יום ראשון י"ז בכסלו תשע"ט
האם מותר להגביה עציץ מהריצפה בשבת?
צמח המונח בכלי נקוב העומד על גבי הקרקע – ובלשון חכמינו ז"ל: 'עציץ נקוב' – הריהו כמחובר לקרקע מדאורייתא, משום שיונק מהקרקע דרך הנקב. ואף אם הנקב בצד הכלי ולא בתחתיתו, אם הנקב אינו גבוה משורשי הצמח, השורשים 'שואבים' את אדי הקרקע ויונקים ממנה.
ולפיכך, אסור מדאורייתא לתלוש עלים מצמח זה בשבת, או להשקותו. וכן אסור להגביה את העציץ מהקרקע ולהניחו על גבי חפץ החוסם את יניקתו, כגון שולחן; וכן להיפך – עציץ המונח על גבי חפץ החוסם את יניקתו, אסור להניחו על הקרקע. (ויש אומרים שאם הצמח מונח בכלי עץ, אינו נחשב כמחובר לקרקע מדאורייתא, למרות שהכלי נקוב).
ועציץ נקוב התלוי באוויר – לדעת חלק מהראשונים, וכן פסק השולחן ערוך – אין הפסק האוויר מונע את היניקה, ודינו כמחובר לקרקע; ואף על פי כן, אסור מדרבנן להגביה עציץ המונח על הקרקע, גם לזמן קצר, או ליטול עציץ התלוי באוויר ולהניחו על הקרקע; וטעם האיסור, משום שיש הבדל בין שני המצבים בעוצמת היניקה ובאיכותה, או משום שפעולת ההגבהה מהקרקע נראית כתלישה, וההנחה על הקרקע – נראית כנטיעה.
[שו"ע שלו, ח, משנ"ב מב-מה, שעה"צ לו, וביה"ל ד"ה מעציץ; וראה ביה"ל ד"ה על, ומשנ"ב שיב, יב; ביאורים ומוספים דרשו, 33, 34 ו־37]
מהו ההבדל ההלכתי בין עציץ חרס לעציץ פלסטיק?
צמח המונח בכלי מתכת שאינו נקוב העומד על גבי הקרקע – ובלשון חכמינו ז"ל: 'עציץ שאינו נקוב' – אינו נחשב כמחובר לקרקע מדאורייתא, אבל מדרבנן נחשב כמחובר, ואסור לתלוש ממנו בשבת, או להשקותו. ויש אומרים שיתכן כי בזמננו, שמקובל לגדל זרעים ופרחים שונים בעציץ שאינו נקוב – אסור מדאורייתא לתולשם בשבת, או להשקותם. וכן אסור מדרבנן להפריד בין עציץ שאינו נקוב לבין הקרקע, או להניחו על הקרקע; אולם, מותר להגביהו מהקרקע ולתלותו באוויר, וכן להיפך – אם הוא תלוי באוויר, מותר להניחו על הקרקע.
ונחלקו ראשונים בנוגע לכלי עץ – יש אומרים שאף כשאינו נקוב דינו כעציץ נקוב, משום שהיניקה מחלחלת דרך העץ; ויש אומרים שדינו כדין כלי מתכת; (וראה לעיל דעה נוספת בנוגע לכלי עץ). וכן נחלקו בנוגע לכלי חרס – יש אומרים שאף כשאינו נקוב דינו כעציץ נקוב, כיון שהוא דומה לעפר; ויש אומרים שדינו כדין כלי מתכת. ומספק, יש להחמיר ככל השיטות, ולהחשיב צמח המונח בכלי עץ וחרס שאינם נקובים, על גבי הקרקע, כמחובר לקרקע מדאורייתא. וכלי פלסטיק – יש שהכריעו שדינו ככלי מתכת, ויש שלא הכריעו בדבר.
[שו"ע שלו, ז-ח, משנ"ב מא, מג, מדה ו־מה, שעה"צ לז, וביה"ל ד"ה מעציץ, וד"ה אפילו; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 24 ו־36]
עציץ בדירה שבקומה שביעית – היתכן שיונק מהקרקע?
בהמשך לאמוּר: עציץ המונח על גבי אבן, אינו נחשב כמחובר לקרקע, אולם, עציץ המונח על גבי המרצפות שבימינו – נחשב כמחובר לקרקע (בהתאם לכללים האמוּרים לעיל), משום שהמרצפות אינן חוסמות את יניקתו מהקרקע; לכל הפחות לחומרא.
ואף בקומות גבוהות, שבהן המרצפות אינן צמודות לאדמה – אם אין דבר אחר המבדיל בין העציץ לאדמה מלבד האוויר והמרצפות שבקומות שמתחתיו – יש להחשיבו כמחובר לקרקע; ויש אומרים שבקומות גבוהות אין להחשיבו כמחובר.
ומותר לגרור עציץ על גבי הקרקע, כיון שאינו מוגבה מהקרקע והיניקה אינה נחסמת כלל, (אך בקומה גבוהה, לדעה המחמירה הנ"ל – יתכן שיש לחשוש שבקומות התחתונות, במקום המכוּון כנגד מקום הגרירה של העציץ, יש חפץ החוסם את היניקה).
וצמח שבעציץ המונח על גבי חפץ החוסם את יניקתו, אשר ענפיו מתפשטים החוצה, ותחתיהם אין חפץ החוסם את היניקה – דינו כמחוברים לקרקע, כיון שהענפים יונקים מהקרקע. וכפי האמוּר לעיל: תלישה והשקאה, אסורות – לכל הפחות מדרבנן – בכל עציץ שהוא, בכל מקום שהוא מונח בו.
ביאורים ומוספים דרשו שלו, 31 ו־33, בהתאם למקורות; (ארח"ש יח, הע' מו; וראה שם, כ)]