"שֵב תִּלְמוֹד" / חיים ולדר
מאז פרסמתי את המכתב הגלוי לאהרן ברק, השאלה הראשונה שאני נשאל, גם בקרב אנשים שלא מכירים אותי ולא דברו איתי מעולם, היא לא תוכן המאמר (זה בא אחר כך) אלא "תגיד, איך אתה לא מפחד?!"
שעשע אותי במיוחד, יהודי חסידי שניגש אליי בשבת ("פחדתי להתקשר אליך בטלפון…") וסיפר לי כי שלח את המאמר במייל לחמישה במחבריו. שניים מהם החזירו לו תשובה שהם לא מסכימים עם התוכן. שמערכת המשפט פועלת ללא דופי וללא משוא פנים ושאהרון ברק הוא נפלא והם מעריצים אותו מאוד מאוד.
סמוך ונראה לאחר מכן יצרו אתו קשר "לא בטלפון" ואמרו לו, "תגיד השתגעת? מה אתה שולח לנו חומרים כאלה? אתה רוצה לסבך אותנו? שיזמינו אותנו לחקירה? שיתפרו לנו תיקים?"
הם לא עזבו אותו עד שהבטיח להם שלעולם לא ישלח להם "חומרים כאלה" ולא יסבך אותם עם חקירות, משטרה ובית סוהר…
***
אם צריך הוכחה שמשהו לא תקין כאן זו העובדה שבמדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית, רוב האזרחים רועדים לומר את דעתם מפני שיבולע להם. כידוע, אחת הדרכים של משטר טוטליטארי לשלוט היא למנוע מצב של התארגנות מצד ההמון. הדרך הטובה לעשות זאת זה למנוע מצב בו מישהו נותן במה לדעת הרוב, ומעורר אותם להתאגד ולהתנגד לשלטון הדיקטטורי.
פוטין, למשל, עושה את זה כמה שנים ודיי מצליח. אף עיתונאי אינו מעז לכתוב נגדו ואלה שניסו מצאו עצמם מתים בנסיבות אכזריות כמו למשל אכילת כפית אורניום שיכולה להרוג עיר.
השלב הבא הוא שבני אדם מפחדים לשלוח מיילים ואחר כך שבני אדם פוחדים לקבל מיילים, ולאחר מכן מפחדים לדבר ומאוחר יותר פוחדים לשמוע.
השלב הסופי והרצוי מבחינת השלטון הטוטליטארי זה שבני אדם יפחדו לחשוב. ליתר ביטחון הם יחשבו כמו השליטים וגם יחנכו את ילדיהם על פי הרצוי, ואז הסיכויים למרי כלשהו קלושים ביותר.
אני לא ממציא שום דבר. זה קורה בכל מדינה בה יש שלטון שאינו נבחר אלא משתלט.
אמנם כאן עדיין לא הגענו לזה, אבל העובדה שכנגד כל מי שמעז לנסות לשנות משהו זעיר במערכת המשפט נפתח תיק, וכנגד שר המשפטים אוחנה החלו לצוץ דברים על איזו הרצת מניות בעבר, גורמת לאפקט הפחד הרצוי להם. אנשים פוחדים לקבל מאמר ביקורת לא מתלהם ואפילו מגיבים בהבעת דעה המנוגדת לחלוטין למה שהם חושבים.
***
הטור הזה לא רוצה לעסוק בפחד, אלא בפתרון לפחד. ואנו, יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים ש"העיקר לא לפחד כלל".
השבוע, שמעתי שיחה של ראש עיריית ב"ב הרב אברהם רובינשטיין.
הוא דיבר על רדיפת עשיו את יעקב, על מנת להורגו וציטט תמיהה מתוך ספרו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א "טעמא דקרא" שעל פי המהרש"א מסכת מגילה דף יז: בית מדרשו של שם ועבר היה בבאר שבע. וגם עשיו היה בבאר שבע. מדוע המתין עשיו עד ש"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", ורק אז שלח את בנו אליפז על מנת להורגו. הרי יכול היה להיכנס לישיבה של שם ועבר, שם למד יעקב 14 שנים, ישיבה הממוקמת בעיר מגוריו, ולהורגו שם.
ותשובת מרן הגר"ח שליט"א היא: "לרשע אין מה לחפש בבית המדרש…"
איני יודע אם כוונת מרן הגר"ח היא שהוא לא יכול להיכנס לשם או שהוא לא רוצה להיכנס לשם, אך התשובה מתאימה לכולנו. בית המדרש מגן עלינו.
וכמו שנאמר בגמ' קידושין ל"ב. "תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ד' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח…"
***
ברשותכם הייתי רוצה להרחיב את זה עוד יותר.
כשמגיעים אליי בחורים עם בעיות חברתיות, חוסר ביטחון עצמי ירוד, חיכוכים עם צוות הישיבה, או נפילה אישית או רוחנית, אפילו כזו שהתפרסמה בישיבה ולכאורה חיסלה את סיכוייהם להשתלב, אני כמובן מנסה לתת להם דרכים שטויות להתרומם מהמצב, לשקם את מעמדם החברתי, לחזק את ביטחונם העצמי.
