אשה וקטן בקריאת שמע ובתפילה
* אשה חייבת בתפילות העמידה של שחרית ומנחה, אולם היא פטורה מקריאת שמע; וראוי שתקרא במשך היום את הפסוק 'שמע ישראל'.
* קטן פטור מקריאת שמע וברכותיה, ונחלקו הראשונים אם חובת האב לחנכו בהן, וראוי לנהוג כדעת המחמירים, ולחנכו מגיל 'חינוך' ואילך לקוראהּ בזמנהּ עם ברכותיה
* קטן שהגיע לגיל 'חינוך' לתפילה – אביו חייב לחנכו להתפלל את תפילות העמידה של שחרית, מנחה וערבית, בזמנן. וגם בטרם הגיע הקטן לגיל זה, חובת האב להרגילו במידת מה בתפילה.
האסור והמותר לפני קריאת שמע ותפילה
* במחצית השעה שלפני עלות השחר אסור לאכול סעודה, מחשש שמא ישקע בסעודתו ולא יקרא קריאת שמע או לא יתפלל; ומעלות השחר אסור לאכול כלל.
* מעלות השחר ועד לאחר קריאת שמע ותפילה – אסור לעסוק בכל עיסוק המתמשך, מחשש שמא ישקע בעיסוקו ולא יקרא או לא יתפלל.
* העוסק במצוה והזדמנה לפניו מצוה אחרת, הריהו פטור הימנה, אך אם ניתן בקלוּת לקיים את המצוה השניה ללא פגיעה בקיום המצוה הראשונה, יש לקיימהּ.
מֵהלכות אנינות
* אדם שאחד משבעת קרוביו – אב, אם, בן, בת, אח, אחות ואשה – נפטר, מכונֶה 'אונן', ופטור ממצוות עשה דאורייתא ודרבנן, ואינו רשאי לקיימן.
* אסור לאונן לעבור על מצוות לא תעשה דאורייתא או דרבנן; ורשאי לאכול ללא ברכה, אולם אם חפץ לאכול פת חייב ליטול ידיו (ללא ברכה).
* מי שלא התפלל עד סמוך ל'זמן תפילה', באופן שאם יאמר פסוקי דזמרה יחלוף זמן התפילה עד שיגיע לברכות קריאת שמע – ידלג על חלק מהם, ובמקרה הצורך ידלג על כולם.
* האונן פטור מכל מצוות עשה, אולם בשבת אין פטוּר זה קיים, אלא אם מסיבה כלשהי הוא טרוד בצורכי המת, הלויָתו וקבורתו.
מֵהלכות הלוָית המת וקבורתו
* אין לקיים הלוָיה למת בשעות הבוקר, אלא לאחר שאנשי החברא קדישא ורוב הציבור התפללו שחרית. וכן בלילה – אין לקיים הלוָיה משקיעת החמה ועד לאחר שהציבור התפלל ערבית.
* מצוה מן התורה לקבור את המת ביום המיתה, שנאמר: "קבור תקברנו ביום ההוא", ואם לא קברוהו עד למחרת, עוברים אלו שהקבורה מוטלת עליהם באיסור "לא תלין נִבְלָתוֹ".
* בהַלְוָיַת המת ישנה תועלת גדולה למת, ומקיימים בה את מצות 'גמילות חסדים' האמורה אף ביחס למתים. ויש שכתב שחובה ללוותו מהלך של ארבע אמות לפחות, ולמצוה מן המובחר – מהלך מיל.
* אסור לברך, ללמוד ולהתפלל, בטווח של ארבע אמות מִמֵּת, או מִקֶּבֶר, וכן לעמוד שם עם ציצית שאינה מכוסה, או תפילין שאינן מכוסות.
* מותר לומר בסמוך לְמֵת, או לְקֶבֶר, תפילות לעילוי נשמת המת ולכבודו, וכן דברי תורה השזורים בהספדים הנאמרים לכבודו; וכן מותר לומר תחינות בסמוך לקברי צדיקים.