מחכה לנו תקופה, שאם נתחבר אליה נכון נוכל לגלות מחדש את המשפחה שלנו, את הילדים שלנו, את היכולת לחנך ולא "לקנות שקט". נוכל לגלות את עצמנו…

חיים ולדר

1.

לפני שלושים וחמש שנה בדיוק, החליף בנק ישראל את המטבע מ"שקל" ל"שקל חדש".

הואיל ויש כאן קוראים בני 40  שאין להם מושג מדוע למטבע הישראלי קוראים "שקל חדש" (אין אף מדינה שלמטבע שלה מוצמדת המילה "חדש") אני כאן כדי להסביר.

היו אלה ימי יורם ארידור כשר אוצר, שעשה כמה פעולות שגרמו לאינפלציה במשק (הורדת מיסים על יבוא, שגרמה לצריכה מטורפת, שגרמה לעליות מחירים, שגרמה לריקון יתרות המטבע של ישראל.)

קראו לזה "ימי ארידור העליזים", כי בתקופה הזו אזרחי ישראל עברו מצריכה סולידית של מה שהם צריכים, למה שיש בחנויות, ומכיוון ששערי הייבוא נפרצו, היה המון־המון בחנויות וכולם קנו. הציבור התנפל על מכוניות, מכשירי חשמל לסוגיהם, ועל כל מה שניתן לקנות.

העם היה מבסוט. "כלכלה חופשית" קראו לזה.

2.

הכלכלה החופשית הזו הביאה לאינפלציה של 500 אחוז בשנה. זה אומר, שאם לחם עלה חמישה שקלים הרי שבתוך חמש שנים הוא עלה לחמשת אלפים שקל.

כמובן שהמשכורות התעדכנו בהתאם. אנשים הרוויחו כאן כמה מיליונים בחודש, רק שתקציב הלחם שלהם היה 150,000. נשמע לכם דמיוני? זה בדיוק מה שהיה.

בשנת 83׳ התמוטטו הבנקים והממשלה נאלצה לרכוש אותם כדי שלא להביא את הציבור לסף רעב. אך המדיניות נמשכה ואף התגברה.

וכמו כל דבר בעולמנו שמתנהל לא נכון, גם להתפרעות כלכלית יש סוף. ישראל הגיעה למצב של פשיטת רגל.

ובשנת 85׳ נעשו כמה צעדים דרסטיים שנועדו להציל את המשק, וכחלק מזה, בצעד פסיכולוגי קוצצו שלושה אפסים מהשקל ותחתיו יצא "שקל חדש".

זה אומר ששטר של אלף שקלים הפך לשקל אחד.

שטר של חצי מיליון שקלים הפך לחמש מאות שקלים.

המטרה הייתה להתחיל מחדש ושהציבור ילמד להעריך כסף ולהשתמש בו בתבונה.

וכך היה.

3.

כתבתי בשבוע שעבר על כפתור ה"resets". זה הזמן לתרגם את זה למהפיכת הקורונה.

יש משהו שרבים מאתנו כלל לא יודעים עליו, וזה היכולת האנושית להתרגל.

בסייעתא דשמיא, רוב הציבור, כציבור, לא הצטרך להיות מודע ליכולת ההתרגלות של בני אדם בשבעים וחמש השנים האחרונות (לעומת יחידים שנאלצו להתרגל למצבים חדשים כמו פשיטות רגל, מחלות ושינוי מהותי בשגרת החיים).

כדי לשבר את האוזן אני אביא עדות של ניצול שואה בן 90 שסיפר לי איך עבר ממצב של "בן עשירים" מפונק ועדין נפש, לאחד שפינה אלפי גופות במחנה השמדה, ושמח על קליפת תפוח־אדמה מקרית שהגיע אליה.

התיאור שלו מרתק ושווה מאמר בפני עצמו, איך זה עובד בפועל. איך אדם דעתן הופך לאדם כנוע, איך מנהל הופך למנוהל, איך אדם שהורגל לשפע מוצא עצמו שמח ומאושר על שאריות אשפה, איך אנשים שלא יכלו להשתתף בהלוויות מחמת עדינות נפשם, הילכו בין גופות כאילו זה מחזה נורמלי.

אנשים מתרגלים להכל. ובמהירות בלתי נתפסת.

4.

וכשמתרגלים, תמיד עולה השאלה הפילוסופית: "בעצם, למה לא יכולתי לחיות כך עד עכשיו".

