כשהגיע הרב מפונביז' אל מרן החזון איש זצ"ל, ושאל אותו האם לעשות ביטוח לישיבה, אמר לו החזו"א "אם אתה רוצה שהישיבה תהיה מבוטחת, תביא לישיבה את ר' אלעזר, אשר חצי עולם עומד בזכותו, הוא יהיה הביטוח הטוב ביותר לישיבה"

"כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ד' " (דברים  י׳  י״ב)

מדמויות ההוד שהיו בישיבת פונביז', היה הצדיק הגאון רבי אלעזר מנדלוביץ זצ"ל. מרן הרב מפונביז'- הגרי"ש כהנמן זצ"ל דאג להביא לישיבה כמה צדיקים בעלי יראה ועבודה, שעצם שהותם בישיבה תשפיע על בני הישיבה, לעלות ולהתעלות בתורה וביראה. באותם ימים היו כמה גאונים וצדיקים ששרדו את המלחמה, ונצלו לבדם כמעט ללא משפחה, והרב מפונביז', שהכירם עוד מימים עברו, הביאם לישיבה כדי לדור בה, וכדי שיהוו לבני הישיבה לדמות ולמופת.

בשנים הראשונות של ישיבת פונביז', היה הצדיק ר' אלעזר בירושלים, ולמד בישיבת מיר. באחת הפעמים שהגיע הרב מפונביז' אל מרן החזון איש זצ"ל, ושאל אותו האם לעשות ביטוח לישיבה, אמר לו החזו"א: "אם אתה רוצה שהישיבה תהיה מבוטחת, תביא לישיבה את ר' אלעזר, אשר חצי עולם עומד בזכותו, הוא יהיה הביטוח הטוב ביותר לישיבה". הרב מפונביז' שחיפש להביא דמויות כאלו לישיבה, מיד נסע לירושלים והביאו לישיבה. בשנים הראשונות היה חדרו של ר' אלעזר בבתי אבות יחד עם ילדי טהרן, שהיה להם כמשגיח ומורה דרך, ואף מסר להם שיחות מוסר בישיבה שהקים להם הרב מפונביז'. ובהמשך השנים, לאחר שילדי טהרן עברו לישיבה גדולה, עבר לבנין של הישיבה באחד מהחדרים שבאגף דרום.

איש קדוש

הקדושה זרחה על פניו של ר' אלעזר, לא היה צריך להיות מבין גדול כדי לראות שמדובר באיש קדוש וטהור. כל כולו היה שקוע בעבודת ה', כל 24 שעות היממה היו אצלו קודש קודשים בעבודת ה' ובתורתו.

ר' אלעזר מצידו הסתיר את עצמו, כלפי חוץ לא הראה כלום מפנימיותו, התרחק כמטווחי קשת מכל סממן שיכול היה להעיד על פנימיותו. אבל עם כל זאת ראו בו כולם דמות של צדיק נשגב, קודש קודשים. אדם שמעוטר בכל המעלות העליונות, ואת כולם הוא השיג ברמה גבוהה עד מאוד. כבר בעת שבתו בקלם ראו בו את צדקותו הגדולה, וכבר אז היו שקראו לו "ר' אלעזר בטחון", על שם האמונה והבטחון בה' שהיו בו בצורה מופלגת.

מכבד את הבריות

כשהיו בחורים מדברים עימו, תמיד דיבר עימם בלשון כבוד, ובביטויים כאלו שהיה נראה כאילו ומדובר כאן באנשים גדולים ומופלגים. אפילו שהוא היה כבר זקן מופלג, ויכול היה להיות מבוגר יותר מסבא שלהם, בכל זאת התייחס אליהם כאילו שמדבר כאן עם איש חשוב במעלה. וכשהזכיר את שמו של הבחור, תמיד הקדים ואמר לפני שמו את התואר "רב".

כולל קרוב לבית

מעשה באחד מהאברכים שבכולל פונביז' מהימים ההם, שבאחד מהימים ניגש אליו ר' אלעזר ואמר לו: "לדעתי נראה שכדאי לך לעבור ללמוד בכולל של ישיבת סלבודקא". "מה קרה?", התפלא האברך, "מה לא טוב בשבילי בכולל פונביז', מדוע כדאי לי לעבור לסלבודקא?"

