"ונהפוך הוא"
ה'קאווע שטיבל', חדר המשקאות החמים בבית המדרש הווילאמסבורגאי, מאובזר היה בשפע כמו כל בית כנסת אמריקאי שמכבד את עצמו. צנצנות קפה משובח בשלל 'פירמות' וגדלים ניבטו מהמזווה, לרווחתו של כל יהודי שמגיע לבית ה'. בבחינת 'לנסך יין לגרונם של תלמידי חכמים'.
ר' ליפא ריינהולד (שם בדוי), אחד המתפללים הקבועים קם לרגע מהגמרא וצעד אל החדר, להכין לעצמו משקה חם. בדרכו הוא מבחין בשני יהודים שניכר שאינם מבני המקום.
"שלום עליכם", קרא לעברם במבטא חסידי אמריקאי חם, ומיד נקשרה ביניהם שיחה לבבית כדרכם של יהודים מארבע כנפות הארץ שלא הכירו לפני רגע.
"מהיכן אתם, לאן אתם משתייכים?"
"חסידי נדבורנה אנו", משיבים השניים, "תלמידיו של הרבי ה'באר יעקב' זי"ע".
הדבר היה בסביבות שנת תשע"ב.
"הרבי מנדבורנה? מבני ברק?", מזדעק ר' ליפא, "הרי אני חייב לו הכרת הטוב עצומה, הוא הציל אותי ממבקשי רעתי!".
שני החסידים הנדבורנאים, שהתמלאו סקרנות לנוכח תגובתו של האיש, לא עצרו בעצמם. צעדו יחד עמו לאחד החדרים הסמוכים לבית המדרש. ר' ליפא לקח לגימה עמוקה מכוס הקפה המשובחת שהכין לעצמו, והחל לספר.
***
קירות החנות האמריקאית החדשה והנוצצת הצליחו לצעוק, בלי מילים, את התחושה שביקש בעל הבית לשדר ללקוחותיו: חדשנות, מקוריות, סטארט אפ. כלומר, אתם דורכים בחנות שמעולם לא הייתה כמוה.
אחרי חודשים ארוכים בהם התבשלו הדברים 'על אש נמוכה' במוחו של ר' ליפא ריינהולד, הגיע הרגע לפרוץ קדימה, לפתוח את החנות החדישה בתחום הטכנולוגיה המתקדמת, חנות בעלת קונספט ייחודי, שבאותם ימים כמעט שלא נראו כמותה.
אחרי 'קביעת מזוזות' חגיגית בראשותו של אחד מגדולי רבני העיר שליט"א, ובהשתתפותם של אנשי ציבור ועסקים יהודים ניו-יורקים שהסבו סביב שולחן ערוך לתפארה, עמוס בעוגות טורט מצופות שוקולד ובקבוקי ויסקי משובחים כיד המלך, יצאה החנות לדרך.
ההצלחה האירה פנים לר' ליפא. החנות החדשה משכה אליה לקוחות בהמוניהם. לא היה רגע דל. הקופות תקתקו, עסקאות נחתמו, דולרים ירקרקים נשאבו כבוואקום לחשבונותיו, הכול נראה ורוד ומבטיח. וכי מנין לו לדעת שבמרחק של כמה קילומטרים יושב מישהו, גוי אמריקאי, ועוקב אחר הצלחתו בעיניים חורשות רעה?
מתברר שבכל זאת הוא לא היה היחיד.
במנהטן הסמוכה קיימת חנות נוספת, בעלת קונספט דומה, שבעליה לא מתכוון לשתוק לנוכח הצלחתו של מתחרהו החדש.
באחד הבקרים ניתך מטר של דפיקות על דלת משרדו של ר' ליפא. היה זה מיסטר בונדמן, רואה החשבון של העסק. הדפיקות לא היו אופייניות לו. הוא לא נוהג לדפוק באגרסיביות שכזו. "אפשר להיכנס!", קרא ר' ליפא, מרגיש שהקריאה הזו מיותרת, הדלת נפתחה בלאו הכי.
"אתה מכיר את ארתור בילסון?", התפרץ הרו"ח למרכז החדר, אוחז בידו נייר ומעטפה קרועה.
"לא!", נענע ר' ליפא בראשו, "מעולם לא שמעתי את השם הזה".
רואה החשבון הניח את המכתב על שולחנו של מעסיקו, כאומר 'הא לך'.
