יודעים אתם בטח כי חלוקים המנהגים האם חתן בשנתו הראשונה לובש קיטל בליל הסדר.
אך אצלי לא הייתה התלבטות, כי כעורך הסדר אין ספק שעלי ללבוש את הקיטל הלבן..
ואכן כדת היום, יום לפני בדיקת חמץ התגלגל לו אחר כבוד קיטלי בתוף המכונה, מתלבן לו, מהכתמים הבלתי נראים שהותירה בו, החופה המרגשת שנערכה אי אז בתחילת החורף.
למחרת הוא התנופף צבוט באטבים על חבלי הכביסה, מוסיף להלבין מקרני השמש.
מגהץ לוהט עבר עליו מוציא קיטור, והנה, הקיטל מוכן.
ב"ה ערב פסח, הקיטל מוכן, ההגדה בידינו, עוד הכנת קצרות ונצא אל האוטובוס העולה לירושלים, מי יתן, ועוד נזכה השנה לראות בבנין המקדש.
מוציאים את הקיטל, מקפלים אותו בעדינות, והופס.
מה קורה פה? מה זה על המיטה? חמץ!!
מהיכן הגיע לכאן החמץ הזה שרדפנו אחריו כ"כ?
סיבוב עם הראש והנה עוד אחד, אלוקים ישמור, מה זה מעשה הכשפים הזה?, חמץ עכשיו??!.
מחשבה קצרה מגיעה אל המסקנה, אלו החיטים מהחופה, וכן הם חמציים לגמרי, המכונה אתמול הרי הרטיבה אותם כהוגן.
ניעור נוסף של הקיטל מוכיח שאכן הקיטל הוא מקור החמץ.
ה' ישמור, מה עושים עכשיו.
עם החמץ? עם הקיטל? אפשר ללבוש אותו? בליל הסדר?
בין כפלי התחרה, תחת הכפתורים הכל מלא גרעיני חיטה.
רבונו של עולם!.
וכך לבוש בבגדי חג חדשים, אספתי את הגרגירים, הדלקתי אש שספק דלקה ספק כבתה ברוח, ורצתי לאוטובוס כל עוד נפשי בי.
עוברת שנה, ושוב ערב פסח, הקיטל מתנדנד על חבלי הכביסה, בני הבית יוצאים למרפסת להכניס את הקיטל לגיהוץ, וחוזרים פנימה כשדמעות תסכול על פניהם.
מה קרה?, בא תראה!
וכשבאתי חשכו עיני, כל קולקציית החג שתלוי' רטובה על החבלים, מלאה בלא פחות מ-שקדי מרק למאותיהם!. השכנים שיהיו בריאים לא מצאו מה לתת לילדים לאכול על הגדר חוץ מ – שקדי מרק..
ואני שואל את עצמי מה העבודה הזאת לכם.
מה העיקר? העיקר הוא הלא לגמור עם המרדף אחרי החמץ, או העיקר הוא לאכול מצה?
אולי נגמור עם התסכולים והלחצים, ועבודת הפרך, נצא לנו לאיזה בית מלון אי שם בהרי האינדים – ללא חשש שרויה – כמובן..
התבוננות קצרה מלמדת אותי לימוד, ששוה את כל התהפוכות.
התורה מצווה אותנו 'ושמרתם את המצות', בפסח לא פחות מהמצווה עצמה, ישנה את מצוות ההכנה, השמירה, הביעור.
אין פסוק בתורה שמורה לקטוף ד' מינים, או לבנות סוכה.
פסח הוא שונה.
כי פסח זה חג הגאולה.
מאי משמע??
הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, ואילו לא הוצי אותנו משם, הלא אנו ובנינו ובני בנינו 'עבדים היינו לפרעה במצרים'.
מלבד מה שמי הבטיח כי המצרים ישארו לעד, איך אנחנו כ"כ בטוחים שהאביב הערבי היה פוסח על מצרים של פרעה? אולי כמו שמובארק ההוא ממצרים נעלם, גם פרעה יום אחד היה נעלם.
ויותר קשה לי, רק לפני כמה דקות קראנו בדבקות, וירד מלמד שירד אנוס עפ"י הדיבור. בקיצור הקב"ה הוריד אותנו למצרים, מה השמחה הגדולה שהוא הוציא אותנו ממצרים.
והתשובה ברורה ומבוארת.
דע לך יהודי, מתחילה היו אבותיך עובדי עבודה זרה, ללא עתיד.
אבל הקב"ה ברחמיו לקח אותך לעם, לתת לך תורה ומצוות.
בשביל הגאולה הזו הוא הבטיח לאברהם אבינו, כי הוא יעביר אותנו את ההכנה הראויה, – שיעבוד מצרים.
ורק זה מה שהביא אותנו לצאת מהשיעבוד הנפשי למצרים.
וכך בכל דור, ההכנה, השבירת המידות, והכניסה כל כולנו אל הנקיון. זה מה שמוציא אותנו מהשיעבוד לכל מה שעדיין משעבד את נפשנו.
נזכה בסד לצאת ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים. יחד ברחמים גדולים.