יעקב א. לוסטיגמן
קוראיו של גיליון 'לקראת שבת' כבר יודעים היטב, שמטרתו העיקרית של גיליון זה היא להביא לכל בית בישראל סיפורים ועובדות מגדולי ישראל ומתחומי החיים השונים, כדי לחזק את הלבבות באמונה בבורא עולם, להעמיק את אמונת החכמים, ולהעביר מסרים שמאפשרים לכל אחד להכיר בערך עצמו ובפוטנציאל העצום הגלום בכל יהודי.
בפרוס חג הפסח, הלא הוא 'חג הסיפור', שבו התורה הקדושה מצווה עלינו לספר לילדים שלנו את סיפור יציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח, מצאנו הזדמנות נהדרת כדי להרחיב מעט את היריעה, ולהעמיק מעט בהבנה כל כוחו של סיפור והתועלת הנפלאה שאפשר להפיק ממנו.
מעניין לראות שהקב"ה נותן טעם למכות שהביא על פרעה ועל מצרים. "כי אני הכבדתי את לבו", למה? "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי במצרים… וידעתם כי אני ה'…".
כלומר, עיקר הסיבה שבגינה הביא הקב"ה את המכות על המצריים במצרים היתה, כדי שנספר לבנים שלנו שיש בורא לעולם, ושהוא תקיף ובעל היכולת, בעל הכוחות כולם עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
ברצוני לשאול שאלת תם…
ברצוני לשאול שאלת תם… כולם מדברים על הבן החכם והבן הרשע, אבל יש גם בן תם, בואו נשאל שאלת תם.
בשביל זה כל העסק הגדול והנורא הזה, כדי שנספר לילדים שלנו שיש בורא לעולם? מה הבעיה? הקב"ה יכול היה פשוט להוסיף עוד דיברה אחת לעשרת הדיברות, "זכור ואל תשכח לספר לבנך ולבן בנך שיש בורא לעולם". קצר ולעניין.
לא צריך למשוך שנה שלימה של התראות ומכות, נגוף ורפוא, דצ"כ עד"ש באח"ב. את כל הדרמה הגדולה הזאת יכולנו לחסוך עם משפט אחד או שניים שמזקקים את המסר שאנחנו צריכים להעביר לילדים, ואנחנו היינו מעבירים אותו מדור לדור, ככתבו וכלשונו: דע לך בני כי יש בורא לעולם, הוא יכול לשדד את כל מערכות הטבע אם רק יחפוץ בכך, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, היה הווה ויהיה…". זהו. יצאנו ידי חובה.
כמובן שאיננו מתיימרים לבוא ולהסביר את מעשי הקב"ה, ואין לנו שום יכולת להיכנס בהדי כבשא דרחמנא ולהסביר מדוע עשה ה' יתברך כך או כך. אבל אנחנו כן יכולים וגם צריכים להוציא מכל הסיפור הזה איזה לימוד לעצמנו, לגבי הדרך הנכונה לחנך את הילדים שלנו.
חייבים לומר שלסיפור יש כח עצום, הרבה יותר מאמירה שאינה סיפורית!
כשאתה מגלה לילד שלך שיש בורא לעולם הוא שומע אותך, אולי אפילו מבין על מה אתה מדבר, אבל הוא לא מתחבר למסר הזה. הוא לא חי אותו, הוא לא מרגיש אותו בתוך תוכו.
מי שרוצה להחדיר את המסר הזה בעצמותיו של ילדו, חייב לספר לו את זה! לא בדרך של אמירה בעלמא, אלא בדרך של סיפור מרתק, מותח, מלא דרמה ועניין. עבדים היינו, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה'… וישמע ה', וירא את עניינו… ואז מגיע הסיפור עם המטה שהפך לנחש והיד שהפכה מצורעת, ולאחר מכן המים שהפכו לדם, וכל מצרים באשה מהסירחון הנורא של הדם והדגים המתים, והמצרים בכו והתעלפו מצמא, והיהודים שתו מים לרוויה בלי שום קושי…
יש פה סיפור, יש מתח, יש דרמה, זה נכנס לעצמות!!!
אומרת התורה הקדושה, אומר לנו הקב"ה!!! למען תספר באוזני בנך ובן בנך! תספר את זה בצורה סיפורית, אל תבוא סתם עם הרצאת דברים, אלא תספר סיפור, שהעיניים של הילדים ייקרעו לרווחה, שהאוזניים שלהם תהיינה כרויות לשמוע ולהאזין, ככה מחדירים בילדים אמונה תמימה וטהורה ביש בורא לעולם! כך מאפשרים להם להתחיל לחיות עם ההרגשה הזאת שאנחנו חוסים בצלו של בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, אשר בלעדיו אנחנו כלום ואפס מוחלט, ושאין שום מכשול שיכול למנוע ממנו לעשות כל שיחפוץ.
