"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (ב כד)
המשגיח דפוניבז', מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל, סיפר פעם בוועד שמסר לחתנים, על תנור חשמלי שרכש, וכאשר הוציא את התנור מן האריזה, מצא שם חוברת מודפסת. בשער החוברת היתה כותרת גדולה ובה מילה אחת: 'הוראות'.
"חשבתי לעצמי", אמר המשגיח, "הרי התנור שרכשתי אינו גדול מידי, ומטרתו לחמם בסך־הכל דירה אחת, לא גדולה, ולשם מה זקוקים לכל־כך הרבה הוראות להפעלת התנור?"
אבל, הוסיף מרן זצ"ל: "משפתחתי את החוברת ועיינתי בה, למדתי שאכן גם לתנור לא־גדול שכזה, נצרך היצרן לחבר הוראות רבות, ולהזהיר את המשתמשים – בהערה 'אדומה', שהודפסה אף היא בשולי העמוד הראשון של החוברת – שגם אי־מילויה של הוראה אחת, עלולה לגרום לאסון.
"אודה ולא אבוש", אמר המשגיח בחיוך, "שלא הבנתי ממש את כל ההוראות שנדפסו בחוברת ההיא, אבל מה שכן הבנתי הוא, שכל מוצר זקוק להוראות־הפעלה, ואם לא מקיימים אותן כלשונן, המוצר לא יפעל כראוי.
"עכשיו תבינו", פנה רבי יחזקאל לחתנים בני התורה, "שאם כך הם פני הדברים באשר לתנור, אז אי אפשר להקים ולהפעיל בית יהודי, ללא ציות מוחלט להוראות שניתנו על ידי ה'מוסמכים' לכך, והאמורות ליישר את אורחות־הבית שהינכם מתעתדים להקים.
"הבית היהודי, משכן לאלוקי ישראל, שהשם יתברך רואה בו יסוד כה חשוב בחייו של כל יהודי, ובנשמת העם היהודי כולו, זקוק אף הוא לסדרה ארוכה של תקנות ופקודות, צווים וחוקים, ואשרי מי שיציית לכל ההוראות הללו, כפשוטן, ולא ינסה להערים ולהתחכם, ולא יתעלם מאף אחת מהן".
בקשתו של הבעל הביאה ל'פיצוץ'
על דבריו של המשגיח אפשר להוסיף את דברי המהרי"ל, שאמר שהפסוק בתהילים (פרק ס"ח פסוק ז') "מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות" וכו', מוסב על השי"ת המזווג זיווגים, אבל בניגוד לשדכן העושה את מלאכתו במשך שבוע־שבועיים, ולאחר שקיבל את שכרו אינו מתעסק יותר עם המשודכים, השי"ת 'עומד בקשר' עם בני הזוג במשך כל ימי חייהם.
גם לאחר שנישאו, ושנים רבות לאחר מכן, כאשר רואה השי"ת שנוצרו בעיות בין הבעל לאשה, הוא משתדל לסדר את העניינים על הצד הטוב, וכביכול מזווגם שוב ושוב עד שהוא 'מושיב' את היחידים ביתה, כלשון הפסוק.
ואם כן, כאשר בני הזוג נכנסים לשכון־כבוד בין כתלי ביתם, צריכים הם להישמע להוראות המדויקות שניתנו לנו בענין החיים המשותפים, כמו למשל 'מכבדה יותר מגופו' וכיו"ב. את ההוראות הקפדניות הללו יש למלא בדקדקנות מרובה, וכל חריגה וסטיה עלולה לגרום לבעיות חריפות בשלום־הבית.
ואולי כדאי לתת המחשה ודוגמא לדברים האמורים: ערבי פסחים הם הזמן הרגיש ביותר בבית ובמשפחה, וגם בבתים כאלה, שבמשך השנה לא נשמעים שם וויכוחים ולא מתעוררות מריבות, בערב פסח – הכל נפיץ, ויש להשקיע מחשבה רבה כיצד לשמור על שלום־הבית.
