מתאר ת"ח נכבד שליט"א, שהתגורר בילדותו בשכנות למרן הגר"ח זי"ע:
חלק מהווי החיים שלנו, היה המחזה של רבי חיים זצ"ל, איך הוא מתעלם מכל ה'סביב' ותמיד עסוק בלימוד. זה היה בשבילנו דוגמת חיים להתעלות ממה ש'יודעים' וגם ממה ש'לא יודעים'.
פעם עברתי ברחוב רשב"ם ליד מספר 15, היו שם כמה חנויות, ליד חנות ה'כל-בו' היה ביתן, שזה חדר עם שתי דלתות קפיץ נפתחות, עם טלפון ציבורי, ובצד ספרי טלפונים של כל הארץ. ברוב הבתים עוד לא אז היה טלפון. והנה רבי חיים עובר וקורא לי: "יש 'רעש' בחדר שם, אני לא יודע מה עושים, אולי אתה יודע", והצביע לכיוון חדר הטלפון… את תיבת הדואר האדומה בצד הוא הכיר, כי היה שולח שם מכתבים, אבל כאן היה לעצור אותי כי יש 'רעש' וצריך לעשות 'משהו' שהוא לא יודע מה עושים… אז הוא בדק לראות שאני הולך ו'מטפל' ברעש שבחדר.
פעם אבא שלי היה אצלו, ונכנס לפתע רבי משה רייכמן זצ"ל, הנדיב הגדול מקנדה, ואמר לו: אני משה רייכמן. הנוכחים חשו ביראת כבוד, גם כלפי היותו עשיר וגם כלפי היותו מחזיק תורה ענק, שהרב שך היה מסתייע בו בכל פעולותיו. ורבי חיים שואל אותו: "אתה הוצאת את החתם סופר?"
"לא", משיב ר' משה. וממשיך רבי חיים: "אני מכיר משה רייכמן שכתוב בהוצאה של ספר חתם סופר, אחר אני לא מכיר".
וכך גם הראה לי איך שהוא לא מבין בין לירה לבין שקל-ישן [ואחר כך שקל-חדש], הוא בודק בין סלע לבין דינר, מעה או פרוטה. השאר זה כלום. זכור לי איך היה קורא לשטר של 100 שקלים ישנים עליו מצולם תמונת ראש הציונים – "השטר עם האיש ההוא" [גם לרחוב על שמו קרא כך], ושטר של חמש לירות עליו תמונת ראשת הממשלה ג. מ. – "השטר עם 'הזקנה'".
הרבנית סיפרה לנו, שהיא קראה פעם לבעלה לבוא לראות את הבית שקנו לבת שלהם בטרם החתונה, והלכו שניהם והסתובבו בבית. כשיצאו היא שאלה אותו: "נו, מה אתה אומר, איך הבית?" והוא משיב לה: "7 מזוזות ו–3 מעקות". זה מה שהוא ראה בבית. לא גודל הדירה או החדרים, האויר והשמש. לעומת זאת, את מבואותיו ומידותיו של בית המקדש, ההיכל האולם והעזרות, את הכל הוא ידע במידותיהם המפורטות במסכת מידות ובספר יחזקאל, כאילו היה קבלן…
(מתוך קובץ זיכרון מיוחד שע"י 'קובץ גיליונות')