יום ראשון כ"ו אלול תשע"ז
האם יש איסור 'שהייה' בלחמניות של 'מלווה מלכה'?
איסור 'שהייה' הוא אף בבישול ובאפייה לצורך מוצאי שבת, דהיינו שמותיר תבשיל על הכיריים או מאפה בתנור סמוך לכניסת השבת, על מנת שיהיו מוכנים עבורו במוצאי שבת. ואף שלכאורה אין לחשוש שיעשו מלאכה להאצת הבישול או האפייה, שהרי עד למוצאי שבת בלאו הכי יסתיימו הבישול והאפייה מאליהם – יש לחשוש שהמַשהה ימלך בדעתו לאחר כניסת השבת, ויחפוץ בתבשיל או במאפה לליל שבת, ויעשה מלאכה להאצת הבישול והאפייה. ובדיעבד, יש להקל, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. [משנ"ב רנד, לח, ושעה"צ לו; ביאורים ומוספים דרשו, 26]
כיצד יתכן שעבירה על איסור אחד מחייבת עבירה על איסור נוסף?
מי שהניח בשבת מאכל שאינו מבושל כלל, או שאינו מבושל כל צורכו, על הכיריים – חובתו להסירו לאלתר, כדי שלא לעבור על איסור דאורייתא של בישול. וכך הדין גם אם הכניס בצק, או מאפה שאינו אפוי כל צורכו, לתנור – שחובתו להוציאו מהתנור לאלתר. והגם שמאכל שלא התבשל 'כמאכל בן דרוסאי', ובצק, הם מוקצה – עליו לעבור על איסור מוקצה, כדי שלא להכשל באיסור בישול. ואם יש באפשרותו לטלטלם ב'טלטול מן הצד' המותר, והדבר לא יגרום לעיכוב כלשהו – יטלטלם באופן זה. [שו"ע רנד, ו, משנ"ב לט-מא; ביאורים ומוספים דרשו, 29 ו־31; וראה שם בשם הגרי"ס; וע"פ שם, 30]
האם אדם צריך לעבור על איסור קל כדי למנוע מחבירו איסור חמוּר?
במקרה האמוּר, שאדם הניח מאכל בלתי מבושל על הכיריים או בצק בתנור – גם אדם אחֵר מחויב להסירם משם, כדי למנוע מהמניח איסור בישול ואפייה; אולם, אם יש במאכל ובבצק איסור 'מוקצה' – (יתכן ש)אדם אחֵר אינו רשאי להסירו; ואף אם המניח הניחם בשגגה, ואינו נמצא במקום בכדי שיודיעוהו שעובר על איסור. וטעם הדבר, משום שאין אומרים לאדם לעבור אפילו על עבירה קלה, כדי למנוע מחבירו עבירה חמוּרה, כאשר חבירו פשע בדבר; ואף שגגה נחשבת כפשיעה לענין זה, כיון שהיה צריך להזהר שלא יבוא לידי כך. [משנ"ב מ, ושעה"צ מ; ביאורים ומוספים דרשו, 31]