רק על ידי סיפורים!!!
התורה גם נותנת לנו עצה טובה, אם אתה רוצה שהילד שלך יקשיב לסיפור, תגרה את הסקרנות שלו. תגרום לו לשאול אותך שאלות, ברגע שהוא שואל ורוצה לקבל תשובה, חצי דרך כבר עשית. הוא כבר מקשיב וצמא לדעת, עכשיו אתה רק צריך לתת לו סיפור טוב, והוא מקבל ממך את המסר החשוב כל כך שאתה רוצה להעביר לו.
הרעיון הזה של גירוי הסקרנות כדי שהסיפור ייקלט טוב יותר מוזכר כבר בספרים הקדושים, בין היתר בספר 'דרך פיקודיך' להרה"ק בעל ה'בני יששכר'. אגב, מומלץ לכל יהודי שרוצה להתכונן כראוי לפסח ללמוד בספר זה את המצוות הנוגעות לפסח, ומובטח לו שהפסח שלו ייראה אחרת לגמרי.
איפה העיניים הנוצצות של הילדים שמקשיבים בפה פעור ורוצים לשמוע עוד ועוד???
הנושא הזה מאוד מחייב אותנו, כי הורים שלא מבינים את זה, יכולים לעבור ליל סדר ועוד ליל סדר לאורך שנים, בלי שקיימו כראוי את מצוות 'והגדת לבנך'. הם יושבים וקראים "עבדים היינו לפרעה…", אפשר לומר שהם יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים כי הם אמרו את המילים הקדושות הללו שכתובות בתורה הקדושה ואת כל מה שבעל ההגדה סידר שצריכים לומר…
אבל איפה הסיפור??? זה בקושי הרצאה יבשה וחדגונית. איפה הדרמה? איפה העיניים הנוצצות של הילדים שמקשיבים בפה פעור ורוצים לשמוע עוד ועוד???
כדי שהילדים באמת ירצו לשמוע, צריכים לעשות הכנה, להתכונן עם סיפור יציאת מצרים כראוי, ללמוד קצת מדרשים על יציאת מצרים, להפתיע את הילדים עם איזה חידוש, משהו שלא ידעו עליו, על הגודל של הכינים, או על האגרסיביות של הצפרדעים וכדו', לבוא עם איזו ידיעה שהם לא שמעו מהגננת בגן כשהיו בני שנתיים ומאז הם שומעים אותה שוב ושוב מדי שנה בשנה.
צריכים לגרום לילדים שישאלו שאלות. לא חייבים לקנות 'כאפיה' בשביל זה ואין הכרח לטייל בבית עם שק של תפוחי אדמה על הגב. אפשר גם להניח על השולחן צלחת עם דמות של נמר כדי שהילדים ישאלו מה הוא עושה על השולחן, ואז מתחילים לספר להם על השעבוד והגאולה ועל מכת ערוב למשל, זו יכולה להיות גם קופסת נעליים ריקה, רצועה של שעון ישן או שרוך אדום מנעל של תינוקת. כל דבר שיגרום לילדים לשאול מה הוא עושה כאן על שולחן הסדר, מבורך! ברגע שהם שואלים כבר אפשר להתחיל לספר, למתוח אותם, לומר להם שיש כאן סוד גדול בעניין, וכשהם כבר מתחננים לדעת את הסוד, אפשר למצוא דרך לקשר את זה לעניין של יציאת מצרים. למשל, קופסת נעליים מאוד מתאימה לליל הסדר, כי פרעה רץ עם פיג'מה באמצע הלילה בלי הנעליים… ולכן יש פה קופסה בלי נעליים…
ה'טריק' הזה של העברת מסרים באמצעות סיפור אינו חייב להיות בלעדי לימי הפסח!
כלפי מה הדברים אמורים? רבותי היקרים, אני רוצה לומר לכם דבר חשוב!
ה'טריק' הזה של העברת מסרים באמצעות סיפור אינו חייב להיות בלעדי לימי הפסח! אפשר וצריכים להשתמש בשיטה הזאת בכל ימות השנה.
לא רק את האמונה בכך שהקב"ה כל יכול אנחנו צריכים להעביר לילדים באמצעות סיפור, אלא גם את הצורך לדקדק בהלכות נטילת ידיים, ואת הצורך ללבוש קודם יד ימין ואחר כך יד שמאל, ואת הצורך להקשיב בהכנעה לברכת כהנים ולדעת שאנחנו מתברכים מפיו של הקב"ה ועוד ועוד. כל מסר חינוכי באשר הוא, יכול וצריך לבוא באמצעות סיפור!
