אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַיְלָה (הגדה של פסח)
הרב אברהם פוקס
את ר' נתן היקר זכיתי להכיר בשנים האחרונות, איש אשר רוח בו, לבו חם לכל דבר שבקדושה, עובד את השם בצורה נפלאה ביותר המקדיש את עתותיו ככל האפשר לבורא עולם, ר' נתן איש עסקים יקר שסדר יומו עמוס לעייפה, את יומו הוא מתחיל השכם בבוקר כשרובנו ישנים – בלימוד תורה, אלו השעות המתוקות ביותר, שח לי ר' נתן. שעות מלאות בעונג רוחני, אף אחד לא מתקשר להפריע, המוח צלול, וכל מה שאני רוצה שהשעון ייעצר. נפגשנו לפני כשבועיים, מה שלומך ר' נתן שאלתי, והוא השיב, חסדי ה' עלינו יום יום, ותוך כדי נשימה הוסיף יש לי סיפור טוב עבורך! הקשבתי לו בדקות שלאחר מכן בפה פעור כשהוא מספר את סיפורו המדהים, והנה הוא לפניכם:
השעה היתה ארבע וחצי לפנות בוקר, אני עם השותף שלי ברכב היוקרתי שלי שועטים בכביש 6 הריק יחסית, המהירות המותרת היא 120 קמ"ש, המהירות הגבוהה ביותר שמותר לנסוע בה ברחבי הארץ. שמרתי על עירנות מוגברת, עם עין אחת על מד המהירות אך המנוע בעל הששה צילנדרים היה רעב ורענן. הלו"ז היומי של היום הקרב ובא היה צפוף ביותר, יצאנו מביתנו בשעה שלוש וחצי לרשב"י במירון להתפלל ותיקין ועוד להספיק לפני כן לטבול במקוה הסמוך לציון ולשפוך שיח בתפילה ובתחנונים בפרקי תהילים. לאחר התפילה היו לנו סדרת פגישות עסקיות שתוכננו כולם ליום זה שבו אני מגיע לצפון, פגישה לאחר פגישה, ודברים רבים צריכים להיחתך ולהיסגר. אבל דבר ראשון לפני כל הפגישות זה תפילת שחרית בנץ. אני מקפיד על זה מדי יום, וגם היום.
המשאית 'פול טריילר' שנסעה לפני ונראתה כבר מהאופק, לא הראתה שום דבר חריג, מלבד זה שהיא נסעה בנתיב השמאלי ובמהירות, בדרכה למלא סחורה, כעת המשאית היתה ריקה ולכן נהגה יכול היה לשעוט עמה במהירות שאיננו יכול לנסוע כאשר היא סוחבת כשלושים טון של עפר או פסולת בניה ומשתרכת בקושי. אני נשארתי בנתיב ואותתי באורות גבוהים לנהג המשאית שיפנה את הנתיב, שהלא כל נהג יודע כי הנתיב שמאלי הינו נתיב עקיפה, ומה עוד שהוא כעת ממש בגדר של 'העגלה הריקה' ובוודאי שעליו מוטל לפנות את הדרך. כנראה שנהג המשאית לא הכיר את הסוגיא בסנהדרין (לב:) שמכריעה: טעונה ושאינה טעונה – תידחה שאינה טעונה מפני טעונה, או שסבר להוותו שמשאית כלפי מכונית יקרה ככל שתהיה, לטעונה נחשבת.
בעוד אני חוכך אם להיות מהנעלבין ואינן עולבין ולעבור לנתיב הימני, אני רואה בעיני איך מתנתק לו מהמשאית ה'פול טריילר' אחד משמונה עשר גלגליה הענקיים ושועט ישירות לעברי! סתם כך גלגל של משאית הוא דבר גדול וכבד וממילא מסוכן להתנגש בו, על אחת כמה וכמה כשמכונית נוסעת לעברו במהירות עצומה ומייצרת ע"י זה מכפלת משקל. אני מנסה להטות את הרכב לנתיב הימני, אך זה לא כ"כ מתאפשר וכרגע כמימרא ותוך כדי שאני בולם בחוזקה, הרכב שלי פוגע בגלגל הענק, פוגע בו ועולה עליו, המכונית מסתחררת קימעא ונעצרת. ואני והשותף שלי היושבים בקידמת הרכב צובטים את הלחיים וממששים את איברי גופנו, לוודא שאנחנו לא בחלום מסויט ועוד רגע נתעורר בשלווה במיטות, אך רעש המנוע והזוית האלכסונית של הרכב הפגוע גרמה לנו להבין שאכן חווינו כרגע נס גדול ונפשינו היתה לנו לשלל. שום שריטה, שום מכה או כאב!!
