"כל מי שהיה סביבו והסתופף בצילו זכה להרגיש את האישיות הכובשת שלו, גם אם לא זכה ללמוד מפיו תורה. מאור הפנים, סבר הפנים היפות שלו, זה בא כתוצאה מהרגש הלבבי שהוא הרגיש לכל אחד ואחד מכלל ישראל, וכלל ישראל החזיר לו אהבה בכפליים"

אברהם פוקס ויעקב א. לוסטיגמן

לקראת מלאת תשע שנים להסתלקותו של עמוד ההוראה בדורנו מרן פוסק הדור, רבינו שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי', עלינו לשיחה רוויית הוד במעונו של תלמידו המובהק, רב רבנן הגאון הגדול רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, בעל ה'שביבי אש', אשר זכה לצקת מים על ידיו של רבינו זצ"ל רבות בשנים, והיה לאחד האנשים הקרובים אליו ביותר, מפתו אכל וממימיו שתה, וממנו קנה חכמה ודעת.

מרן שליט"א שמאז הסתלקותו של מורו ורבו בעל 'שבט הלוי' ממלא חלק ניכר מהחלל הגדול שנוצר ומשיב בשאלות הסבוכות ביותר בד' חלקי השו"ע עבור יהודי ארץ ישראל והגולה הן לפרט בדיני הנפשות והדרך אשר ילכון בה, ועבור כלל קהילות הקודש שמעלים על שולחנו את עניני הקהילה ומרן שליט"א מכריע את דבר ד' זו הלכה.

ביקשנו להיכנס למעונו של הרב שליט"א בכדי להרחיב מעט בדיבור אודות הקשר המיוחד שהיה לרבינו זצ"ל עם תלמידיו הקרובים, ונענו על האתר ופתחו בפנינו את אוצרו הטוב ואמרותיו הנפלאות.

"הנביא מתאר את הפרידה של אלישע הנביא ממורו ורבו אליהו הנביא, הוא מתאר שרכב אש וסוסי אש הפרידו ביניהם, ואליהו הנביא החל לעלות בסערה השמימה, או אז זעק אלישע הנביא
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".

"הוא לא אמר "רבי רבי", ולא "מורי מורי" אלא "אבי אבי", וכל כך למה? כי זאת ההגדרה הכי חזקה, הכי נכונה והכי מדויקת לתאר את הקשר שבין רב לבין תלמידו הדבוק בו בכל מאודו. הקשר שבין מורה, מדריך מכוון צעדים, לבין תלמידו הכרוך אחריו, הוא ממש קשר של אב ובנו, ואף משה רבינו מעיד בתורה הקדושה כיצד מצפה ממנו הקב"ה להתנהג עם תלמידיו, עם ישראל, "האנוכי הריתי… אם אנוכי ילידתיהו… כאשר ישא האומן את היונק". אנחנו רואים שגם התורה עצמה מגדירה את הקשר של רב ותלמידיו כקשר של הורה ובניו.

"הקשר הזה הוא לא מוגבל דווקא לענייני הלימוד, לא רק מבחינה שכלית ועיונית במחשבה איך ללמד את התלמיד בצורה הטובה ביותר, אלא שהתלמידים נמצאים אצלו בלב! הוא גם קשור אליהם בעבותות אהבה, בלי קשר לעצם הלימוד עימם.

כזה קשר חזק לא יכול להתעמעם גם אחרי שנים

"וזה מה שראינו אצל הרבי זצ"ל! כל תלמיד שחסה בצלו, נשאר קשור אליו באמת ובלב שלם גם הרבה שנים לאחר מכן. זאת, בגלל שכשהתלמיד היה שמה במחיצתו, הקירבה אליו היתה כולה מלווה עם רגש של אבא לבנים שלו, אהבת נפש. כזה קשר חזק לא יכול להתעמעם גם אחרי שנים רבות, לכן הקשר של תלמידיו אליו היה חזק מאוד, והקשר הזה נשאר גם כיום, תשע שנים לאחר הסתלקותו.

"אני פוגש תלמידים רבים. כל אחד ואחד מהם, לא יכול להימנע מלומר את המשפטים האלו, שהרבי עדיין בלב שלו חי וקיים, בבחינת "יעקב אבינו לא מת", הוא נשאר חרוט בליבו של כל אחד מתלמידיו".

כשמרגישים את האהבה היוקדת הזאת שהיתה לרב ואזנר לתלמידיו

"מרנא ה'חתם סופר' אמר פעם שיש לו רק 13 תלמידים. כולם התפלאו, הרי היו לו אלפי תלמידים שעברו אצלו במשך השנים. אבל ה'חתם סופר' הסביר מה זה נקרא אצלו 'תלמיד'.

התלמיד הוא מי שהרבי כל הזמן הוא נמצא בלב שלו, כשהוא אוכל, כשהוא ישן, לומד, מתפלל, בכל עת הוא מרגיש בעצמו את הפסוק "והיו עיניך רואות את מוריך". זה נקרא תלמיד, וכאלו תלמידים היו לחתם סופר 13 בלבד, מבין כל אלפי התלמידים שלמדו אצלו לאורך השנים.

