הסיפור הבא מבוסס על סיפור אמיתי, רק חלק מפרטיו שונו במקצת.
בחול המועד פסח תשע"ה יצאה קבוצת בחורי ישיבה לטיול בבין הזמנים לצפון, והתלווה אליהם מדריך טיולים – חייל ששירת בגבעתי. הוא ראה אותם מתפללים ואמר להם: "ברצוני לספר לכם סיפור אמיתי". וכך סיפר אותו חייל:
במבצע 'צוק איתן' היינו במתח נורא. לא ישנו במשך יומיים, סרקנו את השטח ביסודיות, כל רחש קל הקפיץ אותנו. היינו ערניים לכל המתרחש בסביבתנו ובדקנו את השטח ביסודיות. חיפשנו מנהרות, ולא התפללנו כיוון שהיינו דרוכים לכל תרחיש.
היה שם בית קרקע במקום אסטרטגי, והחיילים החליטו שייכנסו לאותו בית קרקע, יסרקו אותו, ושם הם ינוחו ויאזרו כוחות. הם סרקו את בית הקרקע ונכנסו לנוח, כשכולם מתיישבים ומתמקמים בחדר, חלק מתחילים כבר ממש להירדם מרוב שהיו עייפים; אפילו לאכול לא היה להם כוח, אך החליטו שישבו לאכול.
והנה אחד החיילים צועק לעברם: "בואו נתפלל תפילת ערבית!" הם חשבו לעצמם: אנחנו מאוד מאוד עייפים, אך אין ספק שאנו זקוקים לסייעתא דשמיא, והזמן שהכי ראוי לתפילה הוא דווקא עכשיו, וכך הם החליטו שהם יתאמצו ויתפללו.
הם מתארגנים לתפילה, והנה מתברר, שהם תשעה אנשים, חסר להם העשירי למניין… ממול הייתה פלוגה של גולני, הם היו צלפים שעמדו למעלה על המגדל ושמרו עליהם שמחבלים לא ייכנסו לבית הקרקע שבו הם היו.
הם החליטו ללכת ולקרוא לאחד החיילים שיבוא להשלים להם מניין, אך אחד מהחיילים אמר, שייתכן שהם לא ירצו להשלים לנו מניין, כי הם קיבוצניקים ולא ירצו להתפלל. אך חייל אחר אמר, שבמלחמה כולם קרובים לאבינו שבשמים – כולם רוצים להתפלל. החיילים התווכחו ביניהם; חלקם אמרו שהם לא יסכימו להשלים מניין, וחלקם אמרו שהם כן ישלימו את המניין.
תוך כדי הויכוח, אחד מהחיילים שממול ירד לרגע ואז הם ניצלו את ההזדמנות ושאלו את החייל: "האם אתה מוכן להשלים לנו מניין לתפילת ערבית?". שאל אותם החייל: "מה זה מניין?" והם הסבירו לו. החייל הסכים להתפלל איתם, אך אמר להם: "קודם אלך להתפנות דקה אחת, ואני בא להתפלל אתכם!"
עוברת דקה, שתיים, שלוש דקות – והחייל לא יוצא… אחד מהחיילים התקרב לעבר ביתן השירותים ושמע רעשים. הוא פרץ את דלת השירותים וראה שיש שם פתח של מנהרה, וכשהחייל הראשון נכנס – הם פתחו את דלת המנהרה וחטפו אותו!!! החייל הזעיק מיד את כל החיילים, הם קפצו לתוך המערה והצליחו להציל את החייל שנחטף ולהרוג את כל המחבלים שהיו במנהרה. כאשר הם חזרו לבית הקרקע הם כבר לא יכלו לישון, כי הם סרקו את הבית.
אמר אותו חייל, מדריך הטיולים: "תדמיינו לעצמכם מה היה קורה אם היינו מחליטים שאנו עייפים ופטורים מתפילה, שהרי מחר בבוקר מחכה לנו עוד יום קשה של לחימה. לולי היינו מתפללים והולכים לישון, אז הגרוע מכול היה קורה, שהרי המחבלים היו עולים דרך המנהרה ושוחטים את כולנו!…"
הוסיף החייל ואמר: "תחשבו על עוד נקודה: אילו החייל הקיבוצניק לא היה רוצה להתפלל, הוא היה נכנס לשירותים. האם מישהו היה בודק למה הוא התעכב שם? האם מישהו היה מגלה עניין ושואל את עצמו למה אותו חייל מתעכב? אף אחד לא היה בודק, והחייל היה נחטף ומשמש כקלף מיקוח; היה צורך לשחרר אלף מחבלים כדי לשחרר אותו!".
שאל החייל, מדריך הטיולים: "מה נראה לכם גרם להצלתו של החייל הקיבוצניק?" וענה: "עצם ההסכמה שלו לבוא ולהתפלל!". החייל המשיך ושאל: "ומה גרם לנו להינצל ממוות?" וענה: "מה שהציל אותנו זו מסירות הנפש שלנו להתפלל כדי לאסוף זכויות, למרות שהיינו עייפים עד כדי אפיסת כוחות".
סיים מדריך הטיולים ואמר לבחורים: "אתם מסתובבים ומארגנים מניין בחוץ… אתם יודעים מה זה מניין? תראו מה גדול כוחה של תפילה במניין! איך אפשר לפספס ולא להתפלל במניין?!" – – –
(המבשר תורני)