זה התפקיד העיקרי של הורה בימינו ובכל דור ודור. לספר לילדים סיפורים שיגרמו להם להעריך תורה, להעריך את קיום המצוות, לכבד ולייקר תלמידי חכמים, להיזהר בממון חברם, להיזהר בלשונם שלא לדבר דיבורים אסורים ועוד ועוד ועוד. את כל הדברים הנפלאים הללו אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו באמצעות הסיפורים שאנחנו מספרים להם.
וזאת למה? כי הסיפור הוא הכלי החינוכי היעיל והאפקטיבי ביותר בעולם!!! כמו שכל עקרת בית מבינה שכדי לאפות עוגה היא צריכה להצטייד בכלים מתאימים, כמו שכל ראש משפחה יודע שכדי לטפס לבוידם הוא חייב כלי מתאים שבמקרה זה הוא הסולם, וכדי לנקות את המכונית מחמץ צריכים שואב אבק, כך אנחנו צריכים לדעת שכדי להחדיר בילדים מסר חינוכי – אנחנו צריכים כלי מתאים. אמנם יש כלים חינוכיים רבים, אבל הכלי הכי יעיל והכי אפקטיבי הוא הסיפור! חשוב שנדע את זה!
אדרבה, אם מישהו מכיר כלי אפקטיבי יותר מסיפור, הוא מוזמן לספר לנו על כך, אנחנו נשמח לשמוע…
הטבע של האדם הוא להתגונן מפני כל התקפה. אם אתה מותח עליו ביקורת, האוזניים נאטמות מלשמוע
אחת הסיבות שבגללן הסיפור הוא כלי חינוכי אפקטיבי כל כך, נובעת מהעובדה שהוא לא מעורר את מנגנון ההתנגדות של האדם שממול.
אם אנחנו באים לאדם ואומרים לו "שמענו אדוני, אתה צריך לקום כל בוקר בשעה שש, אל תדבר לפני התפילה, רוץ למקווה, לאחר מכן תלמד דף גמרא ואז תיגש להתפלל שחרית בשעה 7:00 בדיוק, ואני רוצה לראות אותך מתפלל בהתלהבות גדולה".
מה תהיה התגובה הטבעית של האדם? בדרך כלל הוא יגיד 'לא רוצה'… אם הוא לא יכול לומר את זה בקול, כי במקרה הוא הבן שלך או התלמיד שלך ופוחד מפניך, הוא יחשוב על כך בשקט, בינו ובין עצמו.
אבל זה רק כאין וכאפס לעומת התגובה של אדם שמותחים עליו ביקורת! הטבע של האדם הוא להתגונן מפני כל התקפה. אם אתה מותח עליו ביקורת, האוזניים נאטמות מלשמוע, הלב נסגר ונחסם. נדירים הם המקרים שבהם מישהו מצליח להשפיע על זולתו באמצעות הטחת ביקורת.
לעומת זאת, הסיפור הוא כלי נעים, המסר מגיע בצורה עקיפה. מנגנון ההגנה הפנימי של השומע אינו נכנס לפעולה, כי הוא רוצה לשמוע את הסיפור והוא מלא מתח כדי לדעת איך הסתיימה העלילה. או אז חודר המסר ללב האדם, ומחלחל פנימה בשקט ובהשקט.
אבל… זה צריך להישאר סיפור! אסור להפוך את הסיפור ככלי לביקורת. אם יבוא אב ויאמר לבנו: "למה אתה קם כל כך מאוחר, אתה יודע איך צדיק פלוני היה מעורר את עצמו כל בוקר במסירות נפש, תלמד ממנו!", ברור לכל בר דעת שסיפור כזה אינו סיפור אלא הטחת ביקורת. כך גם כשהביקורת באה רק אחרי הסיפור, היא יכולה לעקור מהלב את המסר שחלחל מקודם בצורה טובה כל כך, כשהילד או התלמיד מבין למפרע שרימו אותו… סיפרו לו סיפור כדי להשפיל אותו ולהעליב אותו.
ולכן, רבותי, מי שרוצה לספר סיפור נכון, צריך לספר אותו בלי לעשות לאחר מכן היקש מיידי למצבו הירוד או המביך של הילד או התלמיד. תסמכו עליו שהוא כבר יבין לבד את המסר, ואם הוא לא יבין עכשיו הוא יבין את זה בהמשך, כשתספרו לו עוד סיפור באותו הכיוון שמוביל אותו לאותו המסר שאתם רוצים להעביר לו.