"ושמחת בכל הטוב" (כ"ו, י"א)
הפסוק השגור ביותר בפי כל יהודי בכל הדורות, אותו הוא שומע מלידתו ואותו אומר שלוש – ארבע פעמים ביום עד רגעי חייו האחרונים, הוא "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד", קבלת האמונה ביחוד השם ועול מלכותו. שאל רבינו , הלא העיקר הוא "ה' אלוקינו ה' אחד" שזהו קבלת אחדות השם ועול מלכותו, ומה ההדגשה של "שמע ישראל"? וביאר שעיקר הענין של אמונה, אינו בא מחקירה עצמית שמכוחה הוא מאמין, אלא מכח צווי התורה שציוותה "שמע ישראל".
הגאון רבי חיים ברים היה מספר, שפגש פעם ברבינו בעת ששב מביקור אצל הגאון רבי אלעזר מן שך, והיה מלא התפעלות מהאופן בו חי הגרא"מ באמונה בהירה, וסיפר שהאריך לדבר איתו בענייני אמונה וחסד ה', אשר עושה עימנו תמיד להפליא, עד שחש והרגיש שביכולתו לדבר עימו לילה שלם, על גודל טובות השי"ת וגודל אהבתו אותנו.
***
חתן רבינו הג"ר יהודה טריגר ורעייתו, עקרו מירושלים בגיל צעיר לאנטוורפן שבבלגיה, שם נתמנה לראש ישיבת 'עץ חיים' המקומית. מאז שעברו לשם, ניהלו קשר מכתבים ענף עם רבינו, ופעם שח רבי יהודה, שמלבד הדברים הרבים והחשובים שלמד מתוכן המכתבים, למד רבות מסגנון כתיבתו, לדוגמא: אף פעם לא פתח במכתבו בדברים לא טובים ח"ו, אלא תמיד התבטא בנוסח חיובי וסגנון שובה לב.
למשל, במכתב הראשון ששלח לו, בחודש אייר תשכ"ב, הוא מציין בראשית דבריו את קשיי הקליטה שאמורים להיות במקום החדש, אך בסגנון מיוחד ועדין: "… ועתה מחובתי להעיר, שהיות ובדרך הטבע אי אפשר שהכל יסתדר בימים הראשונים בדיוק כמו שרוצים, לכן אין לי אלא בקשתי לשמור על השקט החיצוני, ולקבל הכל בשלווה פנימית ובעז"ה יהיה טוב"…
***
אחד סיפר לרבינו, שאשה ישישה שעלתה מרוסיה לאחר הקומוניזם, ביקרה בביתם וסיפרה סיפורים מדהימים שהתרחשו עימה בגולת רוסיה. על סייעתא דשמיא גלויה ומופתית שראו שם פעמים רבות, ונראה היה למספר, שאולי היא מגזימה ואולי מדמיינת. הגיב רבינו ואמר: "צריך להאמין לסיפורים אלו, וצריך לדעת שליהודים אלו ברוסיה עשה הקב"ה דברים שהם למעלה מן הטבע, על מנת להחזיקם בתלאות שעברו בתומת אמונת אומן, לכן זכו לגילויים מיוחדים ולהגנה מיוחדת".
בהקשר לזה יסופר, שרבינו העריץ בהערצה מיוחדת את מחותנו הגאון רבי אברהם גולדברג (רב בית הכנסת בביה"ח ביקור חולים), אישיות מיוחדת של תלמיד חכם שבצעירותו פעל בהתמסרות למען האידישקייט ברוסיה הסובייטית, ואף נגזרו עליו עשר שנות סיביר בכלא ובמחנה כפיה. בסעודת בר המצוה של בנו הגאון רבי זלמן נחמיה, סיפר בהתרגשות על אחת החקירות הקשות אותן עבר, בה אמר לו החוקר ביובש ציני: "מה אתה מתעקש, לא יעזור לך כלום אתה תמות בסיביר, ובניך כבר יגדלו כקומוניסטים", אך רבי אברהם התעקש והצליח. רבינו היה אומר על מחותנו זה, שבהאי עלמא עומדים אנו במחיצתו, אבל בעלמא דאתי ברור לו שלא נזכה לעמוד במחיצת אנשים בדרגות גבוהות כאלו, דרגות של עובדי השם במסירות נפש.
