כתבתי פעם, שהמתנה הכי גדולה שקיבלנו מהורינו שיחי' היא התחושה שלא מגיע לנו כלום וכל מה שאנחנו מקבלים זה רווח. אבי תמיד דיבר בהתלהבות על מעסיקו הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל ראש ישיבת תפארת ישראל, "שמוכן להעסיק אותי ולשלם לי משכורת"

מלבד גאווה והתנשאות על הזולת, שהן מידות מאוסות וניכרות על פני השטח, ישנם מבחנים נסתרים של בני האדם בהתנהלותם הפרטית. גם בני אדם שאינם מתנשאים על זולתם, לעיתים אינם יודעים את מקומם ואינם מצליחים להתנהל בדרך של "אשרי אדם יודע מקומו".

הדברים נכונים לגבי כל תחומי החיים: חברה, שידוכים, זוגיות, עסקים, עבודה ושכנות. קחו כלי מדידה: בני אדם שיודעים להעריך עצמם טיפה פחות ממה שהאחרים מעריכים אותם, זהו מתכון להצלחה.

כי מי שמעריך עצמו קצת יותר, וקל וחומר שהרבה יותר, תמיד יתקשה למצוא עבודה ("הם לא משלמים לי מספיק, וגם אני מתאים ישר לניהול"), למצוא שידוך ("אתם לא מתביישים להציע לי דבר כזה?"), בעסקים הוא יפוצץ עסקאות על כבוד או על כמה שקלים, וגם יגרום לכולם להתרחק ממנו. כי בני אדם מעדיפים לעבוד עם אנשים נעימים. ובעיקר בזוגיות, ברגע שאחד מן הצדדים חש שקיבל בן זוג פחות ממנו הוא יהיה ממורמר, אך אם ירכין קצת את עצמו ויחוש שהוא הרוויח ושזכה בבן/בת זוג שלא מגיע לו, הוא תמיד יהיה מאושר יותר וכך גם זולתו.

כתבתי פעם, שהמתנה הכי גדולה שקיבלנו מהורינו שיחי' היא התחושה שלא מגיע לנו כלום וכל מה שאנחנו מקבלים זה רווח. ולא היה בזה שום השפלה או הורדת ביטחון עצמי, אלא סיבה לשמוח בחלקנו. הוריי החלו את זה עם עצמם. תמיד אמרו לנו כמה הם שמחים שמחזיקים אותם בעבודה (אבי תמיד דיבר בהתלהבות על מעסיקו הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל, ראש ישיבת תפארת ישראל, "שמוכן להעסיק אותי ולשלם לי משכורת", ולאחר פטירתו שם את תמונתו במקום בולט בבית.) כשיצא אבי שיחי' לפנסיה, בנו, הגאון רבי שמחה שפירא יבדלחט"א המשיך להעסיקו, עד לימים אלה ממש, ואבי אומר בכל הזדמנות: "אני צריך להגיד לו תודה שהוא מוכן להחזיק אותי כאן". ככה גדלנו.

הסייעתא דשמיא הגדולה ביותר שראיתי בעיסוקיי (והכל אך ורק סייעתא דשמיא) היא היכולת להסתכל כך על הדברים. לומר תודה ולא לבוא בטענות. אם הצלחתי לשרוד 28 שנים ב'יתד נאמן' זה בגלל שתמיד הורדתי ראש ולא צייצתי כשפסלו לי וקיצצו לי והורו לי מה אני לא יכול לכתוב. אמרתי ועודני אומר תודה על עצם הזכות לכתוב בבמה המכובדת הזו גם בחינם.

דונלד טראמפ לגלג על ג'ון קארי על שאינו יודע לעשות משא ומתן. "הוא אפילו לא קם פעם אחת מהשולחן", סנט בו (לקום מהשולחן זה לפוצץ מו"מ על מנת לחדשו?) ואני חשבתי על כך שהוא מדבר גם עליי. גם אני לא קם אף פעם מהשולחן ובדרך כלל מתפשר כמה שאני יכול בגלל התחושה שהנחילו לי בבית. "תגיד תודה ותהיה מרוצה". אולי זה נראה למישהו כעצה לא חכמה, אבל תקשיבו לי, העצה הלא חכמה הזו תועיל לכם בכל תחום בחיים.

(הטור פורסם ביתד נאמן ו' באלול תשע"ח)