כעבור רגע פשט חיוורון עמוק על פניו של ר' ליפא. זה היה לא פחות מזימון לבית משפט, בעקבות תביעת ענק על עבירה חמורה בחוקי המסחר, כשהנמען הוא לא אחר ממנו, יום טוב ליפא ריינהולד, רחוב פלוני, שדרה אלמונית, ווילאמסבורג.
חוקי המסחר הקשוחים באמריקה, די בהם להעביר חלחלה בליבו של כל אחד, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביהודי שומר תורה ומצוות, שבאותם שנים זכו ל'זכוכית מגדלת' ויד מחמירה מאת השלטונות.
ר' ליפא ישב בכיסא המנהלים שלו, מרגיש כאילו ארס חריף מתפשט בכל גופו. הוא קם ממקומו, הביט בחלון המשרד, רק כדי לוודא שרכבי משטרה לא עצרו בחריקה בחזית החנות, ופולטים גדודי אנשי אף בי איי בעלי הבעת פנים רובוטית, אטומה, נכונים לעוט על משרדיו ומחשביו.
תסריטי אימים לא מופרכים החלו לרוץ במוחו. בעיני רוחו הוא כבר ראה את השם שלו 'ליפא ריינהולד' מצטרף לרשימה העצובה, של האסירים שומרי התורה והמצוות שנזרקו בתקופה ההיא לבתי הכלא האמריקאיים, לעשרות שנות מאסר בחדרון מעופש עם גויים שחורים.
מתברר שאותו גוי רע מעללים, ארתור בילסון, החליט להוריד את המתחרה היחיד שלו מהדרך, וכמו כל גוי 'טוב' הוא לא בחל בשום אמצעי, גם אם מדובר בעלילה שקרית שאין לה רגליים. "הוא יצטרך להתמודד שנים ארוכות עם חקירות המשטרה, יוציא את כל כספו כדי להוכיח שהוא לא עשה זאת, בדרך הוא יתמוטט כלכלית ויסגור את החנות", הרהר לעצמו.
בן רגע נדחקים הצידה כל התכניות העסקיות. ר' ליפא מוצא את עצמו יושב מול אחד מעורכי הדין הכבדים בניו יורק, שמאחוריו 'רזומה' של ייצוג בתיקי פשיעה כלכלית. אותו עורך דין הכיר דרך חבר משותף את מר בילסון, בדרך מתוחכמת הוא יצר אתו קשר, נפגש עמו לשיחת מרעים 'מקרית', במהלכה הוא פלט לו את האמת.
"כל המטרה שלי היא להפיל את היהודי, למוטט אותו כלכלית, אני לא ארפה ממנו עד שהוא יתרסק".
"תקשיב, זה סיפור לא פשוט!", בישר עורך הדין לר' ליפא בפנים אפורות, "היריב שלך תפר לך תיק עב כרס, בישל לך סיפור שקשה מאוד להיחלץ ממנו. החוקרים ייכנסו לעומק התביעה, יבדקו ויפשפשו. תתכונן לקרב משפטי ארוך ויקר, שבמקרה הטוב אולי תצא ממנו נקי מנכסיך, עני ואביון אבל זכאי, במקרה הפחות טוב"…
"תיזרק לכלא", השלים ר' ליפא את המשפט.
***
התקופה הבאה זרקה את ר' ליפא לקלחת של עורכי דינים והכנות משפטיות, ובכל זאת הוא נאלץ לתפעל איכשהו את העסק, שלא יקרוס לחלוטין. באחד הימים עלה ר' ליפא על טיסה פנימית ברחבי ארצות הברית, כשפניו מועדות לאחת המדינות הפחות מפורסמות לפגישה עסקית, עם אחד הספקים.
במהלך ביקורו נפגש ר' ליפא עם ר' אהרן, איש עסקים מקומי שהיה עמו בקשר. יהודי מודרני, נטול זקן, אך בעל לב חם. הוא לא נזקק לתואר בפסיכולוגיה כדי לאבחן את המועקה שבלב ידידו, ר' ליפא.
"זה לא 'אתה', משהו קרה לך, תספר לי מה קרה?", תבע מיד לדעת.
ר' ליפא לא כיחד ממנו דבר, סיפר לו על התסבוכת המשפטית המרחפת על חייו כצל שחור.
"מה הבעיה?", קרא ר' אהרן בקול עליז, "דבר עם 'הרבי' שלי".
ר' ליפא התבונן בו בחיוך, הוא לא תיאר לעצמו שלאיש שלפניו יש רבי.
"מיהו הרבי שלך?"
"הרבי מנדבורנה היושב בבני ברק", אמר ר' אהרן והצביע על התמונה הגדולה המתנוססת על קיר משרדו. ר' ליפא לא הכיר את הדמות הנשקפת מהתמונה, טרם זכה להכיר את הרבי מנדבורנה.