אנחנו יוצאים במהירות מהרכב כשאנחנו בריאים ושלמים, 'הודו לה' כי טוב', כבר צעקנו בתוך הרכב, וכעת יצאנו לבדוק מה קרה למכונית, ותוך כדי לראות את זנב המשאית מתרחק לו באופק כשהנהג לא מודע כלל לגלגל שברח לו מהמשאית ובטח מתפלא מדוע הנהג שמאחוריו שאצה לו הדרך וניסה לגרום לו לפנות את הנתיב, נשאר הרחק מאחור.
מתברר שכל החלק של הרכב שלי, שהגלגל יושב עליו, התעקם לגמרי מהמכה שקיבל, וכעת הגלגל אינו יכול להסתובב כלל, וכך גם עוד כמה חלקים שהתעקמו לגמרי, ונראה שיצטרכו להחליפם, אבל הזמן לזה יגיע. 'כעת' אני אומר לחברי 'המשימה היא תפילת שחרית בנץ, אנחנו לא הפסדנו אף תפילה בנץ, וזה גם לא עומד לקרות עכשיו' אני אומר לחברי.
'איך בדיוק נגיע למקום יישוב בשעה הקרובה' אני שואל את עצמי תוך כדי שאני מנסה לאמוד את הנזק ואת אפשרויות הטיפול. 'עם תפילות נוכל להגיע לכל מקום' אומר לי חברי שפותח את פיו בקול רם ואומר: רבונו של עולם, אנו חבים לך את חיינו, תודה שהצלת אותנו ונשארנו שלמים בגופנו ללא שריטה, אבל אנו רוצים להתפלל תפילת שחרית ותיקין במנין, אנא סייע לנו גם בזה. 'אמן' אני צועק לו, ותוך כדי שההד עונה לעומתינו 'אמן… אמן… אמן… נעצרת מאחורי מכוניתנו משאית גרר. נהג חביב שפאותיו מתבדרות בצינת הלילה יוצא ממנה ושואל לשלומינו. כשהוא מביט בקידמת הרכב ורואה את המכה שספג הרכב הוא נבהל ושואל לשלומינו בשנית, אתם בטוחים שאתם בסדר? לא רוצים להתפנות לבית החולים? לבדיקות לפחות?
נהג הגרר מביט בנו שוב, כמנסה לוודא ששמע היטב
'אנחנו בסדר וחייבים להתפנות לבית הכנסת שמתפלל בנץ' משיב לו חברי. נהג הגרר מביט בנו שוב, כמנסה לוודא ששמע היטב. 'נו' דוחק בו בשנית חברי, 'אתה לא רואה שאנחנו בסדר, בוא ניסע להתפלל, אם לא נתפלל שחרית בנץ, בהחלט לא נהיה בסדר'. הוא משתכנע. הוא מעלה את הרכב על הגרר, מושיב את שני ידידיו החדשים לידו ופותח בנסיעה. תראו הוא אומר להם, אנחנו קרובים לקריות הצפוניות, יש שם מקום שמתפללים בנץ, נלך לשם להתפלל, רק תגידו לי היכן להניח את הרכב. 'אני לא מהאזור לא מכיר בכלל', אני משיב לו, תוריד את הרכב ליד איזה מוסך, אני גם ידבר עם המוסכני'ק שלי ונראה מה הלאה, אבל קודם תפילה.
הם מגיעים לבית הכנסת שמתחיל להתמלאות ב'אנשי הנץ' 'תראו' אומר נהג הגרר, 'צמוד לבית הכנסת יש מוסך גדול' אחרי התפילה נוריד שם את הרכב. 'אנשי הנץ' קיבלו בכבוד את האורחים, כיבדו אותם בעליה לתורה, וכששמעו את ברכת הגומל, התרגשו והודו לבורא עולם יחד איתם.
לאחר התפילה, שווחתי עם המוסכני'ק שלי ששמע ממני על התאונה ואמר לי רכב כזה החלקים שלו יקרים, את העקומים צריך להחליף, תגרור לכאן ונעבוד עליו כמה ימים, אני מאמין שזה סיפור של משהו בסביבות 25000 אלף שקל.