***
איך מתגברים על קשיים?
ניגש לרבינו בחור בעל תשובה שהיה קרוב אליו, היה זה בעת שובו מתפילתו לביתו, ושפך את מרי שיחו על הקשיים הרבים שעוברים עליו מבית ומחוץ, שאינו מתאקלם בישיבה שלומד בה, ויש לו מלחמות וחיכוכים עם הוריו ובני משפחתו, בעקבות צעדו שחזר בתשובה, ופירט את כל הקשיים שעוברים עליו ורבינו מקשיב לו ונושא עמו בעול.
כשהגיעו לבית והחלו לעלות את מדרגות ביתו, סובב את פניו כלפי הבחור במבט מיוסר והתאנח: "אוי, כמה קשה!". כך נאנח לאורך כל כשלושים מדרגות ביתו, והביע יסוריו והקושי לטפס את המדרגות, כאשר הבחור משתומם מכך שרבינו מביע בפניו את קשייו, מה שלא היה רגיל בכך.
כשהגיע למדרגה האחרונה, לרחבת ביתו, חייך אליו לפתע חיוך רחב ואמר לו: "היה קשה לעלות, אבל הנה עליתי מדרגה ועוד מדרגה והצלחתי להגיע!".
ברכה ממי שעומד בניסיון
רבינו היה קונה בקביעות יינות מחנות היינות של האלמנה מ'רקה זלוטניק (ברח' השל"ה 5 ב'שערי חסד'). בערבי שבתות היה שולח אי מי מבני הבית, ובערב פסח היה יורד בעצמו, כדי לחזקה ולעודדה.
כשנסתלקה, הוסיף רבינו שלא היה בכך רק משום חיזוק אלמנה, אלא שרצה לקבל את ברכתה. כולם התפלאו: רבינו הגדול זקוק לברכתה של מוכרת היין? והוא סיפר: מעשה שהיה לפני שנים רבות בימי המנדט הבריטי, נפוצה שמועה שמתחת לחנות היין שלה מוחבא מחסן נשק של אחת המחתרות.
יום אחד הגיעו כמה חיילים בריטיים, ותוך כדי שחיפשו את מסתור הנשק, נכנסו לחנותה לחפש. והנה בחנותה היו שלושה מיכלי יין בגובה אדם. בעוד החיילים מחפשים את הפתח למחסן הנשק הסתובבו בחנות אנה ואנה. כשיצאו הגיעה לביתי כולה מבוהלת, לשאול מה דין היין, האם הוא נעשה יין נסך. ראשית, בקשתיה לשבת ולהירגע מסערת רוחה, ואז בקשתי לשחזר מזכרונה האם נגעו במיכלי היין, התברר שבאחד משלושת המיכלים הם נגעו וממילא דינו כיין נסך, כך איבדה ברגע שליש מנכסיה.
סיפר רבינו: "בהמשך הערב ראיתי איך היא מרוקנת בטרחה רבה את כל היין שבמיכל למרזב הזורם לביוב, כך במשך עשרות פעמים הביאה איתה עוד כמה ליטרים יין ועוד כמה ליטרים, וכשסיימה שפכה שם הרבה מים, כנראה בשביל הניקיון ושלא יבואו זבובים". סיים רבינו: "מני אותו יום הרגשתי שאישה כזו, שויתרה על שליש מנכסיה בלי לערער ולהתווכח, כי זו ההלכה, אישה כזו הייתי רוצה להתברך מפיה!".
(מתוך הספר 'גאון ישראל')