"המה מי מריבה" (כ, יג)
לפני כמה עשורים הוזמנתי לדבר בבנייני האומה בפני עשרת אלפים נשים במשך עשרים דקות. נכנסתי לרבי חיים ברים זצ”ל ושאלתי אותו: "על מה לדבר? מה אפשר לומר בעשרים דקות?" תשובתו היתה: "דבר על אהבת חינם!"
אם אנחנו רבים עם השכן על המרפסת, יתכן שנרוויח את המרפסת, אבל נפסיד את העיקר שהוא אהבת ישראל. הגמרא (שבת ) אומרת: "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו", ואיך הוא יודיע לה? "שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא". יתן שמן בין עיני התינוק ויכחל סביב עיניו, כדי שבשעה שאם התינוק תשאל אותו מי עשה לו זאת, ינקוב התינוק בשם האיש, ויוסיף ויאמר שאותו אדם גם נתן לו פת על נותן הפת לעשות זאת, כדי שהאם תדע שיש מי שדואג לילדיה וכך ירבו השלום והאחדות בקרב עם ישראל.
אני זוכר שפעם אחת הלכתי ברחוב בשוויץ, כשאני אוחז בידי תיק ג'ימס בונד. מרחוק הלכה אשה יהודיה צעירה עם טיולון ובתוכו שני ילדים.
האשה לא ידעה שיש לי שמיעה חדה, כך שיכולתי לשמוע מה היא מדברת. למרות שדיברה מאד בשקט, שמעתי כיצד היא פונה אל בורא העולם בבקשה חרישית: ריבונו של עולם! אנא תן ליהודי הזה הצלחה, שיקבלו אותו בכל מקום בסבר פנים יפות, ויתנו לו צדקה ביד רחבה!"…
למרות שלא עסקתי באותה עת בהתרמה לצדקה, התרגשתי מעצם דאגתה של אשה יהודיה לאחיה היהודים על אף שאינה מכירה אותם.
תפילתה שבאה מעמקי הלב, יצרה אצלי הרגשה שכולנו אחים. אם ננהג בדרך זו נביא לחזרה בתשובה בכלל ישראל.
כאשר היו שואלים את האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל כיצד ניתן לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי אדם השונא ומציק לזולת הוא היה משיב: "יש לאהוב, לאהוב ולאהוב אותו עד שלא תיוותר לו כל ברירה, ואף הוא יהיה מוכרח לאהוב את אלו שהציק להם בתחילה!"
תאמינו לי, ניסיתי את זה לא פעם אחת, וזה עובד!
בעת שהתנהל משפטו של הצורר אדולף אייכמן ימ"ש, פעל בבני ברק קו אוטובוס חמישים ושש, שתופעל על ידי שני נהגים בשם שלמה ומשה. באותה תקופה התגוררתי ליד העירייה, והחברותא שלי התגורר בשיכון ויז'ניץ, כך שיצא לי לנסוע בקו זה ארבע פעמים ביום. שני הנהגים היו טובי לב, והיו עוצרים לכולם גם שלא בתחנות העצירה הקבועות. וכך אירע שעם הזמן התיידדתי עם שניהם, ובעיקר עם שלמה.
באחד הימים קראתי בעתון 'המודיע' כתבה על כך שהערבים טוענים: באיזו זכות בן גוריון שופט את אייכמן, מדוע שאייכמן לא ישפוט את בן גוריון? הרי שניהם שותפים באותה מידה לחיסולה של יהדות הונגריה!"
כשעליתי לאוטובוס שחתי על כך לשלמה לפי תומי, הנהג שהיה מפא"יניק שרוף התרגז לשמע הדברים, ונעשה אדום כמו סלק. הוא רצה פשוט לחסל אותי, אבל מחוסר ברירה התעלם ממני ולא דיבר אתי מילה. הייתי אמור לנסוע עמו ארבע פעמים ביום, אבל לא יכולתי להמשיך לשהות במחיצתו בצורה כזאת.
מה עשיתי? במשך הימים הבאים עליתי לאוטובוס בכל יום וברכתיו בברכת 'בוקר טוב', כשהוא נותר בפנים חתומות. כשירדתי שוב ברכתי אותו לשלום. כשנסעתי עמו שוב בצהרים ברכתי אותו 'צהרים טובים', ושוב הוא בהה בחלל. במשך ששה ימים התמדתי בעקשנות לברך אותו בכל נסיעה עד שהוא נשבר, פרץ בצחוק, וחזר להיות ידידי כמקודם.
אהבת ישראל שוברת את כל המחיצות, וממילא ניתן לפעול ולהחזיר בתשובה. ומי שפועל להשיב את עם ישראל לקב"ה, נאמרה כלפיו ההבטחה הנפלאה: "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" אדם שמשיב יהודים יקרים לאביהם שבשמים, זוכה שפיו נעשה כפיו של הקב"ה.
