יום שני י"ט בתמוז תשע"ח
אילו בעלי חיים אסור להמית בשבת?
מלאכת 'השוחט' נלמדת משחיטת האילים במלאכת המשכן; ואמרו חכמינו ז"ל: "מה אילים שפרים ורבים, אף כל שפָּרֶה ורבֶה", כלומר, אין איסור הֲמָתָה מדאורייתא אלא בבעל חיים שפרֶה ורבֶה על ידי זכר ונקבה, אם בלידת הנקבה, ואם בהטלת ביצים על ידי הנקבה.
ואף בעלי חיים שמתהווים מֵהעפר, ואין בהם שני מינים, זכר ונקבה, אך הם פרים ורבים על ידי הטלת ביצים – יש איסור דאורייתא בהמתתם, כיון שהם פרים ורבים.
אבל בעלי חיים שאינם פרים ורבים כלל, וכגון תולעים הנוצרים במאכלים מעופשים, אין איסור דאורייתא בהמתתם, אך הדבר אסור מדרבנן.
[שו"ע שטז, ט, משנ"ב לח ו־מא, שעה"צ סח, וביה"ל ד"ה להרגה; וראה עוד בביה"ל שם]
האם מותר להמית כינים בשבת?
חכמינו ז"ל אמרו שכינים נחשבות כבעל חיים שאינו פרֶה ורבֶה, ולכן אין איסור דאורייתא בהמתתן; ויתֵרה מזו – התירו חכמים להמיתן לכתחילה, אם משום הצער שהן גורמות לאדם ומפני שהדבר מאוס לאדם שהכינים תהיינה על גופו, ואם משום שהן נוצרות מזיעה ואין להן חשיבות של 'בעל חיים' כלל.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לכינים שבזמננו, שנודע כי הן פרות ורבות: יש מהפוסקים שהורו שמותר להמיתן, כיון שהדין אינו משתנה מחמת שהמציאות נראית לעינינו אחרת; ויש שהסתפק בדבר. ויש שהורו להמנע מהמתתן, כיון שיתכן כי אין אלו הכינים הנזכרות בדברי חז"ל; ויש שהתיר להמית כינים הנמצאות בראשו של ילד ומסבות לו צער רב.
[שו"ע שטז, ט, משנ"ב לח ו־מא, וביה"ל ד"ה מותר; ביאורים ומוספים דרשו, 72; וראה שם, 73]
הֲמָתת בעלי חיים בימות החול
יש מהפוסקים שסוברים שאיסור 'צער בעלי חיים' אינו אמוּר אלא בגרימת צער לבעל חיים בעודו חי, אך אין איסור בהמתת בעל חיים, אף כשאין בהמתתו תועלת; ויש חולקים.
ולכל הדעות מותר להמית בעל חיים לתועלת, דהיינו כדי להשתמש בבשרו או בעורו, או כדי למנוע נזק, וכדומה; ובכלל זה, מותר להמית חרקים המצערים את האדם בעצם הימצאותם בסביבתו.
ויש שכתב שבמידת האפשר ראוי שלא להמיתם בידים, אלא להניח בסמוך להם דבר שיגרום למותם, כגון חומר רעיל, כדי שלא תשפיע עליו פעולת ההריגה ותטביע בו מידת אכזריות.
[ביאורים ומוספים דרשו שטז, 70]