אב"ד לובלין רבי אליהו קלצקין זצ"ל, שהתגורר בשלהי ימיו בירושלים, סיפר שבילדותו התקינו בעירו מסילת ברזל לרכבת. ככל הילדים השתוקק גם הוא לחוות את החוויה הנפלאה ולנסוע ברכבת. אך אביו הודיע לו שהנסיעה אסורה למי שאינו יודע את כל מסכת נדרים בעל פה. 'רק אם מסכת נדרים תהיה שגורה בפיך תוכל לנסוע ברכבת'.
בתמימותו הילדותית האמין אליהו הצעיר לדברי אביו. במשך מספר שבועות הוא שינן את כל המסכת בעל פה, ולאחר מכן קיבל מאביו במתנה כרטיס נסיעה ברכבת. בדרכו לרציף החל רבי אליהו לשנן בזכרונו את המסכת כדי להיות מוכן במידה וייערך מבחן בטרם יעלה לרכבת. מרוב חשש שמא לא יזכור את המסכת על בוריה, פרח מזכרונו דף מ"ה.
רבי אליהו, שניסה להיזכר בדף החסר ללא הצלחה, עמד ברציף חושש ומודאג שמא לא יניחו לו לעלות לרכבת. לפתע הוא הבחין ביהודי מבוגר שעמד ליד המסילה. אליהו הצעיר היה בטוח שמן הסתם היהודי המבוגר ערך את ההכנות הנדרשות והוא בקיא במסכת נדרים ישר והפוך. בתמימותו הוא פנה ליהודי וביקש ממנו לצטט את דף מ"ה ממסכת נדרים. למותר לציין שהלה לא ידע במה דברים אמורים ולא הבין מה הילד רוצה מחייו.
סיפור זה יכול להוות משל לחיים המשולים לרכבת נוסעת. כדי לעלות ולנסוע ברכבת החיים, עלינו לזכור את מסכת נדרים, כלומר את כח הפרישה מתאוות העולם. כדי לעבור את מסע החיים בהצלחה, עלינו להתרגל לא לתור אחר התאוות וההנאות, כפי שאומרת המשנה: "נדרים סייג לפרישות" (אבות פ"ג מי"ג). רק על ידי התגברות על המאויים והתשוקות ניתן לצלוח בשלום את המסע ברכבת החיים.
רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל סיפר מעשה משעשע אודות עשיר שהחליט לחקור את דתות העולם. האיש התחיל עם הדת הנוצרית. הוא פנה לכנסיה גדולה וביקש שיסדרו לו חדר ממוזג ומפואר, בו יוכל לשבת עם נזיר נוצרי, שילמד אותו את רזי הנצרות. למותר לציין שהאיש הבטיח להעביר לכנסיה תרומה מכובדת עבור הלימודים המיוחדים.
הכנסיה נענתה בשמחה לבקשתו של האיש ומינתה נזיר מלומד שילמד אותו את יסודות הנצרות. לאחר מספר ימי לימודים הודיעו לעשיר שבשבוע הבא הנזיר לא יוכל להגיע. כשהעשיר שאל מדוע הנזיר ייעדר, הסבירו לו בסבלנות שפעם אחת בשנה עולה הנזיר לשמים להביא דברי נבואה.
העשיר הסתקרן וביקש להתלוות לנזיר, אבל אנשי הכנסיה הסבירו לו שאף אחד לא רשאי ללוות את הנזיר בדרכו השמימה.
העשיר פנה לאחד מעובדי הכנסיה, שלף את פנקס הצ'קים והכריז: "אתה יכול למלא בצ'ק את הסכום הכי ארוך שהוא מסוגל להכיל, רק תגלה לי היכן הנזיר שוהה בזמן שהוא אמור להיות בשמים". האיש לקח את הצ'ק בשמחה והוביל את העשיר לוילה רחוקה מחוץ לעיר, שם התהולל הנזיר ועסק בכל תועבות העולם.
העשיר הבין שהנצרות מיוסדת על שקר והחליט לתהות על קנקנה של דת האיסלאם. הוא נסע לאחת ממדינות ערב, פנה לאחד המסגדים והבטיח לשלם סכום הגון אם יסדרו לו חדר ממוזג ומפואר בו יוכל לשבת עם שיח' מוסלמי שילמד אותו את רזי הדת המוסלמית.
הנהלת המסגד נענתה בשמחה לבקשתו של האיש ומינתה שיח' מלומד שילמד אותו את יסודות האיסלם. לאחר מספר שבועות של לימודים רצופים, הודיעו לעשיר שבשבוע הבא השיח' ייעדר. כשהעשיר שאל להיכן השיח' נוסע, הסבירו לו שאחת לשנה עולה השיח' השמימה להביא דברי נבואה.
העשיר הסתקרן וביקש להתלוות לשיח', אבל אנשי המסגד דחו את בקשתו: 'מה קרה לך? השתגעת, אין איש בעולם שיכול לשהות במחיצת השיח' כשהוא מתייחד עם אלוקים'.
העשיר שלף שוב את פנקס הצ'קים, פנה לאחד מאנשי המסגד ואמר לו: 'תמלא איזה סכום שתרצה, כל המרבה הרי זה משובח, רק תגלה לי איפה השיח' מבלה בזמן שהוא אמור להיות בשמים'.
הפעם העשיר לא היה צריך להרחיק מחוץ לעיר. האיש הוביל אותו למרתף מתחת המסגד, שם התגולל השיח' שיכור כלוט, לאחר שהערה לקרבו בקבוקים של יין עתיק ומשובח, בניגוד להלכה המוסלמית האוסרת שתיית אלכוהול.
העשיר ברח מהמסגד, עלה לירושלים, נכנס לבית מדרש וביקש שיצמידו לו יהודי תלמיד חכם, שילמד אותו את אורחות היהדות. הלומדים נענו לבקשתו של העשיר ומינו אברך שילמד אותו את עקרונות הדת היהודית. במשך מספר שבועות ישב האברך במחיצת העשיר, ולימד אותו את מה שמותר ללמד את הגויים על פי ההלכה. לאחר חודש בו למדו מידי יום, פנה העשיר לאברך ושאל: 'מתי כבוד הרב עולה לשמים?'
'מה זאת אומרת מתי אני עולה לשמים?' התפלא האברך, 'אני חי על חשבונך? למה אתה ממהר לשלוח אותי לשמים? מצפות לי עוד שנים ארוכות טובות בעולם הזה!'
'מה אתה לא מבין?' הגיב העשיר, 'הנזיר שלימד אותי נצרות עלה אחרי שבוע לשמים כדי להביא נבואות, השיח' שלימד אותי איסלם עלה אחרי מספר שבועות לשמים להתייחד עם אללה. ומה איתך כבוד הרב? מתי גם אתה עולה לשמים לדבר עם אלקים?'
'ובכן', השיב האברך, 'זהו בדיוק ההבדל בין היהדות לשאר הדתות. אצלנו הרב לא עולה לשמים אלא מוריד את השמים לארץ. אנחנו לא מתנזרים מיין ולא פורשים מהנאות החומר. אנחנו לוקחים את כל הויות העולם ומשתמשים בהן לעבודת ה'. אנחנו מקדשים את החומר והופכים את הגשם לרוח'.
הגוי שמע את הדברים הנבונים, הגיע למסקנה שהצדק עם היהודים והפך לגר צדק.
(מתוך הספר הנפלא 'לרומם' – פרשת קדושים)