אלעזר גולדברג
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה (הגדה של פסח)
חיפשנו לראיין ולשוחח עם מישהו שמכיר את סוגי הבנים השונים ואיך ללמדם תורה. הגענו להרה"ג רבי מיכאל ברלין שליט"א מי שעומד בראשות ישיבת 'אחינו' שבמודיעין עילית שבה מתקיימת פעילות עניפה של קירוב נשמות לאבינו שבשמים. הצעירים המגיעים לישיבה, גם אם הם רחוקים מבחינה רוחנית, יוצאים משם לאחר ארבע שנים כשהם בני עליה שכל חפצם לעסוק בתורה יומם ולילה.
ביקשנו לשמוע מהרב ברלין, מה גורם לאותם נערים לעשות מהפך בחייהם, למרות הקשיים שעומדים בדרכם. הרב ברלין משתף אותנו בשני סיפורים מרגשים המלמדים על מסירות הנפש והמאור המיוחד שיש בתורה הקדושה שגורם לכל אלו שעוסקים בה ברצינות לדבוק בה ולשנות את כל ארחות חייהם.
ראשית, פותח הרב ברלין, אני רוצה לספר על בחור שעבר דרך מדהימה, מנער 'חילוני למהדרין' הוא הפך להיות אברך תלמיד חכם מופלג. מדובר על סיפור שהתרחש לפני שנים רבות, עוד בטרם הוקמה ישיבת 'אחינו', כאשר הייתי אברך צעיר ועסקתי בקירוב מטעם ארגון 'אחינו' בישיבות לחוזרים בתשובה.
היה זה באחת הישיבות במרכז הארץ, בזכות פעילות מוצלחת של ה'פעילים', הגיע בחור שקט וביישן בגיל 13 וביקש להירשם לישיבה, כי החליט שרוצה ללמוד תורה. ההורים שלו היו רחוקים מאוד מאוד משמירת המצוות, הם לא ידעו מימינם ומשמאלם דברים בסיסיים ביותר, אבל הסכימו לשלוח אותו לישיבה בתנאי שלא ינסה לשנות את ההתנהגות של שאר בני הבית.
הנהלת ארגון 'אחינו' שהביאו את התלמיד ביקשה ממני לשמש כאברך שמלמד ומלווה את הבחור ואכן התחלתי ללמוד איתו. באותה שנה למדו בישיבה את מסכת בבא קמא והוא התקשה מאוד בהבנה. כשלמדנו את הסוגיה שדנה במחלוקת רב ושמואל בביאור המושג 'מבעה', אם הוא היזק שבא על ידי שן של בהמה, או שמדובר באדם המזיק, הבחור לא הצליח להבין למה רב סובר כך ואילו שמואל סובר אחרת, הייתי צריך להשקיע שעות רבות כדי לגרום לו להבין כל שורה בגמרא. אבל היה בו משהו מיוחד מאוד, הוא לא הסכים לוותר לעצמו ולא התייאש, למרות שלפעמים היה מגיע לבכי ודמעות מרוב תסכול שלא מבין. הוא לקח את לימוד הגמרא ברצינות רבה והתמיד בלימוד עד שהבין היטב.
לראשונה בחייו הוא הרגיש מהי אוירה מיוחדת ומרוממת של ליל סדר
שנה וחצי חלפה ולקראת חג הפסח הוא ניגש אלי וביקש להתייעץ. התברר שלא היה לו מושג בהלכות הבסיסיות של פסח, כי אצלם בבית אכלו ר"ל חמץ בפסח… הוא ביקש לברר אם אוכל להשיג לו חבילת מצות והוא ידאג להחביא אותה בבית, מחשש שההורים יתרגזו על כך שמנסה לשנות את ההתנהגות בבית. כששמעתי זאת בשרי נעשה חידודין חידודין על המסירות נפש של נער יהודי. אמרתי לו מייד: אתה לא מחביא מצות, אתה תהיה איתי ותהיה האורח שלי בפסח. מאחר שהייתי אברך צעיר והתארחנו אצל מורי חמי בבני ברק, ביקשתי שיבוא לשהות איתנו שם והוא אכן הגיע. קשה לתאר את ההתרגשות שהיתה לאותו בחור כשנחשף לסדר ליל פסח בבית בני ברקי טיפוסי של תלמידי ה'חזון איש', לראשונה בחייו הוא הרגיש מהי אוירה מיוחדת ומרוממת של ליל סדר בהשתתפות עשרות מבני המשפחה. וכך עברנו פסח מיוחד של התעלות. מאז במשך כל שנה הוא התארח אצלינו כל הפסח. לאחר ארבע שנים, שכבר עלה ללמוד בישיבה גדולה, הוא כבר ביקש לעשות בעצמו סדר ליל פסח בבית הוריו והוא אכן הצליח לשכנע את הוריו להכשיר את הבית ואמו אף סייעה לו בענין.
אותו בחור הקים בית נפלא שכולו עומד על תורה והלכה. כיום הוא מתגורר במרכז הארץ, נולדו לו כמה ילדים ואין לו בעולם מאומה מלבד התמדה בתורה בשלוש סדרים מלאים כל יום, תלמיד חכם אמיתי!
למרות שאני עוסק בקירוב ובחינוך כבר עשרים שנה וכיום גם משמש כראש ישיבה שלומדים בה שמונים בחורים, יש בי הרגשת 'קנאת סופרים' באותו בחור שלא פסיק פומיה מגירסא!
מה ה'מתכון' שהביא נער חילוני להפוך את חייו לחלוטין? אני משוכנע שזה בגלל שהכניס את כל כולו לתוך הגמרא ברצון להבין בבהירות את מה שלמד. כשהבין משהו בגמרא אחרי שעות של השקעה ועמל, הוא הרגיש חיבור אדיר לתורה וכשיש הרגשה כזו, כבר אי אפשר לנתק את הלומד מהתורה והמהפך מגיע מאליו!
