הרב משה מיכאל צורן שליט"א
מספר הרב מתתיהו גודלבסקי: אאמו"ר הרה"צ רבי יהושע ליב גודלבסקי זצ"ל למד בישיבת טלז מחודש אייר תרצ"ז, עד לחתונתו ביום ט' טבת תש"א. לקראת החתונה למד את ההלכות הנצרכות בחברותא עם הקדוש רבי לייב הי"ד, בנו של מרן רבי אלחנן וסרמן הי"ד, שהיה כבר נשוי.
החתונה של הוריי התקיימה בסלבודקה, מקום מגוריה של אמי הרבנית רחל זיסל לבית אברמוביץ ע"ה. כיון שמלחמת העולם השניה היתה כבר בשיאה, אף בחור מישיבת טלז לא הגיע להשתתף בשמחה. רק רבי לייב, שהיה חבר טוב של אבא, הגיע במיוחד לחתונה, ועשה דרך של 200 ק"מ מהעיר טלז עד סלבודקה.
בהגיעו לסלבודקה פגש רבי לייב את אביו מרן רבי אלחנן, שהגיע אף הוא לסלבודקה כדי לנסות לסדר היתר-יציאה ולעלות לארץ ישראל. רבי אלחנן שאל את בנו רבי לייב מה הוא עושה בסלבודקה, וכשהבן השיב שהגיע לחתונה של חבר, נזף בו האבא וטען שזה ביטול תורה!!
כיון שכך, ניגש רבי לייב לאאמו"ר החתן, ואמר לו בצער שלא יוכל להישאר לחתונה היות ואביו לא מסכים לכך! 'חושבני שאם תיגש אתה-עצמך לאבי ותסביר לו כמה חשוב לך שאשאר לחתונה, אולי הוא יסכים', אמר רבי לייב. ואכן, אבי זצ"ל ניגש למרן רבי אלחנן, וכך תיאר באוזני ילדיו את המפגש נורא-ההוד:
רבי אלחנן ישב, והביט כדרכו כלפי מטה, וכפי שכתוב באגרת הרמב"ן "כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ". משראה את אבי, שאל: "וואס וויל מען" – מה רצונכם? ואז הסביר לו אבי שכיון שהוא בודד כאן, ואין לו אף חבר מהישיבה שישתתף בשמחת החתונה (הוריו כבר ברחו ללונדון), לכן מאוד חשוב לו שרבי לייב יישאר לחתונה.
הגיב רבי אלחנן ואמר: "מסתמא וועט זיין גינוג מְשַׂמְּחִים פון ישיבת סלבודקה" – מסתמא יהיו מספיק משמחים מישיבת סלבודקה… יצוין שלהוריה של אמי ע"ה היתה מאפיה, והם סיפקו את הלחם לישיבה במחיר מוזל מאוד, ולפעמים בחינם לגמרי, ולכן סבר רבי אלחנן שיגיעו משמחים מישיבת סלבודקה.
אאמו"ר ביקש בכל זאת מרבי אלחנן שיסכים שבנו יישאר, ותיאר את הכבוד הגדול שיהיה לו בכך שרבי לייב ישתתף בשמחה, ובפרט שהוא נמצא כאן לבד, ללא קרוב וגואל, וגם הכלה ומשפחתה עלולים להסתכל על זה בעין לא-יפה.
רבי אלחנן התעמק בשאלה שניצבה לפניו, ועשה באצבעותיו סימנים כאילו מדובר בשיעור כללי… והתחיל לומר בקול: "מצד אחד יש כאן ביטול תורה, ומצד שני שמחת חתן וכלה"! וחזר על המילים הללו כמה וכמה פעמים, תוך כדי שהוא מנופף באגודל, כמתפלפל, "מצד אחד זה ביטול תורה, ומצד שני הרי זו שמחת חתן וכלה"!
לאחר כמה דקות של מחשבה, פסק רבי אלחנן: "שיישאר עד אחרי החופה, ומיד אחר-כך יחזור לטלז"!
וכך אכן היה. רבי לייב השתתף רק בחופה, ולמרות שטרח לנסוע את הדרך הארוכה בת 200 הק"מ, נסיעה ארוכה מאד בימים ההם, חזר מיד לישיבה. בנו של רבי אלחנן העניק לאאמו"ר זצ"ל מתנה את ספר שו"ת הרשב"א, קובץ הערות, עם הקדשה.
בשולי הדברים, יש בנותן-טעם להוסיף מה ששמעתי מידידי הרב אהרן חיים נשרי, ששמע זאת מפי הגאון רבי שמחה וסרמן, בנו של רבי אלחנן. מרן רבי אלחנן למד אחר נישואיו יחד עם מרן הגרי"ש כהנמן בכולל קדשים אצל החפץ חיים, הרחק מביתו וממשפחתו. בעודו לומד פעם עם הגרי"ש הגיע מברק מביתו: "מזל טוב, נולד לך בן". הוא קם, בירך 'הטוב והמטיב', ומיד המשיך בלימוד!
לאחר ה'סדר' ניגש רבי אלחנן לחפץ חיים, ואמר שהוא מעונין לנסוע לברית של הבן שלו. שאל אותו החפץ חיים: האם הינך מוהל, ומתכונן למול את בנך, ואז 'מִצְוָה בו יותר משלוחו'? משהשיב רבי אלחנן בשלילה, אמר הח"ח: אז לשם מה הינך צריך לנסוע? הרי זה ביטול תורה ואפשר על ידי שליח!
עד כאן הסיפור הזה מפורסם דיו. הרב נשרי מציין שהחפץ חיים הוסיף ואמר לרבי אלחנן, שלפני שהוא נשאר בישיבה, יבקש על כך רשות מאשתו! כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי רשות!
ואכן, רבי אלחנן שיגר מברק לאשתו, והתשובה לא איחרה לבוא, שכיון שממילא עוד מעט מגיעים ימי הפסח, ואז מגיע בעלה הביתה, היא מוכנה שלא ישתתף בברית!
עכשיו גם מובן כיצד לא התיר רבי אלחנן לבנו רבי לייב להשתתף בחתונה של חבר קרוב…
(ביטאון 'קול ברמה' – היו"ל ברמת אלחנן. אדר א' פ"ד)