הרב מרדכי מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
רשות הדיבור לר' יענק'ב שיחי':
נדל"ן? נ'אר ד'אנקען, נ'אר ל'ויבן!
ראשי תיבות: רק להודות, רק לשבח!
באמת, אני קורא את דבריך כל שבוע, וזמני קצר מלהגיב על החיזוק הנפלא שאני מקבל מהדברים.
לא רק שאני קורא ונהנה, אלא שהדברים משפיעים על התנהלותי היומיומית בפועל ממש.
עד כדי כך מגיעים הדברים, שלפעמים אני מחליט להימנע מפעולות השתדלות משמעותיות ביותר, והמזכיר המסור שלי העומד לצידי כבר שנים רבות, יודע מיד לנחש:
"אני מבין שהגיע עכשיו מייל ממרדכי מלאכי"… ולי לא נותר אלא להנהן בראשי, ומעולם לא התחרטתי.
לא זו בלבד, אלא שכתוצאה מקריאת הסיפורים שלך אני זוכה לפקוח עיניים ולראות בעצמי במהלך היום אירועי השגחה מאלפים. כל מה שצריך זה לפקוח עין, לשים לב לחסדי הבורא איתנו, ולא להתהלך בעולם הזה בעינים עצומות!
רבים מהקוראים כנראה מצקצקים עתה בלשונם. קל לצפצף על "אמונה ובטחון" כאשר אתה אתה יזם מפורסם ועשיר, ומיליונים מתגלגלים תחת ידיך…
ובכן ידידים נאמנים, נכון שאף פעם לא חסר לי כסף להטעין בו רב קו לילד… אבל אילו ידעתם באיזה לחצים עלי לעמוד, איך בשעה ששכני האברך מודאג מההוראת קבע לחיידר שלא תחזור, אני אמור לכסות מחר בבוקר שיק של 7 ספרות… ושום גמ"ח שכונתי לא יציל אותי כשלא הסתדרתי… אנשים כמוני זקוקים לאמץ אל לבנו את "שער הבטחון" פי כמה וכמה מאברך פשוט.
וכמו שהמליצו בעלי הנסיון על הפסוק:
"יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ד' ונפלאותיו" דווקא האיש שאינו יושב במנוחה על תלמודו או עבודתו, אלא עסוק במסחר בסדרי גודל של ממש, הוא נזקק וזוכה הרבה יותר לראות את נפלאות ד'…
הסיפור שאני רוצה לשתף אתכם בו הפעם הוא יוצא דופן מחמת גודל הישועה שחוויתי בעקבות "טעות קטנה".
זה שנים רבות שאני עוסק בענף הנדל"ן. לפני הצהרים אני עושה לפרנסתי, ושעות אחה"צ מוקדשות לעסק התורה.
בנוסף, הקב"ה חנן אותי במתנה, ילד עם צרכים מיוחדים.
כאשר התוודעתי לקשיים העצומים שהם מנת חלקם של הורים לילדים כאלו, הקמתי עמותה שמסייעת למשפחות, בעיקר בתחום של ארגון נופשים לילדים, מה שמאפשר להורים מרווח נשימה וניהול הבית עם שאר הילדים בימי החופש.
העמותה ב"ה הצליחה לפעול גדולות ונצורות, מדובר בסדרי גודל של מליוני שקלים בשנה למטרות החשובות הנ"ל, ועוד היד נטויה.
באחד הימים התבקשתי להשתתף באירוע שאורגן על ידי ידיד, שגם הוא מנהל עמותה בתחום הזה, ואנו מסייעים איש לרעהו בפעילות הנאצלת הזו.
מדובר היה בסימפוזיון לאנשי מקצוע שהתקיים במלון דן בתל אביב.
הדיון היה בנושא מאד ספציפי הקשור לעולם הילדים המיוחדים, ואני נתבקשתי כמנהל עמותה הפעילה בתחום לשאת שם נאום בנושא.
כמקובל באירועים כאלו בהם משתתפים אנשי מקצוע נכבדים מכל קצווי תבל, מיד בטרם עלותי לבמת הנואמים ניגש אלי אחד האחראים על ניהול האירוע והצמיד לי סרט מעוצב ומכובד מעל החליפה, עליו היו מודפסים שמי ושם העמותה אשר אני עומד בראשה, למען ידעו הנאספים מי הוא הנואם בפניהם.
סיימתי את הנאום שזכה למחיאות כפים נלהבות, ופניתי ללובי המלון, שם התכוננתי לשבת בשעות הקרובות ולבצע את עבודתי השוטפת, עד לסיום האירוע.
עודני עסוק בסידור המסמכים שהוצאתי מהתיק אשר עמי, ניגש אלי יהודי מרשים ביותר, הכרת פניו העידה בו כי מדובר באיש עסקים בסדר גודל נכבד. הוא פנה אלי באנגלית מהוקצעת ושאל:
In which region of Los Angeles is your association active?
באיזה איזור בלוס אנג'לס העמותה שלך פעילה?
במעט האנגלית שבפי הבהרתי לו שהעמותה שלי פעילה דווקא בישראל, ולא בלוס אנג'לס.
הוא ניסה להמשיך לשוחח עמי באנגלית, והבהרתי לו שאני דובר עברית ויידיש.
הוא עבר לעברית במבטא כבד, והציג את עצמו כמיסטר רובינסון, איל נדל"ן מלוס אנג'לס בעל השקעות ברחבי הגלובוס, ושאל אם אכפת יהיה לי שהוא יזמין את בני משפחתו לשיחה משותפת סביב השולחן שלידו אנו ישובים. הבעתי את הסכמתי בנימוס.