אני מכיר לפחות אלף אנשים שהיו בעבר מחללי שבת, וכיום הם ראשי ישיבות, ראשי כוללים ומגידי שיעורים. הכרתי בני זוג שהשתתפו בארבעה סמינרים, ורק לאחר הסמינר הרביעי חזרו בתשובה. היום הבעל הוא תלמיד חכם עצום ומשמש כמגיד שיעור. ביתם של בני הזוג מהווה סמל ודוגמה, עד שאם רוצים לגרום למישהו להרגיש את טעם השבת, או לראות מה זה שלום בית, יש לשלוח אותו אליהם.
"קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הם". וכפי שאין לנו השגה במהותו של הקב"ה, כך אין לנו השגה במהותו של היהודי. במהלך חיי צברתי מאות סיפורים על יהודים, שכאשר רק גירדו מהם מקצת מהקליפות, מיד הציץ החוצה היצר הטוב. כל יהודי הוא צדיק גם אם חווה מעט נפילות הנגרמות על ידי היצר הרע.
אסור לנו להמעיט בערכנו. אם נתנהג כמצופה מאתנו, תהיה זו המחאה הטובה ביותר על כבוד שמים, שתגרום לחזרה בתשובה של כל עם ישראל.
פריחתו המופתית של ציבור שומרי המצוות
בימינו החל הנוער החילוני להתבונן ולשאול שאלות. כאשר נער חילוני מתבונן לשם מה הוא בא לעולם, הריהו ממש כאברהם אבינו, שאף הוא שאל את אותה השאלה. לבי אומר לי שישנה התעוררות שלא מדברים עליה. ישנן נשמות גבוהות שנולדו בקרב אחינו התועים!
אם הייתם יודעים איזו התלהבות היתה בקרב החילונים בקום המדינה.
"סוף סוף יש לנו מדינה משלנו, שלא צריך להתגנב אליה בספינות מעפילים, כולם יכולים לבוא ארצה מכח חוק השבות!" "יש לנו קיבוצים עם אהבת ישראל, ואנחנו שרים ביחד בערבות הנגב ואוכלים פלאפל!" "אנו חדורי אידאולוגיה, ויש לנו צבא חזק ומוכן, לעומתנו יש כמה פנאטים חרדים גלותיים שנותרו מאחור"…
ומה נשאר מכל זה? כלום!
כל התזות שעלו בעת הקמת המדינה התנפצו לרסיסים. הקב"ה הבטיח שניסי הגאלה יהיו גדולים יותר מניסי יציאת מצרים. ואכן אנחנו נמצאים בעידן הגאולה. הניסים המלווים את ציבור שומרי המצוות בארץ ישראל הם כה מופלאים. מי שלא רואה זאת בחוש הוא עיוור. בזמן שהציבור החרדי הולך וגדל, הציבור החלוני הולך ונעלם, או חוזר בתשובה. שני מיליון ישראלים יוצאים בקיץ לחו"ל, ורבים מהם לא שבים ארצה ומתבוללים בגויים. היחידים שנשארים בארץ ולא יורדים לארצות נכר, הם החרדים, אוהבי הארץ האמיתיים.
לפני שלושים שנה ערכנו סמינר לאקדמאים. באותה תקופה עדיין בערה האש של הקמת המדינה, והותקפתי באמירות על כך שהחרדים שונאים את המדינה.
השבתי להם כך: "הבה ונחלק את הדיון לשלוש נקודות שונות. אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל והשמירה על חוקי המדינה. ראשית החרדים אוהבים את ארץ ישראל יותר מהחילונים. וראיה לדבר שאנו באים אליה בהמונינו, וכמעט שלא יורדים ממנה לחו"ל. עתה נעבור לנקודה הבאה. החרדים אוהבים את עם ישראל יותר מהחילונים, והחילונים עצמם יודעים זאת בליבם. וראיה לדבר שאם חילוני יזדקק לטובה, הוא יפנה לחרדי ולא לחילוני. חילוני שנתקע ברחוב בלי כסף לאוטובוס, יגש דווקא לחרדי ולא לעמיתו החילוני. ובהקשר לשמירת החוקים, אבקש ממי שלא משלם מס הכנסה כמחויב על פי החוק, שלא יטיף לנו מוסר ויספר סיפורים על כך שהוא מכבד ואוהב את חוקי המדינה".
כל הנוכחים חייכו ולא הוסיפו לדבר עוד.
בעשורים האחרונים שלחו את הציבור החרדי לגור בין הערבים. כך קמו עמנואל, ביתר, ברכפלד ותל ציון. מנהיגי המדינה היו בטוחים שלא נצליח להקים ישובים ראויים לשמם, והנה להפתעתם אלו הערים היפות בארץ, והן מנוהלות בצורה מקצועית, ושוררת בהן אוירה רוחנית טהורה ונעימה.
מחדלי הנהגת המדינה מזרזים את החזרה בתשובה
פעם אמרתי לרב אורי זוהר (שליט"א) כי אם נקים מפלגה של בעלי תשובה, נקבל עשרות מנדטים ויהיה לנו כח לשנות דברים רבים. "ר' אריה, מהלכלוך הזה לא תבוא לנו כל תועלת!" השיב לי הרב זוהר. "הקב”ה עושה להם טיפול שורש, הם בעצמם יעשו לנו את העבודה באמצעות הפשעים והמחדלים של המנהיגים המתגלים חדשים לבקרים".
(מתוך אריה שאג דברים)