זו דרך ארוכה, לא קלה ורבת חתחתים, מפני שאתה מתמודד מול חוויות ילדות מול תחושה פנימית מובנית ומול טעויות שנעשו במשך זמן ניכר וקיבעו את מעמדו/תדמיתו של הבחור, ולעיתים מדובר בטעויות שלכאורה חיסלו את סיכוייו של הבחור להשתקם. ועדיין.
אך ליתר ביטחון אני תמיד מספר להם, כי יש דרך קצרה ובטוחה לחלוטין, לצאת מכל הצרות, גם מול הצוות, גם מול הבחורים, גם מול החברה וגם מול ביטחונם העצמי הירוד וגם מול מה שהתפרסם אודותם ולכאורה חיסל את סיכוייהם. דרך שאורכה חודש עד שלושה חודשים לכל היותר, אך ביכולתה לשקם את כל הפרמטרים, למחוק לגמרי את העבר, לחזק את ביטחונם העצמי ולהזניק אותם למרומי החברה, לא משנה באילו תהומות הם היו לפני כן.
התכנית הזו מבוססת על דברים שאותם היה אומר תמיד מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, והיא מסתכמת בשתי מילים:
"שֵב תִּלְמוֹד".
***
כך היה מבטא את זה. בחולם. "שֵב תִּלְמוֹד". וזה עובד שאין לכם מושג כמה.
מסתבר שהמקום היחיד בעולם בו נער בן 13-20 יכול לפתור כל בעיה חברתית, חוסר ביטחון, אי הערכה עצמית/ חברתית וגם להשתקם מנפילה אישית רוחנית, גם איומה שיש לה אפקטים של בושות, היא להיכנס לבית המדרש ולשבת וללמוד במשך כמה חודשים.
אני מתרגש כשאני כותב את זה, משום שמי שקיבל ממני את העצה הזו והצליח ליישם אותה, ראה הצלחה בלתי צפויה וכנגד כל הסיכויים.
הציבור החרדי מחונך לראות בלימוד התורה את הפסגה. מי שיושב ולומד ומתפלל ומברך זוכה להערכה. נקודה. אז נכון שאנו מחנכים את ילדינו, גם לשוחח עם חברים, ולהקפיד על אוכל מסודר, שינה ופעילות גופנית, אך אם מחוץ לדברים הנחוצים, ילד/ נער/ אדם פשוט "יושבים ולומדים" שום צרה לא תפגע בהם, שום חברה לא תלעג להם (אם כי בימים הראשונים לשינוי המהפכני תהיה חשדנות ואפילו טיפות לעג שמקורן ברצון החברה מסביב "לבדוק" אם מדובר באמת או משחק, וגם קורטוב של קנאה). אך אם הוא יתמיד בכך, לא יעשה טעויות, לא ינסה "לפדות" מיידית את ההשקעה בניסיון לבדוק אם הכל נשכח, אלא ימשיך בשלו חודש-חודשיים, הצוות יסלח לו ראשון וגם יעודד אותו, החברה תעבור מחשדנות ומקנאה (שגם היא מחמאה לא קטנה) לפרגון ואף להערכת אמת.
כתבתי כבר על אודות השיטה הזו, בתכנית שאני מפעיל רבות בקרב ילדים ונוער ושאותה אני מכנה "דיאטה חברתית". היא עובדת להפליא וניתן להרחיב אותה לשלל בעיות וקשיים חברתיים, נפילות אישיות ופחדים מהבלתי ידוע.
והכל בזכות שתי מילים של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, "שֵב תִּלְמוֹד".
***
וזה הזמן לחזור לעניין שבו החל מאמרנו.
האמת, שהציבור החרדי ממש לא צריך לפחד מכלום.
וכדי להבין את זה עליי להביא שוב את הנידון שכתבתי עליו בשבוע שעבר.
אם מישהו יחליט כאן שעלינו להוריד את הכיפה, האם יש מצב שדבר כזה יקרה?
אני לא יודע מה אתכם, אבל המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש חזק. כי אני יודע במאה אחוז שגזירה כזו תאחד את כל חובשי הכיפה בארץ ישראל לכוח שאי אפשר לעמוד בפניו. לא טנקים, לא טילים ולא מטוסים.
וזה נותן לנו הבנה, מה באמת שומר עלינו.
***
מה ששומר על הציבור החרדי יותר מהכל. מהכפייה החילונית, מהרחוב הנורא, מהנסיונות הרוחניים שהדור הזה מספק, מהגזירות הקשות, מהקיצוצים, מהאיום להחיל חוק גיוס חובה, מהכוונה להתערב בתכני החינוך הטהור, היא ידיעה אחת פשוטה: כל הדברים הללו רק יעשו אותנו יותר חרדים. רק יגבשו אותנו, רק יבטלו את המחלוקות הנוראות בתוכנו, רק יגמלו אותנו מהסחות הדעת הגשמיות המכרסמות גם בתוכנו.
לא רק שאין לנו מה לפחד מהאיומים, עלינו לשאוב מהם כוח ואפילו להשתעשע במחשבה כמה נתחזק אם וכאשר יבואו.
"נשב ונלמוד". כל השאר הבל ורעות רוח.
פקס לתגובות: 03-6749944
(מתוך יתד השבוע, ט"ו בכסליו תש"פ)
1/752