מאת: הרב ישראל היימן
'עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ' (הגדה של פסח)
חג הגאולה מעורר כל שנה מחדש את ההשפעה של גאולת הגוף והנפש ממצרי היצר הכובלים.
חג הגאולה זהו הזדמנות חד שנתית לכל אחד לצאת מתחומי גבולות היצר שאוזק אותנו כל השנה בכבלי החומר. לצאת אל מרחבי הרוח הבלתי מוגבלים ולהתרומם עוד ועוד לדבק את נפשותינו במקור החיים הנצחיים.
מניעה פנימית מונעת לפעמים את האדם מלהתאמץ ולהוציא את עצמו מגבולות החומר אל מרחבי הרוח, המחשבה על המאמץ שזה ידרוש ממנו בכל עת ועל חיים אחרים ללא ההרגלים אותם הוא סיגל לעצמו זה שנים מונעים את האדם להוציא את עצמו במודע מכל אלו.
דבר אחד הרבה אנשים לא לוקחים בחשבון.
את הדבר הזה חוויתי אך לפני מספר שבועות, במוצאי פורים דהשתא.
באחד מפעילויות הקירוב במסגרת הארגון הקדוש 'אחינו' זכיתי להכיר את יהודה. הוא בחור נפלא ומתוק שמשתדל ולומד ככל יכולתו. הוא מחובר לישיבה וללימוד אבל באותה מידה עדיין לא מנותק מחברים מהעולם ההוא… הוא משתדל גם אותם לקרב ולרומם, אבל את הניתוק המוחלט מהחֶבְרָה הישנה הוא עדיין לא ביצע. המעמד הזה יוצר אצלו לא פעם קונפליקטים שגורמים לו להתלבט בין המצוי לרצוי…
לפני פורים הוא פלט לי באקראי: הרב, אתם לא יודעים מה זה פורים, לי יש כרטיס בכיס למקום שם יודעים מה זה פורים…
אמרתי לו שנראה לי שיש לי מה לחדש לו. כמדומני שדווקא אתה לא יודע מה המשמעות של החג הזה. נראה לך הגיוני שרבותינו מצווים עלינו להשתכר ולהתהולל בניגוד לכל סברא הגיונית ותורנית?
זה סיקרן אותו מאד, הוא ביקש לשמוע קצת וקבענו לאחר הסדר לשבת ולדבר.
שעה וחצי ארכה השיחה. במהלכה דיברנו על מהותו של היום, הסברתי לו שפורים הוא חג דווקא של בחורים כמוהו. בכל חג אחר יש מצוות מעשיות שדורשות מאמץ בשביל לקבל את האור של החג. בפסח צריך להתנתק מהחמץ וההרגלים, בסוכות צריך לצאת מאזור הנוחות ולוותר על המחסה המוכר והמוגן, בשבועות יש צורך לקבל תורה ולשעבד את עצמך למצוותיה. בפורים שמקורו הוא 'ואנכי אסתר אסתיר פני', האור בוקע דווקא מתוך החושך והחיים הרגילים. אין עשר מכות או ניסים גלויים. הטבע הפשוט והיומיומי מתגלה כיצירה אלוקית שכל חלק בה מכוון מטרה. לא צריך שום עזרים חיצוניים, אדרבה אנחנו משילים מעצמנו את כל מגבלות הגוף וככה מתקרבים לקב"ה.
עברנו יחד על המגילה ודליתי לו מתוכה פנינים מרוממי נפש.
הוא היה מרותק וגילה עולם לא מוכר שלא היה לו קודם מושג קלוש שהוא קיים בכלל. בסיומה של השיחה אמרתי לו שכל בחור שבעבר דיברתי איתו על הנושא אמר לי אחרי פורים שהיה לו חג אחר מרומם ושונה לחלוטין.
הוא בהחלט הזדהה עם הדברים ונפרדנו לשלום.
יום לפני פורים שאלתי אותו האם התוכניות שלו לחג השתנו… יהודה לא ידע מה לענות לי… הוא הבין בהחלט שלחג הזה יש משמעות אחרת לחלוטין ממה שהוא חשב, אבל היה לו קשה לזנוח את החברים ואת התוכניות הקבועות.