אני כמובן לא מדבר על מוות. אני מדבר על דרך החיים. ואסביר:

שוחחנו פעם קבוצת אנשים אחרי התפילה על "רמת חיים". אחד מהם, איש אמיד מאד פלט: אני לא מבין איך אברך עם שמונה ילדים יכול לסגור חודש עם 15 אלף שקל.

כולם הסתכלו עליו כאילו נפל מהירח. "מה 15 אלף?" לאיזה אברך יש 15 אלף.

"אז כמה?" הוא אמר.

"5,000", אמרו לו.

הוא היה בהלם. "חמשת אלפים זה חצי מהאחזקה החודשית של הרכב שלי". זה חצי ממה שאני משלם לעובדת הזרה. זה מה שאני משלם בחודש על פרחים.

הוא היה מנותק לגמרי.

השבוע שוחחתי אתו שוב. הוא אמר בפשטות: כשהסיפור ייגמר אני מתחיל מנקודת האפס מבחינה כלכלית. למעשה כבר עכשיו אני חי כמו אברך. אין לי לאן לנסוע ואין לי על מה להוציא כסף. אף עובדת לא מוכנה לבוא, ולא מכיר שום חנות פרחים שפתוחה…

הוא התרגל, כי כולם מתרגלים.

5.

בואו נתרגם את זה לחיי היום יום.

אם התרגלנו שחתונות של כמה עשרות משתתפים, בלי עיצוב של עשרות אלפי שקלים, יכולות להיות שמחות לא פחות מהחתונות שהורגלנו אליהן, נוכל להתרגל לכל הדברים האחרים.

כתבתי במאמרים הקודמים, שבעידן השפע אנשים פחות מאושרים כי יש להם יותר אפשרויות ויותר ציפיות. ברגע שננמיך ציפיות כולנו נהיה יותר מאושרים.

למעשה, חזרנו לעבר. אנשים היו מסיימים את יומם בשעה חמש. לא היו שום אמצעי הסחה. הם היו נמצאים הרבה עם הילדים, מדברים עם בני המשפחה וברגע שהחשיך היו הולכים לישון.

החיים היו הרבה יותר רגועים, דווקא מפני שלא היה שפע.

מחכה לנו תקופה שאם נתחבר אליה נכון, נוכל לגלות מחדש את המשפחה שלנו, את הילדים שלנו, את היכולת לחנך ולא "לקנות שקט".

נוכל לגלות את עצמנו. את האנשים שהיינו לפני שכל מרוץ הטירוף של רמת החיים ויוקר המחיה החל.

ובעיקר נוכל להירגע. להרגיע את הגוף ואת הנשמה ממרוץ החיים. להביט אל מה שיש לנו ולשמוח בחלקנו.

6.

זו תקופה נהדרת לבנות את הסמכות ההורית שלנו. גם שם יש אצל רבים נסיגה. דברים שהפכו להרגל. ילדים שקיבלו דברים בלי לעשות כלום וחמור מזה – בגלל שלחצו על ההורים ואלה ביקשו להשקיט אותם.

הורים שניסו להשיג שקט על ידי מתן חפצים והגשמת רצונות של ילד חסר גבולות, גילו שלא רק שלא קיבלו שקט, הם קיבלו דרישות נוספות וגבולות נוספים שנפרצו. ובעיקר גילו שהילד מאושר פחות מכפי שהיה לפני שנכנעו לו. כי ילדים (כמו מבוגרים) אינם יודעים ליהנות מהשפע, הם מתמכרים אליו, ומי שמכור החפץ מנהל אותו ולא הוא את עצמו.

כמו שבורא עולם הסיג אותנו לנקודת ההתחלה, לטובתנו, כך אנו יכולים להסיג את עצמנו ואת ילדינו לנקודת התחלה חינוכית. לאפס את הכללים. למחוק "הסכמות" שמעולם לא הסכמנו להם, ולהחיל דרישות חדשות שמזמן הינו צריכים לדרוש ולא הייתה לנו פניות לזה או שהייתה לנו פניות אך לא היה לנו את הכוח לאכוף.

7.

אנחנו חייבים להתארגן כבר כעת, עם כללים ברורים. מפני שהרגל הולך לשני הצדדים. אם ילדינו ירגילו אותנו שכעת הכל הפקר, שאפשר לקום מתי שרוצים וללכת לישון מתי שרוצים ולעשות מה שמתחשק, הבית עלול להפוך למקום מאד־מאד לא נעים.

לעומת זאת, אם נחיל כללים ברורים, הבית ייראה בדיוק כמו בית מסודר, מאורגן ומצוחצח, שכיף לחיות בו ולהתנהל בו.

 (יתד נאמן, אות חיים, חיים ולדר)