"אינני יודע לומר כמה כאלו תלמידים יש בין תלמידי הרב ואזנר, אבל ברור לי במאת האחוזים שהיו תלמידים שממש נקשרו אליו, והיו דבוקים בו ממש בכל עת, בשבתם בביתם ובלכתם בדרך, בשכבם ובקומם. תמיד היה הרבי איתם, הם הרגישו שהוא קרוב לליבם – וזה גרם להשפעה הגדולה שהיתה לו עליהם.

"וכשמרגישים את האהבה היוקדת הזאת שהיתה לרב ואזנר לתלמידיו, באופן טבעי הם הפכו קשורים אליו בלב ונפש והיו מקבלים את המרות שלו. לא מתוך כפייה ולחץ, אלא מתוך אהבה! כמו בן הקשור לאביו ודבוק בו ועושה את רצונו, כך גם היה מרן הרב ואזנר.

"והדביקות הזאת שנשארה לתלמידים אליו, היא זאת שהביאה לכך שכולם מתדפקים על תורתו וחידושיו בהלכה ותשובותיו וחידושיו על התורה והדרשות שלו. כל אלו הם טללי אורה וטללי תחיה, לכל אחד מהתלמידים.

"וביתר שאת, זה לא היה רק לתלמידים אלא לכולם! כל מי שהיה סביבו והסתופף בצילו זכה להרגיש את האישיות הכובשת שלו, גם אם לא זכה ללמוד מפיו תורה. מאור הפנים, סבר הפנים היפות שלו, זה בא כתוצאה מהרגש הלבבי שהוא הרגיש לכל אחד ואחד מכלל ישראל, וכלל ישראל החזיר לו אהבה בכפליים.

גם כשהוא היה אומר בדרשותיו דברי תוכחה, הרי הוא לא היה נמנע מלומר דברים שחייבים היו להיאמר, אבל זה היה מתוך רגש של אהבה, מתוך מסירות של אב לילדיו ורבי לתלמידים שלו, ולכן הדברים השפיעו ונשארו חיים וקיימים".

מרן הגרש"א שליט"א מספר שרבינו זצ"ל היה נוהג לקרב באופן מיוחד את תלמידיו גם אחרי שנים, כשהיו באים להציג בפניו שאלה הלכתית, הוא מיד היה מקדם את פני התלמיד בחיבה ואומר לו "אתה למדת אצלי לפני כך וכך שנים, מאוד נהניתי ממך", וכדו', ויכלו לראות גם אחרי שנים רבות שתשובות שענה לתלמידיו שלמדו אצלו בישיבה, היו נאמרו עם יותר גינוני אהבה וקשר רגשי.

"הוא היה עסוק מאוד, סדר היום שלו היה עמוס באופן יוצא דופן. הוא היה משכים קום, בסביבות ארבע בבוקר היה קם, הולך למקווה ומיד לאחר מכן חוזר הביתה ומתחיל את סדר היום העמוס!! שעות של לימוד בכמה דרכים, גם לימוד עצמי, גם לימוד עם חברותות, גם מסירת שיעורים, גם פסיקת הלכות ועוד ועוד. הוא היה כל כך עמוס שלא תמיד היה לו זמן לכתוב תשובות הלכתיות, ולכן אפשר לראות ב'שבט הלוי' שחלק ניכר מהתשובות נכתבו דווקא בחופשות אליהם היה יוצא מעת לעת, אם זה היה בירושלים עיה"ק או במושב בית חלקיה או בתקופות שבהן שהה למנוחה בחו"ל.

הבחור הזה מקפיד על הזמנים? כן או לא???

"אבל הוא אף פעם לא נשאר לכתוב תשובה בשעות הלילה, על חשבון שעות השינה. סדר היום היה אצלו חוק בל יעבור, אף פעם לא היה נשאר ער לילה כדי ללמוד או לכתוב תשובה. סיפר לי נכדו שפעם הוא בא לסבא להתייעץ אתו בשידוכים שהציעו לבתו, הרב ואזנר שמע שבחים על הבחור אבל רצה לדעת רק דבר אחד: "הבחור הזה מקפיד על הזמנים? כן או לא??? אם הוא לא שומר על הזמנים, תתרחק מהשידוך הזה!".

"והאמת שכל כולו אמר את זה, השמירה על הזמן היתה חלק מהותי ממנו, הוא היה הולך לישון בשעה עשר וחצי בערב בערך, אחרי עשר כבר לא יכלו לשאול אותו שאלות, אלא אם כן זה היה ממש עניין של פיקוח נפש. אפילו בחתונות של נכדים ונינים, הוא לא האריך לשהות שם מעבר לזמן, בשעה עשר היו עושים את ה'מצווה טאנץ', ולאחר מכן הוא היה קם והולך הביתה, כדי שלא לאחר את זמן השינה.

