"ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים" (כד ח)
שמעתי עובדא נפלאה מאת ידידינו, המשפיע המפורסם הרה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, משגיח רוחני בישיבת 'אלכסנדר', מהיושבים ראשונה בקרית מלך רב – קרית וויז'ניץ, וכך סיפר:
פעם אחת – בחודש אלול – הייתי נוכח בשיעור שמסר פוסק הדור, הגאון האדיר בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל. לקראת סיום השיעור אמר כך: "אנו עומדים עכשיו לפני הימים הנוראים, ובודאי רוצה כל אחד ואחד לעשות הכנה ראויה ורצויה כדבעי, ולכן" – אומר ה'שבט הלוי' – "חושבני, שבנוסף לכל סדרי הלימוד שיש לכל אחד ואחד, היה מן הראוי שיקבעו גם סדר ללימוד ספרי מוסר, ומרגלא בפומיה דמרנא החתם סופר זי"ע, שביום שהוא אינו לומד מוסר, הוא מרגיש ירידה למשך ארבעה שבועות"…
כל הנוכחים הביטו אחד על רעהו בתימהון, כי הלא ידוע לכל, מה דמתאמרא בבי מדרשא, שהחת"ס העיד על עצמו, שביום שאינו לומד מוסר, הרי הוא מרגיש ירידה במשך "כל אותו היום", וכן כתוב בספר 'חוט המשולש' בתולדות חייו של החת"ס, ועוד כמה מקומות, שבאותו יום היה מרגיש ירידה, ואילו ה'שבט הלוי' אומר בשמו שהרגיש כן למשך "ארבעה שבועות", אך כמובן שאף אחד לא אמר שום דבר.
מספר רבי אהרן, שלאחר השיעור ניגש אל בנו הגדול של מרן ה'שבט הלוי', ה"ה הגאון הגדול רבי חיים מאיר הלוי ואזנר זצוק"ל, ושאל אותו אם הוא יודע את המקור של "ארבעה שבועות", אך רבי חיים מאיר אמר לו שאינו יודע. ואז ביקש רבי אהרן ממנו שיואיל בטובו לגשת אל אביו הגדול, ולבקש ממנו להודיעו איה מקור דבריו, ועל זה אמר לו רבי חיים מאיר זצ"ל, כדברים האלה: "דע, שבמשך השנים שמעתי מאבי הרבה דברים נפלאים, וגם דבר זה שעליו אנו דנים כבר שמעתי מפיו כמה פעמים, אמנם איך פרעג נישט קיינמאל דעם טאטן איבער קיין שום זאך אלס כיבוד אב" – מעולם לא שאלתיו על דבר שאמר 'מה המקור?' – 'מי בעל דברים?' – 'ממי שמעת את זה?'…
והמשיך רבי אהרן וסיפר, שלבסוף ניגש הוא בעצמו לשאול את מרן בעל 'שבט הלוי' למקור דבריו, והוא השיב לו, ואחר כמה שנים מצא איזה מקור בספר אחד, ואז חזר ואמר לה'שבט הלוי' מה שמצא באותו ספר… וכך המשיך רבי אהרן להאריך בפרטי המעשה.
אני לא אמשיך את המעשה, אני רוצה לעצור כאן, ולהשתעשע בנקודה נפלאה זו שהזכיר בדבריו כבדרך אגב – ולא היה נוגע לעצם המעשה שסיפר מבעל 'שבט הלוי' – כי דבר זה עשה עלי רושם.
הבה ונתבוננה – יהודי שהוא בעצמו זקן ואדם גדול – ומעיד על עצמו שמעולם לא שאל את אביו שום דבר על מה ששמע ממנו! אף פעם לא שאל אותו "מה המקור"! ואפילו בכגון דא, שדברים ידועים הם ממרן החת"ס – לא כמו שאמר אביו – והרי הוא בחינה של תורה היא, וללמוד אני צריך! – מ"מ לא רצה לשאול את אביו את מקור הדברים! וגם כשביקשו ממנו לגשת אליו – הוא עדיין לא רצה…
בשנת תשס"ח התקיימה שבת התוועדות לחסידי וויז'ניץ בארה"ב וקנדא, בראשות האורח הנעלה מארץ ישראל, ה"ה בנו הגדול של מרן הגה"ק בעל 'ישועות משה' זי"ע (כעת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק), ופסגת ההתוועדות היתה הסעודה דצפרא דשבתא, שאכלו כולם ביחד עם האורח הגדול שליט"א, ואני זכיתי להיות אז נואם הכבוד, וכך אמרתי בתוך הדברים:
ידוע מה שאומרים העולם, "ברא כרעיה דאבוה", ובאמת מקורו קדום בדברי חז"ל (מסכת עירובין דף ע' ע"ב), וכוונת הדברים היא, שבן הרי הוא ברכיו של אביו, אלא שבאמת יש לברר ענין זה, מה ענין 'ברך' לכאן? האם לא היה מן הראוי יותר להמשיל את הבן ל'ראשו' של אביו, או שהבן הוא 'יד ימינו' של אביו?
ברם פשוטו של דבר כך הוא, שהנה ה'ברך', על ידה מגביה האדם את עצמו ועל ידה הוא כורע – 'כורע על ברכיו' (ראה מלכים א' ח', נ"ד), על ידה הוא מתעלה – ועל ידה הוא גם נופל, זו הכוונה במאמר חז"ל "ברא כרעיה דאבוה", שהבן הוא ה'ברך' של אביו, בכוחו של הבן להגביה ולהעלות את כבודו של אביו, וחלילה הוא גם יכול להשפיל אותו – ועל זה אמרתי, שעל האורח הגדול – ה"ה בנו הגדול של הרבי – שפיר יכולים לומר "ברא כרעא דאבוה", כי הוא מרים את קרנו של אביו וכבוד בית וויז'ניץ…
האמת הוא, שלא היה לי קשר אישי עם הגאון רבי חיים מאיר ואזנר זצ"ל – פגשתי אותו כמה פעמים בשמחות של חתנו, ה"ה ידידי מנעורי ש"ב כ"ק מרן האדמו"ר מקאסוב שליט"א, וכן ראיתי אותו כמה פעמים בהיותי אצל אביו, מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל, אך כמדומני, שעובדא נפלאה הנ"ל, דיה לומר עליו "ברא כרעיה דאבוה", כי בהנהגה נעלה כזה הרי הוא מרומם את כבודו של אביו…