הבטחתי לו שאתפלל עליו שהוא יזכה לנצל את היום כמו שצריך.
פגשתי אותו יומיים אחרי פורים. הוא עוד היה תחת השפעת הימים… בעיניים בורקות מהתרגשות ודמעות הוא סיפר לי את הקורות אותו.
כל השבת שלפני פורים הייתי בבית. כבר אז התחלתי את המצווה של עד דלא ידע… בליל פורים דפרזים הגיעה ההתמודדות הראשונה. החלטתי שאני נוסע לדודים לחגוג שם, רחוק מההתמודדויות הקשות. לקחתי 2 חברים ונסעתי לבת ים. הייתי שם אצל הדודים, שמחתי רקדתי, שתיתי והתפרקתי. בצורה שונה לחלוטין ממה שהייתי רגיל עד היום. שמחה של מצווה.
לקראת ערב עליתי לירושלים. אני גר במרכז העיר ממש, קרוב מאד מאד לכל מה שאני רוצה לברוח ממנו.
כאן כבר עמדו לו דמעות ממש בעיניים.
עד אחת בלילה רקדנו בבית עם חברים. הייתי שתוי מאד כשנגמרו הריקודים בבית, בכיס בער לי הכרטיס… מתוך הערפל שהשתלט על המוח לקחתי חבר ולפני שהיצר מגיע לבקר, צעדתי במהירות לכותל. במקום להיות איפה שלא צריך, ישבתי עד תפילת וותיקין וצעקתי בגרון ניחר מאלכוהול ודמעות שלוש שעות את כל ספר התהילים! מעולם לא הרגשתי כזו תחושה! דיברתי איתו יתברך על כל מה שרציתי, צעקתי לו את כל מה שהיה לי בתוך הלב. אחרי התפילה חזרתי הביתה. ברור שאחרי כזה לילה של קדושה, הפורים שלך נראה אחרת לגמרי.
כעת גם לי יורדות דמעות. אבל יהודה לא מוותר.
אף שנה לא היה לי כזה חג. מעולם לא שמחתי ככה. בלי צורך להרשים אף אחד, בלי לעשות שום תנועה או ריקוד כדי להסב תשומת לב. פשוט יומיים של שמחה פנימית אמיתית.
פתאום הוא מתחיל לצחוק… היי… הרי אתה אמרת לי לפני פורים שזה מה שאני יאמר…
תודה הרב, הוא מסיים. נתת לי את המתנה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם!!
אני לא מוותר ומנסה בזהירות: "תגיד, אתה לא מצטער שלא הלכת לאיפה שתיכננת?"
יהודה לא מבין בכלל מה אני רוצה. אם היית שואל אותי קודם לא הייתי מאמין שאני יכול להתגבר. היומיים של הכי הרבה אקשן בשנה… אבל היום, נו. היום אני יכול לחתום לך שגם אם תשלם לי שנה הבאה אני לא מוכן ללכת למקומות כאלו. את הטעם הקדוש הזה שטעמתי השנה אני רוצה לחוות כל שנה וכל השנה!
אמרתי לו שאת הסיפור שלו אני הולך לכתוב לגיליון פסח. לשאלתו מה יש ללמוד מההתמודדות שלו בפורים לפסח עניתי לו שאת האושר שהוא חווה עכשיו, את השמחה העצומה הזו שהוא מרגיש, את תחושת השיחרור, את זה צריך להעביר לכל מי שנרתע מלעבוד על יציאה מהמצרים הפרטי שלו. כל מי שחושב שלשנות הרגלים ולפרוץ מחסומים זה קשה ולא בטוח שזה שווה צריך לבוא לפגוש אותך ווירטואלית מעל גבי הגיליון ולחוש יחד איתך את ההרגשה של התענוג והשמחה.
כל אחד שמתלבט אם לעשות שינוי ולבקוע את המחסום צריך לשאול אחד שכבר עשה את זה. אין תחליף לתחושה הנפלאה הזו. אין ערוך לאושר שממלא את מי שכבר זכה.
אילו הוציאנו ממצרים – דיינו.