מעשה שהיה, בבית של ת"ח מופלג, שבמשך כל ימות השנה נוטלת אשתו את עול הבית על גבה, ועושה את כל המלאכות הנצרכות, והבעל יושב ולומד ללא הפוגה. והנה, בערב פסח האחרון, פונה הבעל אל אשתו, כבר בשעות הצהריים, ומבקש ממנה לסדר את קערת ליל הסדר. בעקבות כך, כעסה האשה מאוד על בעלה, והדבר גרם ל'פיצוץ' בבית.
אש־המריבה התעוררה, והאשה החלה לצעוק על בעלה: "איך אתה רוצה שאסדר עכשיו את הקערה, באמצע העיסוקים התכופים שלי בבית? וכי אתה רוצה שאוציא עכשיו את החרוסת ואת הכרפס, מכליהם, ואניח אותם בקערה?! האם יש לי עכשיו את הזמן הדרוש לכך???".
הנס הגדול היה שהבעל שתק, ולא הגיב לצעקותיה של אשתו, שממש יצאה מכליה. הת"ח הגיע אלי, כדי להתייעץ מה לעשות, וביקש שאסביר לו על מה יצא קצפה של אשתו. "הרי בסך הכל ביקשתי ממנה לסדר את הקערה!", אמר.
שאלתי את הבעל האם אשתו איטית בעבודתה, והוא השיב בחיוב, ואף תיאר את האיטיות הגדולה שלה בעבודות הבית. "אם כן, זו היא התשובה להתעוררות הכעס שלה, נגעת לאשתך ב'נקודה הרגישה' שלה, וכל אחד אמור לדעת מה היא הנקודה הרגישה של אשתו, ולא לגעת בה – לעולם!
"כיון שהיא איטית בעבודתה, הרי כשביקשת ממנה, כבר בשעות הצהרים, שתסדר את הקערה, היא נכנסה ללחץ גדול מאוד, כיון שעכשיו היא צריכה לעזוב את העיסוקים שלה, ולעסוק בסידור הקערה, והיות שהיא איטית מאוד, היא לא תהיה מסוגלת לכך.
"יתירה מזאת; יתכן שהיא חשבה, שבבקשתך זו הינך מנסה לבחון אותה האם היא תצליח – למרות הכבדות שלה בעבודתה – לסדר את הקערה… וכיון שמדובר בנקודה הרגישה שלה, היא יצא מכליה, שהרי אף אחד – ובמיוחד לא אשה – אינו רוצה שיפגעו בו בנקודה זו".
ללכת בדרכן של היונים
הוראה נוספת קשורה לאימרה נאה ששמענו מהגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל: "עם ישראל נמשלו ליונה, והנה ליונים יש טבע שמעולם לא נכנסים היונים והיונות ביחד לקן. כשהזכר נמצא שם, הנקבה ממתינה בחוץ, וכן להיפך. ואפשר ללמוד מכך", אמר הגאון, "שהקב"ה הטביע טבע זה ביונים כדי שלא יתחככו האחד בשני, ולא יגיעו לידי מריבה.
"לכן, גם בני ישראל, שנמשלו ליונים, צריכים לנהוג בדרך זו, וישתדלו שלא להתחכך האחד בשני ללא צורך, ולא יתערבו האחד בענייניו של השני, כשאין צורך בכך".
יש אנשים שכאשר הם נכנסים לביתם, הם 'מכניסים את האף' אל תוך סיר הבישול שהכינה עקרת הבית, ו'מביעים דעה' בענין האוכל; זה טעים וזה לא טעים, למאכל פלוני היה צריך להוסיף מלח, ומאכל אחר היה צריך לבשל על אש חזקה יותר. והם נוהגים שלא כדרכן של היונים.
ובכלל, מקומו של הבעל הוא בבית המדרש, ולא בבית, כמו שאומרת הגמרא (ערכין, דף י"ט עמוד א) 'אמרי אינשי, סבא בביתא – פאחא בביתא; סבתא בביתא – סימא בביתא'. ומסביר רש"י, כאשר האיש נמצא בביתו – יש שבר בבית וכשהאשה בבית – מטמון בבית.
אם הבעל יהיה בבית המדרש, ויתחבר ללומדי התורה, בודאי שהוא לא יתחכך עם רעייתו על כל צעד ושעל, והדבר ייטב לשניהם…
"הרי כל הדברים הטובים שלי הגיעו בזכות אשתי!"
