נכנס אל מרן שליט"א תושב חו"ל ובפיו שאלה: נוהג הוא לתת צדקה בסכומים גדולים במשך שנים רבות, הרבה יותר ממעשר ואף יותר מחומש. לדבריו נותן הוא כארבעים אחוז מהרווחים לצדקה. ויש שאמרו לו שאין ראוי לעשות כך. האם נכון הדבר? – שאל את מרן.
ומרן השיב לו, שאכן כך נאמר בגמרא (כתובות נ' ע"א) "המבזבז [לצדקה] אל יבזבז יותר מחומש", וע"כ אין לתת יותר מחמישית [עשרים אחוז] מהרווחים.
אלא שהשואל המשיך ואמר: העניין הוא שיש לי מספיק כסף לעצמי, לא חסר לי כלום ב"ה, אולם מכיוון שיש לי ילד חולה ועוד צרות בבית, חושש אני שמא הסכומים הגדולים שאני נותן לצדקה הם קטרוג עלי, מכיוון שיש בזה "גאווה" מסוימת, כאילו אני 'מסודר' בחיים, ושמא זה גורם לי את הצרות?
מרן שליט"א את הטענה ואמר: "וכי זה קטרוג?! אדרבה! זו זכות! ואם באמת יש לך את היכולת לתת ברווח יותר מחומש, יש היתר לזה, כמו שכותב החפץ החיים בספרו 'אהבת חסד', ואתה יכול להמשיך לתת יותר מחומש".
[וכן כותב מרן שליט"א בספרו 'דרך אמונה' (פ"ז מהלכות מתנות עניים סעיף כ"ד): "משמע שאם יד הנותן משגת, חייב ליתן אפי׳ יותר מחומש. ואע״ג שאסור לבזבז לצדקה יותר מחומש וכו', ס״ל לרבנו שאם קיימי עניים לפניו וידו משגת מותר ליתן אפי׳ יותר מחומש, ובלבד שלא יבזבז כל נכסיו ויהי׳ בעצמו עני, שזה אסור. וכן דעת הגר״א. ודווקא אם ידו משגת ברווח, אבל אם יצטרך לדחוק את עצמו אין חייב לבזבז יותר מחומש" וכו'.]
(התפרסם ב'טליושר' 6881* – קו התוכן של ארגון 'ארחות יושר')