מה מברכים על 'לטקס'?
בהיותי בחור בישיבת פוניבז' היינו הולכים מדי שבוע לשמוע חבורות בביתו של מרן ראש הישיבה רבינו הגר"ג אדלשטיין שליט"א. הגיע חנוכה ובאופן לא שגרתי הרבנית ע"ה שלחה מגש עם 'לטקס' שהבחורים יאכלו בסוף החבורה.
מרן ראש הישיבה שליט"א מביט עלינו ושואל: מה מברכים על 'לטקס'? יש כאן קמח, זו שאלה האם הקמח הוא לדבק או בגדר נותן טעם. יש כאן תפוח אדמה, האם הוא ניכר או לא, וגם יש שהכל.
כפי הנראה הכל היה מתוכנן, לא עובר רגע והרבנית שולחת ביסקוויטים לברכת מזונות, לאחר רגע הגיעו בננות לברכת בורא פרי האדמה ולאחר רגע הגיעו כוסות תה לכל הבחורים לברכת שהכל.
המחזה הזה מאוד נחקק בכולנו, יש כאן גם ענין חינוכי איך להסתכל על הלכות ברכות, איך להתבונן, מגיע מאכל ידוע כמו 'לטקס', איך חישב מרן שליט"א את כל הברכות. היה זה שיעור בפני עצמו שביקש ללמדנו.
"בין הארוחות"
שמעתי ממקור נאמן, אדם ששאל את הרבנית אלישיב ע"ה האם שמה לב מה מברך רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על קוגל תפוחי אדמה, ברכת אדמה או שהכל? אמרה הרבנית ע"ה, "אני לא יודעת וגם אין לי אפשרות לדעת את זה".
מדוע? הוא שאל בפליאה. השיבה הרבנית: "בדרך כלל כשאוכל את הקוגל זה בתוך הסעודה לאחר שנטל ידיים והוא לא מברך על זה".
המשיך ושאל: שהרבנית תראה בין הארוחות כשמגישים כזה דבר, מה רבינו מברך. אמרה הרבנית: "אצל בעלי אין מושג כזה בין הארוחות, אני לא זוכרת דבר כזה מעולם. יש ארוחות מסודרות, לאחר האוכל הוא הולך ללמוד".
מדהים.
מלא ספקות כרימון…
הוצאתי מהיומן כמה סיפורים שזכיתי לראות ולכתוב אצל רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל.
אדר תשע"ב, רבינו לא הרגיש טוב. הבאתי לו לפנות בוקר כוס מים לשתות. רבינו אמר לי, רגע, מה עכשיו אעשה עם שהכל, זה לא 'לצמאו'. הבאתי לו דבש, הוא בירך שהכל על הדבש, שתה והשאיר שליש כוס. כשסיים לשתות אמר לי, עכשיו יש לי ספק לגבי ברכה אחרונה. אמנם רבינו לא שתה בשיעור זמן של שתיית רביעית, אבל יש שיטות שגם במשקין הזמן הוא בכדי אכילת פרס.
אמרתי לו, אני אשתה ואוציא את רבינו בברכת בורא נפשות. אמר לי רבינו, אבל יכול להיות שכבר הסחתי דעתי, וביקש שאביא סוכר, הוא יברך שהכל ויסיים את שליש הכוס שנשאר, "ואז אני אברך בורא נפשות ויעלה על הכל".
לפתע אמר לי, "אבל אולי זה לא נקרא היסח הדעת ואברך לחינם ברכה שאינה צריכה".
ואז אמר לי רבינו בחיוך גדול: "אתה רואה, בכל הלכה אני מלא ספיקות כרימון"…
מילון במקום תפוח
רבינו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א היה הולך מדי יום לבקר את אחותו הרבנית ברזם והיה טועם משהו. היא הייתה לו מביאה לו מדי יום תפוח לאכול. יום אחד לא היה תפוח והביאה לו מילון. רבינו לא שם לב ובירך בורא פרי העץ, מכיוון שהיה רגיל שמביאה לו תפוח. אמרו מיד לרבינו שזה מילון, נאנח רבינו ואמר: "אוי, לא שמתי לב", ובירך פרי האדמה.
פעם אחת ישבנו אחרי ארוחת הצהרים ושאלנו את רבינו מה מברכים על שניצל עם פירורי לחם ועוף. אמרנו לרבינו, מקודם ראינו את רבינו אוכל שניצל ובירך עליו שהכל. אמר רבינו, אני? אף פעם אני לא אוכל את זה, לא יודע מה זה בכלל…
התברר שרבינו אוכל זאת בסעודה אך לא היה מושג כלל שהמאכל הזה קרוי שניצל… הוא שאל את הרבנית מה זה כדי לברך ואמרה לו כנראה עוף או בשר.
יציאה מהבית עם סוכריה בפה
סיפר לנו רבינו שליט"א שפעם אחת כשהיה ילד הלך עם דודו מרן החזון איש ברחוב והייתה לו סוכריה בפה. אמר לו החזו"א, תוציא את הסוכריה מהפה ועכשיו תברך עוד פעם שהכל, היות ושינה את מקומות מהבית לרחוב ויש הלכה דבר שברכתו שהכל ויוצאים מהבית לרחוב זה נקרא שינוי מקום וצריך לברך שוב.
לאכול ברחוב
עוד סיפר רבינו שליט"א, כשהיה ילד קטן נסע עם מרן החזון איש לים. בעת שהלכו בדרך הבחין במוכרי תירס ברחוב. רבינו היה ילד קטן ורצה לקנות תירס לאכול. אמר לו החזו"א, "הגמרא בקידושין אומרת, האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, זה לא יפה ללכת עם תירס ולאכול ברחוב, אל תקנה"…
'במה' bama.org.il