אני נכנס למוסך הצמוד לבית הכנסת שמכוניתי כבר הורדה לידו ממשאית הגרר, ומתעניין אצל בעל המוסך ולו בשביל הנימוס על אפשרויות התיקון הנצרכות והאפשרויות העומדות בפני. בעל המוסך סבב סביב המכונית התבונן, התכופף, מישש, רשם לעצמו כמה דברים, ולאחר מכן פלט לנהג המכונית אני יבדוק במשרד ויחזור אליך עם הצעת מחיר. הרגשתי קצת חוסר נעימות, כי לא לגמרי רציתי לתקן אצלו את הרכב ורק ציפיתי לשמוע איזו הערכה כללית על עלויות התיקון, אך לפני שהספקתי להוציא הגה מהפה, הוסיף בעל המוסך, 5 דקות ואני יגיד לך בדיוק, בינתיים לך תכין לך כוס קפה במטבחון הסמוך.
תוך כדי הכנת הקפה, חשבתי על מאורעות השעות האחרונות ועל החיים שניתנו לי לשלל, איך אני מודה להשם? חשבתי לעצמי, 'אמרתי לעצמי, אני חייב לעשות משהו טוב' החלטתי שאני לוקח זאת לעצמי כמשימה הדרושה טיפול מהיר ביותר, אך לא סתם טיפול, אלא טיפול נמרץ.
חשבתי שאני לא שומע נכון
מזווית העין אני רואה את מנהל המוסך שמתקרב אלי, כעת אי הנעימות כבר היתה כפולה, כוס הקפה החם הכבידה עלי, ובטרם אספיק לחשוב, אני שומע את בעל המוסך אומר לי: הטיפול והתיקון של הרכב יקח בסביבות שעתיים ויעלה לך שלושת אלפים שקל". חשבתי שאני לא שומע נכון. 'אתה בטוח שאתה מדבר על הרכב הזה תוך כדי שאני מצביע על רכבי'? כן, השיב לו בעל המוסך, מה שצריך, זה למתוח את הברזלים שהתעקמו עוד קצת פחחות וצבע ואתה בחוץ.
זה היה נשמע מדי טוב. את בעל המוסך הוותיק שלי אני מכיר שנים רבות ואנחנו מיודדים היטב, אין חשש שהוא מנסה לעשוק אותי, מה קורה כאן?
הרמתי טלפון לבעל המוסך שלי וסיפרתי לו דברים כהווייתן, אני נמצא ליד מוסך שאמר לי שאפשר למתוח את הברזלים ותוך שעתיים הרכב מוכן, בעל המוסך צחק במלוא פיו מעבר לטלפון, תגיד לי יש לך עוד כמה בדיחות על הבוקר? אני מקשיב לך… תשמע זה נראה מוסך רציני, גם הבעלים שלו עושה רושם כזה, תסביר לי אתה, מה הולך פה? -תגיד לי את השם של המוסך ואבדוק לך אצל חברים מוסכניקים מהצפון. -אוקיי הנה שם המוסך, תחזור אלי בבקשה במהירות, אני לא יודע מה לעשות ויש לי יום ארוך לפני.
תגיד לי איך הגעת למוסך הזה?
כעבור 3 דקות הטלפון שלו מצלצל וידידי בעל המוסך על הקו, תגיד לי איך הגעת למוסך הזה? מי אמר לך ללכת לשם? -מי אמר לי? 'תפילת ותיקין אמרה לי'! זה היה המוסך שצמוד לבית הכנסת. אז שתדע לך שאתה צריך להודות לבורא עולם ששלח אותך דבר ראשון להתפלל, זה אחד המוסכים היחידים בארץ שיש לו מכונות כאלו שעולות מליונים שמיישרות ברזל וקורות פלדה, בכמה רגעים, תחטוף את ההצעה שלו בשתי ידיים ותתקן שם את הרכב.
סיים בעל הרכב ואמר: חשבתי שאני שומר על תפילת ותיקין, אבל בעצם תפילת ותיקין שמרה עלי.
ואז הוא אמר לי, אתה בטח שואל מה קיבלתי על עצמי? קיבלתי על עצמי שכל הדברים הטובים שאני אעשה זה יהיה בצינעה, אז אני לא ממש רוצה לפרסם, אבל מכיון ששמי אינו מפורסם כאן במלואו, אז אגיד לך רק שאחד מהדברים שהחלטתי להתחזק זה לימוד שעתיים לפני התפילה כל יום… כל יום… בלי פיספוס"
אשריכם ישראל..