, שהרי א"א לכזית בשר בלי שחיטה.
אסור לתלוש צמר מהצוואר של הבהמה כדי לעשות מקום לסכין של השחיטה, משום שיש בזה איסור מדרבנן של 'עוקר דבר מגידולו', אבל יכול לפנות את הצמר בידו, ולמשוך אותו לשני הצדדים, ואם נתלש, נתלש, ואין בזה איסור כלל, כיוון שאינו מתכוון לתלוש, ולא יזיז את הצמר התלוש ממקומו, אלא ישאיר אותו מסובך עם שאר הצמר שבצוואר, ואם היה צמר מסובך על הצוואר שא"א לפנות אותו, והרי לא שוחטים כך, ולא היה באפשרותו להסיר את זה מערב יו"ט, מותר לעשות זאת ביו"ט, ומבואר בהערה למ"ב דרשו, משום שכל מכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מערב יו"ט, מבואר בשו"ע לעיל בסי' תצ"ה ס"א, שמותר לעשות אותם ביו"ט.
אדם השוחט את העוף, לא ימרוט את הנוצה כדי לעשות מקום לסכין, וזה איסור דאורייתא משום תולדה של גוזז, שהרי דרכו של העוף הוא לתלוש את הנוצות ע"י מריטה ביד, ואע"פ שאחרי השחיטה מותר למרוט את הנוצה, ואיסור גוזז שייך גם לאחר מיתה, ואם מותר למרוט את הנוצות לאחר השחיטה, א"כ נגיד, מה לי מחיים ומה לי לאחר שחיטה, לאחר שחיטה שונה הדבר, שכיוון שהותרה לאכילה ע"י השחיטה, וא"א לאכול אותה בלי מריטת הנוצה, מותר למרוט אותה כמו שמותר לצלות ולבשל אותה, וכן בבהמה מותר להפשיט את העור לאחר השחיטה מטעם זה, ואפילו שהפשט הוא אב מלאכה, אבל בעוד שלא נשחטה, אסור, כיוון שיכול לעשות זאת מערב יו"ט.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א