הגיע לאוזניי מעשה מופלא, על אברך שגנבים נכנסו לביתו, והצליחו לגנוב סכומי כסף גדולים מאוד. ואם לא היה די בעצם הגניבה וההפסד הכבד שנחת עליו, מי שבגללו בוצעה הגניבה, היתה… אשתו, ששכחה לנעול את הדלת בצאתה מן הבית.
כאשר הגיע הת"ח לביתו וראה שהכל פרוץ והכסף איננו, עלה בליבו כעס רב על הגנבים. אשתו לא היתה בבית, והוא החל לצעוק: "איזה אנשים רעים הם, הגנבים הללו; איך זה שהם לא חסו עלי ועל ממוני, הרי אני אברך־כולל האוכל מן היד לפה, ואין לי אגורה מיותרת, ואיך הם העזו להמיט עלי צרה גדולה שכזו???"
הבעל היה כעוס וממורמר בצורה לא־רגילה. אבל ראה זה פלא; ברגע שאשתו נכנסה הביתה, הפך את עורו, והחל לפזר חיוכים לכל עבר, ואף הרגיע את אשתו. לפתע־פתאום צצו על לשונו מאמרי חז"ל בענייני בטחון, והוא החל לשנן לה אותם, דבר דבור על אופניו- – –
בעוד שהאשה היתה בטוחה שבעלה יצעק עליה, על כך שלא זכרה לנעול את הבית, קרה דבר הפוך לגמרי.
ניגשתי אל הת"ח ההוא, ושאלתי אותו איך הוא מסוגל להתנהג כך? הרי מדובר במשימה קשה ביותר! הוא השיב: "הרי כל הדברים הטובים שיש לי בעולם, הכל־הכל הגיע בזכות רעייתי, ואיך אני יכול להתרגז עליה? אז היא שגתה פעם אחת, והשאירה את הדלת פתוחה, אז מה קרה?"
האברך הזה היה מסוגל להשתנות ברגע אחד! עד שאשתו נכנסה הביתה, הוא היה כעוס מאוד על הגנבים הרשעים, ולפתע־פתאום השתנה, ולבש צורה אחרת לגמרי. הסיבה לכך נעוצה בהרגשה אמיתית שפיעמה בליבו, ש'בבית לא כועסים, ויהי מה'! או כפי שהוא־עצמו התבטא ואמר: 'אינני יכול לגדוע את כל זכויותיה של רעייתי, בגין מעשה־שכחה אחד!'
האדם אינו שלם מבלעדי אשתו
בענין מעלתה של האשה, אספר שבהיותי נער צעיר, עברתי פעם בכיכר דיזנגוף בתל אביב, ונתקלתי בדוכן־החתמה, שבו ביקשו מהעוברים והשבים לחתום בעד… זכויות הנשים. עליתי על הכסא שהיה ליד הדוכן, וצעקתי בקול גדול שלפני שחותמים על דבר כזה, הייתי רוצה שישיבו לי תשובה לשאלתי.
במקום התפתחה, כצפוי, מהומה לא קטנה, ואנשים רבים התכנסו סביבי. השאלה שהצגתי בפניהם היתה: מה הוא התנאי שבלעדיו אי אפשר למנות אדם לכהן גדול?
כמובן שאף אחד מהאנשים בכיכר דיזנגוף לא ידע לענות על השאלה הזו, ואז השבתי שהתנאי הוא שתהיה לו אשה. מבלעדי זה, אי אפשר להתמנות לכהן גדול!
כי מציאותה של האשה בבית היהודי, הוא דבר כה חשוב ונחוץ, עד שהאדם אינו יכול להיות שלם בלעדיו, ולכן חייבה התורה את הכהן הגדול להיות נשוי, ולפי דעה אחת במשנה- לפני יום הכיפורים 'מתקינין לו אשה אחרת', על מנת להבטיח שבעת העבודה יהיה נשוי, ורק אז תהיה לו סייעתא־דשמיא!
"הרי לנו שתורת ישראל אינה צריכה, חלילה, לחיזוקים בנושאים אלה", אמרתי שם בתל אביב.
(מתוך ההקדמה לספר 'שמחה בבית', בעריכת הרב משה מיכאל צורן)