נודע לו שהסוסה שלו נגנבה
סיפור נוסף שמלמד רבות על סגולת התורה לקרב את לומדיה אל אבינו שבשמים, התרחש עשר שנים לאחר מכן. בחור ממשפחה מסורתית הגיע ללמוד בישיבת 'אחינו'. אביו היה הרפתן במושב בו התגוררו וכאשר הגיעו אליו פעילי 'אחינו' לשכנעו לרשום את בנו לישיבה, התנאי שלו היה שבנו יגיע למושב לפחות פעם בשבוע כדי לרכוב על הסוסה שלו, מאחר והבן היה היפראקטיבי ונצרך לפעילות נמרצת על מנת לשחרר את הנפש. כך הוא אכן עשה, מדי יום שלישי שב אל המושב ורכב במשך שלוש שעות על סוסתו ומיד שב לישיבה.
אותו בחור היה כל הזמן דרוך ויחד עם המרץ המיוחד שהיה לו מטבעו, הוא השקיע את כל כולו בלימוד, בתחילה למד משניות כי הבנת הגמרא הייתה קשה לו, אולם במה שלמד השקיע וגם נבחן על החומר בעל פה.
כארבעה חודשים לאחר תחילת לימודו בישיבה, נודע לו שהסוסה שלו נגנבה. זה השפיע עליו מאוד, הוא נשבר מכך וחזר אל ביתו ולא רצה לשוב לישיבה. נסעתי אל המושב וישבתי איתו כדי לנחם אותו ולשכנע אותו להשקיע את היגון שלו בלימוד וגם הבטחתי שאסדר לו רכיבה שבועית בחווה שנמצאת בסמוך למודיעין עילית. לבסוף הוא הסכים וחזר לישיבה. פעמיים בלבד הוא נסע לחווה ורכב שם על הסוס ולאחר מכן החליט להפסיק והשקיע את כל כולו בלימוד הגמרא עם רצון עז להבין כל דבר שלומד.
לילה שלם ישבתי שם על כסא פלסטיק ואמרתי תהילים
ארבע שנים של שטייגן גדול מאוד חלפו והגיע הרגע להכניסו לישיבה גדולה. הבחור רצה מאוד להתקבל לישיבה מסויימת למצויינים בצפון הארץ, אך הנהלת אותה ישיבה סירבה לקבלו, מחשש שמא הוא אינו מתאים לרמה של הישיבה. הבחור התעקש להיכנס דוקא לישיבה הזו ואני החלטתי לסייע לו בכל דרך אפשרית. נסעתי לביתו של ראש הישיבה, הסברתי לו עד כמה הבחור השקיע וכמה גדל והתעלה בתורה ובעבודת השם, לאחר מכן התיישבתי על כסא ליד הדלת והצהרתי שאינני עוזב את המקום עד שיקבלו את הבחור. לילה שלם ישבתי שם על כסא פלסטיק ואמרתי תהילים, ובבוקר קרה הנס וקיבלו אותו לישיבה…
בסוף כל חודש אלול, אני נוהג לנסוע לישיבות הגדולות בהן לומדים בוגרים של 'אחינו', כדי לחזק את הבוגרים ולהעניק להם שי קטן, כל אחד מה שמעניין ומחזק אותו. גם לאותה ישיבה נסעתי וחשבתי מה אוכל להעניק לאותו בחור, מאחר שהיה בוגר ובעל רמה גבוהה החלטתי להעניק לו כרך משנה ברורה של 'דרשו' חלק ד' שיצא לאור באותה עת.
הגעתי לישיבה בשעת ערב מאוחרת, נכנסתי לבית המדרש וראיתי את הבחור כשהוא עסוק בשטייגן גדול. הוא רמז לי שאינו יכול לדבר בגלל 'תענית דיבור' וביקש שאמתין לו עד לסיום הסדר'. בשעה 11 וחצי הוא סיים ללמוד ואז הראיתי לו את המתנה שהבאתי לו. אמרתי לו: אמנם עכשיו אתה לא מכיר את ה'משנה ברורה', אבל יום אחד כשתעסוק בלימוד ההלכה תבין את המעלה של ה'משנה ברורה' של 'דרשו'. הוא חייך וביקש שאבוא לחדר שלו בפנימיה, שם הוא הראה לי את ה'משנה ברורה דרשו' חלק ג' שרכש בתחילת אותה שנה ובכל עמוד היו הערות שלו בכתב ידו… באותו רגע הבנתי שאני לא באמת מכיר את הבחור, הוא עלה והתעלה הרבה יותר ממה שידעתי.
חלפו שש שנים ויום אחד מתקשר הבחור
חלפו שש שנים ויום אחד מתקשר הבחור ומספר לי שהוא מתארס. שאלתי אותו: מי הכלה המאושרת? והוא השיב לי בהתרגשות גדולה: הכלה היא נכדתו של ראש הישיבה! אותו ראש ישיבה שחשש לקבל אותו לישיבה…
כיום אותו בחור שכבר הפך לאברך תלמיד חכם עוסק בלימודי רבנות ודיינות ובפגישה האחרונה שלנו לפני כשנתיים, למדנו יחד סוגיות הנוגעות להלכות שמיטה והוא חידש לי דברים שאני עצמי לא ידעתי בחומרות שונות שנהגו בקהילות ישראל…
גם הסיפור הזה מלמד הרבה מאוד על סגולת התורה. הכל מתחיל בהחלטה ללמוד ברצינות וברציפות עם רצון עז להבין כל מה שלומדים, מכאן ואילך המהפך בכל הנהגות החיים מגיע מעצמו!