אל תגיב! //הר' חיים ולדר
- כאשר כותבים על גדולי. עולם, עלולה לפעמים להתגנב התחושה כי "חייבים להקשיב כי זה מאד מעניין, אבל אנחנו לעולם לא נוכל להגיע לגבהים האלה".
"סיפורי צדיקים", משפיעים כמובן על הנפש, מפני שהם מהווים מעין מצפן ל"מה שהיינו רוצים להיות", השאלה כמה מאתנו רואים בהם קטליזטור (זרז, מאיץ) ל"מה אנחנו יכולים להיות".
בשורות הבאות אנסה לקחת מקצת מהנהגותיו של מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, אל חיינו אנו, בתקווה שכל אחד ואחד (והכוונה גם לצעירי הצאן הקוראים טור זה) יגדיר לעצמו את הדברים, ויבין איך בקלות הוא יאמץ אותם לליבו ולהנהגתו האישית.
- מרן זצוק"ל, אמר לי פעם, כי הוא משתומם פעם אחר פעם איך בני האדם היכולים להשיג הישגים גדולים ועצומים, נותרים במקומם ואף נסוגים לאחור בגלל מידות רעות שיש בהם.
הוא אמר, כי "כל מידה רעה משיגה את ההפך מכפי שבעליה מצפה". "קנאה" חומסת נפשו של האדם ולא של מושא קנאתו. "כעס", לא רק שאינו פותר את הבעיה שהכעיסה אותו אלא יוצר בעיות חדשות עד כדי הרס החיים. "קמצנות" שמקורה ברצון לאגור כמה שיותר ממון יוצרת עניות (כי גם אם לקמצן כסף רב הוא אינו משתמש בו, ולעיתים במעשים שנובעים מקמצנות מאבד את ממונו).
אגב, בעניין הקמצנות סיפרתי לו לפני שנים, על אדם שרכושו נאמד במיליארד שקלים שנתפס על-ידי השלטונות על עבירת הרצת מניות. הוא נידון לשנה בכלא ועוד מיליון שקל קנס. בחלוף השנה הוא העדיף לשבת עוד שנה בכלא ובלבד שלא לשלם את הקנס. וכך היה.
לאלה שתמהו על המהלך הסביר "כל הכסף שלי מושקע במניות של חברה מסוימת ואיני מעוניין להוציא מיליון אחד מכל המיליארד שיש לי כדי לשלם את הקנס…".
מרן ראש הישיבה זצוק"ל השתומם על הסיפור (שפורסם אז בראש חוצות) ואמר: "בסוף גם החברה הזו יכולה ליפול מה יעשה אז?"
שם החברה שהבן אדם השקיע בה היה "טבע"…
- הבלגה. אחת מתכונותיו הבסיסיות של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, הייתה היכולת להבליג עד כדי חוסר תגובה מוחלט, גם במקומות שרוב בני האדם בעולם, מלבדו, היו מגיבים.
מכיוון שהטור הזה עוסק ביכולת של כל אחד ואחד להיות "מתלמידיו של אהרן" ולהידבק בדרכיו, אני רוצה להעמיק בזה, כדי שיבין הציבור עד כמה התכונה הזו יקרה ומועילה בכל תחום. בין אדם לחברו בין איש לאשתו, עסקי שכנים ואפילו בזירה הציבורית ששם הדעה הרווחת היא שאם לא אמרת מה שיש לך לומר – אתה פשוט לא קיים.
כל מי שהיה קרוב קירבה כלשהי למרן ראש הישיבה, הפנים עם השנים את התועלת שבשתיקה, ובחוסר תגובה. אלה הם דברים שאינך יכול לראותם באופן מיידי, רק לאורך שנים.
וזהו הדבר הכי קשה לבני אדם. כי בני אדם חיים את הרגע. את פחד ההפסד, את כאב הביזיון, ואפילו דברים נשגבים כמו חשש אמתי שהשקר ינצח את האמת ושאנשים לא ראויים יתפסו את השליטה על הציבור. אלה הם דברים שאינם פשוטים כלל וכלל.
- אני מעיד בזאת שנוכחתי פעמים רבות בסיטואציות שזעקו לתגובה. מדובר בשקרים נוראיים שניתנו להפרכה בדיבור אחד. היינו באים כמה אנשים לראש ישיבה בתחנונים לכתוב, לדבר לעשות השתדלות, אך הוא בהינף יד ובחיוך שלל מכל וכל את התגובה.
פעם בצעירותי כשדמי היה רותח, באתי אליו וציטטתי לו ברוב חוצפתי את דבריו של שמואל לשאול לאחר שחס על אגג וצאנו: "ויאמר שמואל: הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה!" (היו למעמד הזה שני עדים).
כמובן שמיד ביקשתי את סליחתו, אך הוא חייך ואמר:" אינך מבין דבר. הרי המלחמה אינה מול 'אגג' אלא מול יהודים שחלקם בגדר 'תינוקות שנשבו', המבקשים אמנם לפגוע בעולם הישיבות, אך בשקט ובחכמה ניתן למנוע זאת מהם. יש כאלה בתוכנו שמבקשים לצאת עימם למלחמה ולשם כך הם טוענים טענות מטענות שונות. ברגע שתתחיל להתווכח הרי לך 'שתי דעות'. כל עוד אתה שותק אין דעה נוספת".