"אילו אני הייתי נקלע למצב כזה, מיד מתקשר הייתי לרבי מנדבורנה ומבקש את ברכתו ועצתו… לא פעם ולא פעמיים עמדו לי ברכות קודשו למגן ומושיע, אני מציע לך גם לעשות כך!".
תוך כדי דיבור נוטל ר' אהרן לידיו את השפופרת, מקיש סדרת מספרים ומחייג ישירות לבית הרבי מנדבורנה בארץ ישראל, שיחה טרנס אטלנטית.
צליל החיוג נמשך כמה רגעים, בסיומו נשמע מענה אנושי. היה זה הגבאי לבית נדבורנה, הרה"ח ר' אברהם ישעיה קלפנר שליט"א.
ר' אהרן הציג את עצמו וביקש לשוחח עם הרבי, "יש כאן יהודי הזקוק לישועה דחופה", הסביר. הגבאי נכנס לקודש פנימה והעביר את הבקשה, לא עברו כמה דקות ועל קו הטלפון היה הרבי בכבודו ובעצמו.
"קח!", הושיט ר' אהרן את הטלפון לידידו, ר' ליפא, "הרבי על הקו".
בקול רועד החל ר' ליפא לגולל את חיזיון האימים שהתרגש על חייו, מרגע הגשת התביעה השקרית ועד לרגע זה. הרבי ה'באר יעקב' מטה אוזנו לסיפורו של ר' ליפא מבלי לקטוע אותו.
"אמור לי בכנות", הוא פונה אליו לאחר שסיים, "האם באמת ובתמים לא היה מעולם שום דין ודברים עם אותו גוי? האם אין כל שמץ של אמת בטענותיו?"
"אין לי אתו מאומה, אני לא מכיר אותו בכלל!", משיב ר' ליפא חד משמעית.
הרבי שקע בשרעפי קדשו, במשך דקות ארוכות השתררה שתיקה בקו הטלפון.
"אם כן", נשמע לפתע קולו של הרבי, "אם הוא בא סתם כך ברשעותו לטפול עליך עלילות שווא, תהיה לו מפלה! אתה תראה שתהיה לו מפלה גדולה, ומרגע זה הסר כל דאגה מליבך!".
במילים אלו השיחה הסתיימה. ר' ליפא שכאמור לא הכיר את הרבי מנדבורנה, עד לפני כמה רגעים, התחזק באמונת צדיקים וחש הקלה עצומה בליבו. הוא חזר לביתו בהרגשה אחרת לגמרי.
***
חלפה תקופה קצרה. באחד הימים מצלצל אליו אחד מעורכי הדין שלו ובפיו ידיעה מרעישה: "יריבך, ארתור בילסון נסע לסין לנסיעת עסקים. עם הגיעו אל נמל התעופה הוא נעצר מידית על ידי הרשויות, דרכונו הוחרם והוא נלקח למעצר".
זה היה הסדק הראשון במנהרה החשוכה.
תוך כמה ימים התבהרה התמונה כולה. מר בילסון נתפס על ידי השלטונות הסיניים, כשהוא עובר על חוקי המסחר הנוקשים בסין, תביעה ממשלתית קשה ביותר נפתחה נגדו (תביעה אמיתית יש לציין…), כשהמשמעות המיידית היא מעצר בסין, עד לאחר המשפט והעונש שיושת עליו.
מיותר לומר שבילסון נאלץ למשוך את תביעתו נגד ר' ליפא. מתוך ה'בירא עמיקתא' אליו נפל, לא היה לו את ה'לוקסוס' להמשיך בתביעה כנגד מתחרהו היהודי. "בור כרה ויחפרהו וייפול בשחת יפעל"…
"ומני אז שוב לא שמעתי ממנו לעולם", סיים ר' ליפא ריינהולד את סיפורו באוזני שני שומעיו המרותקים.
"כעת מבינים מפני מה אני חב לרבכם, הרבי זי"ע מנדבורנה, הכרת-הטוב עצומה כל כך?!"…
מקור: שמעתי מהרה"ח ר' יהודה לייב עקשטיין שליט"א, אחד משני החסידים ששמעו את הסיפור מפי בעל המעשה הרה"ח ר' 'ליפא ריינהולד' בעצמו. תודות למכון 'דבר חיים' נדבורנה שהפנו אותי לסיפור מופלא זה ותשוח"ח להם.
(המבשר תורני – תרומה תשפ"א)