"גם כשהיה שקוע בלימוד, את הזמנים הוא היה שומר. אף פעם לא איחר לתפילה!!! גם לא כשהיה באמצע סוגיא עמוקה והיה צריך רק עוד כמה דקות כדי לסיים אותה. ובאמת, כל דקה היתה מחושבת אצלו כי ממש 'ממזרח שמש עד מבואו' הוא היה עמוס בטרדות ובשאלות, מכל רחבי העולם היו מריצים אליו שאלות, כל בעיה שהיתה לכלל ישראל היתה מגיעה אליו".

אף שזמנו היה יקר כל כך, רבינו זצ"ל היה מקדיש זמן מיוחד לתלמידיו: "רבינו היה נוהג לספר מעת לעת על רבותיו ועל מה ששמע מהם. הוא היה מספר על הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, על הגאון רבי שמעון מזעליחוב זצ"ל, וכן על רבותיו בפרשבורג.

"במיוחד היה דבוק ברבי שימעלה מזעליחוב, והיה חוזר כסדר על מה ששמע מפיו, שבתקופה שלפני ביאת המשיח יתבטלו על הכוחות וכל העניינים השונים, ויישאר רק לימוד התורה. ואכן הרבי לא אהב את כל הגינונים האחרים והעיסוק בעניינים אחרים, והיה שקוע כל כולו רק בתורה, וכך גם תבע מתלמידיו לנהוג.

"הוא הרגיש שבזה שמשתפים את הבחורים בסיפורים של גדולים מהדורות הקודמים, זה נותן להם נכס, זה נקבע בלבם ומשמש להם כתמרור ומורה דרך, אבן שממנה פינה וממנה יסוד.

"כמו כן היה מדגיש לתלמידיו שכשלומדים הלכה זה לא מספיק ללמוד רק את הפסיקה הסופית, אלא צריכים ללמוד משורשי הסוגיות, בעיון, לברר היטב את הסוגיא בגמרא ולאחר מכן ללמוד עם טור ובית יוסף, ושולחן ערוך ומגן אברהם ולבסוף משנה ברורה. צריכים לעשות את כל הדרך הזאת ולא לנחות הישר על אדני ההלכה הפסוקה, הוא שלל את צורת הלימוד הזאת מכל וכל, והחזיק שהלכה צריכים ללמוד ביסודיות והיא חייבת להיות מושתת על דברי הגמרא ועל פסקי הראשונים.

ובגמר החופה היה מנשק את החתן על מצחו, בבחינת 'והיה על מצח אהרן'

"כשתלמידי הישיבה התחתנו, הוא היה מגיע כ'מסדר קידושין' כמעט אצל כל תלמיד, ובגמר החופה היה מנשק את החתן על מצחו, בבחינת 'והיה על מצח אהרן' והנשיקה הזאת לאות חיבה ואהבה של הרב לתלמיד, ליוותה את התלמיד בהקימו בית נאמן בישראל.

"אני עצמי לא למדתי בישיבה אצל הרבי זצ"ל, אלא יותר מאוחר למדתי מפיו וישבתי לצדו כשהיה פוסק הלכה ומורה הוראה בישראל, דבקתי בו והייתי לתלמיד נאמן.

"במיוחד הרביתי לשלוח לרבי שאלות כתובות, כי רציתי שיהיו לי פסקיו כתובים, עם כל הנימוקים וההרחבות, ואכן זכיתי שכתב לי כ-200 תשובות, ואף ליקטתי אותן מתוך ספרי 'שבט הלוי' והדפסתי מהן ספר בפני עצמו בשם 'שביבי הלוי'.

"אמנם, לפעמים הייתי צריך להמתין זמן רב עד שכתב לי תשובה, מחמת שהיה עסוק וטרוד מאוד.

"באחת הפעמים פגשתי את הרבי באיזו שמחה, וניצלתי את ההזדמנות כדי להזכיר לו שיש עוד תשובה שאני ממתין לה, וכבר חלפו כשבועיים מאז שהבאתי אותה אליו וטרם השיבני דבר.

"הרבי ענה לי בטרוניא: "אתם יודעים כמה תשובות כבר כתבתי לכם?"…

"השבתי לו שאני לא סופר את התשובות כי אני רוצה שתשרה בהן ברכה, וראיתי שנתחייך ונחה דעתו, הוא נהנה מהתשובה וב"ה כתב לי תשובה גם על השאלה ההיא…".

יצוין, כי למרן בעל 'שבט הלוי' זצ"ל היה קשר אישי הדוק עם מרן הגרש"א שליט"א אף בהוראות לדורות הבאים בכל עניני פיקוח נפש והצלת נפשות בשבתות וימי החול, וכן כל שטרי הכתובות והתנאים שהתקבלו בכל תפוצות ישראל קיבלו את פסקיו של הגר"ש ואזנר ואיתו עמו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל עמם ישב מרן שליט"א שעות רבות על כל אות ותג, להוציא דבר נאה ומתוקן.

"יעזור ה' יתברך שנזכה להידבק בדרכיו וללכת בעקבותיו, להרבות תורה בישראל בלי שום מכשול".