- "אל תגיב…" וכאן הוסיף מרן ראש הישיבה יסוד גדול ועצום המלווה אותי עד היום, ויש לו השלכות חינוכיות (והלוואי ויכולתי להצליח לעמוד בו במאה אחוז).
"דע לך שמי שמתווכח איתך, וייווכח שאינך מגיב, הוא יעשה כל שביכולתו לגרור אותך לוויכוח. הוא יטען לך טענות כל כך מופרכות שאתה תוכל לפרוך אותן ברגע ואף לצאת מנצח ולהשאיר אותו נבוך ומוכה".
ועדיין אומר לך "אל תגיב. כי ברגע שהגבת – הורדת עד מחצית מכוחך, כי יצרת 'דעה נוספת'".
ואז משל לי משל: "נניח שמישהו שנמצא איתך במחלוקת בא וטוען בציבור: "אני יודע שהוא מתגורר ברחוב כינרת 6 (אינני זוכר את שם הרחוב שהביא כדוגמא, ח.ו).דיברתי עם השכנים שלו והם אמרו לי שהוא שכן רע ואוהב ריב ומדון וגם בעל חוב עצום וגנב". ככה הוא אומר עליך בחוצות.
"תאר לעצמך", אמר ראש הישיבה, "שאתה בכלל לא גר ברחוב בו הוא נקב, אלא ברחוב אחר ויחסיך עם השכנים טובים ונפלאים. הרי יש לך את ההזדמנות להכותו על פניו ולפרסם: ראו נא רמאי זה, אני כלל לא מתגורר שם…"
"ואני אומר לך", אמר לי, "אל תגיב. ברגע שתגיב יהיו שתי דעות…"
הדברים חייבים להילמד בכל עניין, אם בפן האישי ואם בפן ציבורי. לא להגיב. לא לענות. לא להתווכח.
אני לקחתי את זה לתחום החינוכי. לעולם לא להתווכח עם ילדים, כי הוויכוח יוצר שוויון. ובין הורים וילדים אסור שיהיה שוויון. זה פוגע בילדים הזקוקים להורים המורים ומכוונים אותם. אם אתה הורה טוב שאוהב ומכבד ומעריך ונותן דוגמא ראויה והחלטת לומר "לא", אל תתווכח ואל תיכנס למשא ומתן עם הילד, כי אז נוצרות שתי דעות שוות וכל עוד לא "תשכנע" את הילד בצדקתך אתה תהיה מחויב לספק את מה שביקש. ואם לא עשית זאת אתה יוצא לא הוגן. לכן אין בכלל להתחיל ויכוח. אמרת פעם אחת. זה מה שיהיה ואין משא. ומתן.
- החיוך. שוחחתי עם הדיין הגאון רבי אברהם אטיאס שליט"א, שעמד על הנקודה שהכול מתפעלים ממנה – כושר השרידות הגופנית המופלא של מרן זצוק"ל.
"הגוף הוא מוגבל", אמר הרב אטיאס, "יש לו את התקרה שלו. אך הנפש איננה מוגבלת ויש לה כוחות טמירים שלעולם לעולם אינם כלים.
"הרמח"ל ב'דרך החיים' אומר, ש'חשכת הגוף' יוצרת את 'חשכת החומר' ולכן אנשים המתאמצים חשים שהם הגיעו לקצה גבול הסיבולת שלהם. אולם, ככל שהאדם מתנתק מגופו ומתחבר לנשמתו, הוא מגלה יכולות אדירות שלא האמין שטמונות בו".
וכאן, אמר לי הרב אטיאס דבר נוסף על-פי דברי הרמח"ל, שיש לו קשר לדברים שנכתבו לעיל.
"החיוך" כך אמר בשם הרמח"ל, "מקורו מן הנפש ולא מן הגוף והראיה היא שחיות אינן מחייכות. רק בני אדם. החיוך גם מקשר בין הנפש לגוף. ניתן לראות כמה מוקדש במקורות על כוחו של חיוך והארת הפנים: 'כי באור פניך נתת לנו תורת חיים…', 'יאר ד' פניו אליך ויחונך' (ייתן לך חן)… 'גדול המלבין שיניים יותר ממשקהו חלב' ועוד מקורות רבים מספור.
"החיוך של מרן, הגיע מתוך נפשו הגבוהה, וזה מה שחיבר אותו לכל צאן מרעיתו".
מרן זצוק"ל, היה בן מאה וארבע וכבש בחיוכו ילדים בגיל ארבע ועד זקנים בני גילו לא רק בגלל התורה שהייתה בו, אלא בגלל הצורה הנעימה והמחויכת בה אמר את דבריו וניהל את ענייני צאן מרעיתו". אמר הגר"א אטיאס שליט"א.
הנה עוד משהו, מסודותיו של מרן זצוק"ל, שכבש בהנהגתו, במידותיו הטובות ובאישיות ואפילו בחיוכו – את כולנו.
(מבט לחיים)
2/592