האברך הזה היה גר ברחוב בן פתחיה, סמוך ונראה לישיבת סלבודקא, אמר לו ר' אלעזר: "מן הראוי שאברך צעיר ילמד בכולל שקרוב לבית, ההרגשה של האישה יותר טובה, כאשר היא יודעת שבעלה קרוב לבית. וכיון שאתה גר סמוך לסלבודקא, אני חושב שיותר טוב שתלמד שם, שזה יותר קרוב לביתך". המרחק מסלבודקא לפונביז' הוא מרחק של כמה דקות הליכה בלבד, ובכל זאת ר' אלעזר בהרגשיו הדקים חש וחשש, שגם הדקות המועטות הללו יכולות להשפיע על ההרגשה בבית, עד כדי כך שמעצמו ראה צורך לגשת לאותו אברך, להעיר לתשומת ליבו את הדברים הללו, ולייעץ לו שכדאי לו לעזוב את המקום והחברה שהכיר עד כה, ולעבור לכולל יותר קרוב לבית.

משכיל אל דל

יום אחד ניגש ר' אלעזר אל אחד מהבחורים שהיו עימו בקשר, ואמר לו "אני צריך נסוע היום לתל אביב, האם תוכל להתלוות אלי?" ר' אלעזר לא פירט מדוע ולמה, מה יש לו בתל אביב שנצרך לנסוע לשם – סתם ולא פירש. הבחור שמח על ההזדמנות שנקרתה לפניו, ומיד השיב בחיוב, מתוך מחשבה שבוודאי יזכה בכברת דרך הזו לשמוע ממנו דברי תורה ומוסר, וללמוד מדרכיו ומהנהגותיו.

וכך מדיבור למעשה יצאו שניהם לדרך, נסעו לתל אביב, כאשר ר' אלעזר מורה את הדרך היכן צריך ללכת. עד שהגיעו לפתחה של אחת מהחנויות הנמצאות בתוככי העיר. ר' אלעזר נכנס לתוך החנות, ניגש אל בעל החנות, והוא, שהיה לו הכרות עימו, הוציא סכום כסף גדול, ומסרו לידי ר' אלעזר. בעל החנות הכיר את ר' אלעזר, לא ידוע מהי ההיכרות שהיתה ביניהם, אבל הוא כבר ידע שאם ר' אלעזר בא, צריך לתת לו סכום הגון, שהרי הוא לא בא סתם. ר' אלעזר הודה לו ויצא מהחנות. מיד כשיצא והכסף בידו, לקח את צרור הכסף בשלמותו ואמר לבחור שהתלווה עימו, שהיה באותם ימים חתן, בין האירוסין לחתונה: "קח את הכסף בשבילך להוצאות החתונה". הבחור ניסה לסרב, אבל ר' אלעזר לא הסכים לשמוע, והתעקש למסור לו את הכסף. ומיד לאחר מכן חזר בחזרה את כל הדרך לישיבה בבני ברק.

כדי לסייע לבחור החתן טרח ר' אלעזר לנסוע נסיעה מיוחדת לתל אביב, להטלטל בטלטולי הדרך רק כדי לסייע לו בהוצאות החתונה, וכשקיבל את הכסף לא לקח מזה לעצמו מאומה, אלא בשלמות מיד מסרו לחתן. כך נתן את עיניו ולבו לעזור ולסייע במה שיכול להועיל לו. כה נחקק על מצבתו בבית החיים "זכרון מאיר" בבני ברק (סמוך לציונו של מרן המשגיח הגרא"א דסלר זצ"ל):" פ"נ צדיק נשגב מופלא ונסתר, משרידי בעלי המוסר, ובני עליה שבדור הקודם, כולו חסד והצנע לכת, חי כל ימיו באהלה של תורה, לא פסק פומה מגירסא, הרביץ תורה ומוסר באופן מופלא לרבים. הרב ר' אלעזר ב"ר מנחם מנדלוביץ זצ"ל מסלנט ליטא".

(מתוך 'שלמים בציון' תשע"ו)