הוא קרא לבני משפחתו שהסבו לשולחן, וביקש להתעניין מה מעשי ביומיום.
סיפרתי על עיסוקי בנדל"ן מעל שלוש עשורים בכל רחבי ארץ הקדש.
הוא הביע התעניינות רבה בנושא, וביקש לדעת איך פועלים עסקי הנדל"ן בישראל. גלגלנו שיחה ארוכה שנגעה בכל האספקטים של ענייני הנדל"ן, תוך שאני מעלה דוגמאות מהניסיון העשיר שלי, ומיסטר רובינסון היה נראה כשבע רצון ממה ששמע.
בסיומה של השיחה הוא סיפר לי כי בנו, מר אלי רובינסון מתעתד לפתוח סניף של עסקי הנדל"ן שלו בארץ בשבועות הקרובים.
הוא מתעתד להשקיע פה בארץ כמאה מליון דולר, והוא שואל אותי בחביבות האם אובה לקבוע פגישה עם בנו במשרדו החדש בעוד כשלושה שבועות.
– אשמח מאד, עניתי. הוא שלף יומן וקבע פגישה כמדובר.
בטרם נפרד ממני הוא שאל אותי:
בכל זאת מיסטר ג'ייקוב, מה הם בכל זאת עיסוקיך בלוס אנג'לס?
הבטתי בו בתימהון ואמרתי לו:
פשוט כלום. דבר וחצי דבר אין לי בלוס אנג'לס…
הוא הצביע בפליאה על הסרט שענדתי, שעד לרגע זה כלל לא טרחתי להעיף בו מבט.
היה מודפס שם באנגלית שמי ושם העמותה, ומתחת באותיות מודגשות:
Angeles Los לוס אנג'לס.
הבהרתי לו כי מדובר ב"טעות הקלדה" של מאן דהו, ותו לא…
בלבי עלו תיכף הסיפורים שלך על "טעויות" שלעולם אינן באמת טעויות…
שנינו חייכנו על הטעות הסתמית של הקלדנית שהביאה למפגש המרתק שלנו, ובזאת נפרדנו לשלום בחביבות יתרה.
חלפו קרוב לשלושה שבועות.
יומיים לפני הפגישה שנקבעה לי עם בנו של מיסטר רובינסון.
אחת מחברות הביצוע עמם אני עובד, נקלעה לקושי מסויים, וזה דרש ממני התערבות מהירה.
אי נקיטת פעולה מיידית עלולה היתה לגרום לכדור שלג מתדרדר שהיה מסכן את המוניטין אותו בניתי בעשר אצבעות במשך עשרות שנים.
עתידי הכלכלי היה מונח על כף המאזניים, וכדי להציל את המצב נזקקתי בדחיפות ל"הלוואה קטנה" של ארבעה מליון ש"ח. ניסיתי את כוחי בכמה אופנים ונתקלתי בקיר אטום.
לפגישה עם מיסטר אלי הגעתי כשראשי נמצא במקום אחר לגמרי, אך התאמצתי לשמור על חזות עסקית ועניינית.
ישבנו יחד במשרדו ההדור והרציתי בפניו ובפני הצוות שלו על האפשרויות הזמינות להשקעה בחברה שלי.
משם עברנו לנושאים רבים נוספים.
תוך כדי שיחה השחלתי למיסטר אלי את המידע על העיתוי המורכב בו אנו מנהלים את שיחתנו זו, וסיפרתי על המאמצים שלי להשיג את הכסף באופן דחוף ובלתי צפוי.
מיסטר אלי יצא מהחדר והשיחה המשיכה עם אנשי הצוות.
מספר דקות לאחר מכן הוא שב ואומר: "מאושר".
הסתכלתי בפניו ושאלתי: מה מאושר?
והוא אומר בפשטות: "ההלוואה".
תוכל לקבל מיידית הלוואה של ארבעה מליון שקלים,
בבקשה תכין בזריזות את פרטי החשבון ושטר חוב.
העובדים שלו הביטו בו בתמיהה: מי אישר? צריכים לקבוע ישיבה עם ועדת האשראי של החברה! מיסטר אלי ענה בפשטות: אבא שלי אישר. סוף פסוק.
אלי יצא ויצר קשר עם אביו וזה הורה לו לאשר לי "אשראי ברגע" ללא שיהוי. ללא ערבויות ללא בירוקרטיה, וללא ריבית, הועבר לחשבוני הסכום המדובר, בכך ניצלתי מפשיטת רגל כמעט וודאית.
מאז חלפו 4 שנים. מיסטר רובינסון מנהל אחת מחברות המימון הידועות בארץ, עיסקאות רבות נקשרו בינינו, ובינו לבין חברות נוספות בתיווך שלי, אבל לרגע אחד איני שוכח איך כל זה התחיל.
איני שוכח כי הפעילות שלי למען הילדים קשי היום והוריהם, היא זו שהביאה לי רווח והצלה, ואיני שוכח את הדרך המופלאה שבה הקב"ה בחר להקדים רפואה למכה ולשלוח לי את ההצלה הזו שלושה שבועות בטרם נקלעתי למשבר, הכל באמצעות "טעות הקלדה" כביכול אני פעיל בלוס אנג'לס, מה שהביא את מיסטר רובינסון האב לקשור שיחה דווקא עמי מכל באי הוועידה הנכבדים.
טעות? תנה לי עוד כמה טעויות כאלה!