חתן וכלה הנישאים בג' בסיון – האם יצומו בערב חופתם?
בארבעת הימים שבין ראש חודש סיון לחג השבועות – מב' עד ה' בסיון – אין אומרים 'תחנון', משום שבב' בסיון החל משה לדבר עם בני ישראל בנוגע לקבלת התורה, ושלושת הימים שלאחריו הם 'ימי ההגבלה', בהם התכוננו בני ישראל לקבלת התורה. ואין לצום בימים אלו; ונחלקו הפוסקים אם חתן וכלה הנישאים בימים אלו יצומו ביום חופתם.
וכן אסרו חג של שבועות – אסור לצום בו, משום שקרבנות ה'ראיה' וה'חגיגה' אסורים להקרבה בשבת, וכשחל חג השבועות בשבת, שימש יום אסרו חג להקרבת קרבנות אלו, ולכן גם בזמננו – למרות שבית המקדש חרֵב, וכן אין חג השבועות חל בשבת – אסור לצום בו, ואף לחתן וכלה ביום חופתם.
[שו"ע או"ח תצד, ג, ומשנ"ב ו-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 12-13]
האם מותר לקשט את הבית בערב שבועות שחל בשבת?
נוהגים 'לקשט' את בתי הכנסת והבתים בעשבים בחג השבועות, כזכר לשמחת מתן תורה בהר סיני, שהיו עשבים סביב ההר. ויש שנהגו להעמיד עציצים בבית בחג השבועות, לאות על כך שבחג השבועות נדון העולם בנוגע לפירות העץ.
ומכיון שעשבים ועציצים אלו נלקחו לצורך קישוט הבית, אינם מוקצה, ומותר לקשט בהם את הבית אף ביום טוב עצמו. אולם, כאשר חל חג השבועות ביום ראשון – כבשנה זו – אסור לקשט את הבית בשבת שהיא ערב החג, משום איסור 'הכנה' משבת ליום טוב.
והגר"א ביטל את מנהג העמדת העציצים, כיון שבזמננו נוהגים הגויים להעמיד עציצים בבתיהם בימי חגיהם. וקישוט בעשבים – יש אומרים שאינה בכלל מנהג הגויים, ואף לשיטת הגר"א מותר הדבר, אך יש אומרים שלדעת הגר"א אסורה אף הקישוט בעשבים.
[שו"ע או"ח תצד, ג, ומשנ"ב ט-י; ביאורים ומוספים דרשו, 16]
במה יש לעסוק בליל חג השבועות?
על פי הזוהר והאריז"ל יש לומר בליל חג השבועות את סדר 'תיקון ליל שבועות'; והחתם סופר נהג לאומרו יחד עם כל תלמידיו. מאידך, יש אומרים שאמירת ה'תיקון' נועדה בעיקרה עבור אלו שאינם לומדי תורה, אך הלומדים יעסקו כל אחד בענינו.
ובנוגע ללימוד משניות – יש שכתבו שיש לעסוק בו לאחר לימוד תורה שבכתב; אך יש אומרים שאין זה נכון ללמוד משניות בלילה זה. מאידך, יש שכתבו שעיקר העיסוק בלילה זה יהא בתורה שעל פה.
ויש שכתב שאף מי שחשקה נפשו בתורה שבעל פה, יאמר תחילה את ה'תיקון', אך בחורים הלומדים בישיבה יעשו כהוראת רבותיהם.
[ביאורים ומוספים דרשו תצד, 3]
כיצד ינהג הנֵעור בלילה לגבי ברכות התורה וברכות השחר?
בזוהר הקדוש כתוב שחסידים הראשונים היו נעורים במשך כל ליל השבועות ועוסקים בתורה, וכבר נהגו כן רוב לומדי התורה. ומנהג זה הוא 'תיקון' לכך שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב"ה להעירם כדי לקבל התורה.
ומי שלא ישן כלל במשך הערב והלילה, יברך בבוקר את ברכת 'על נטילת ידים' לאחר עשיית צרכיו, יחד עם ברכת 'אשר יצר', וכן את שאר ברכות השחר מ'אשר נתן לשכוי בינה' עד 'הנותן ליעף כח'.
אך לא יברך את ברכות 'אלקי נשמה', 'המעביר שינה', 'על מצות ציצית' על 'טלית קטן', וברכות התורה – שלגביהן נחלקו הפוסקים אם הוא מחויב בהן, ויֵצֵא ידי חובתו בשמיעה מאחר, (מלבד ברכת 'טלית קטן', שיוכל 'לפוטרה' בברכת ה'טלית גדול', אם הוא לובשה).
ובמקרה שישן ביום שלפני לילה זה במשך מחצית השעה ויותר – נחלקו הפוסקים אם רשאי לברך בבוקר את ברכות התורה.
[משנ"ב תצד, א; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8; וראה שם, 6]
קריאת מגילת רות – פרטי המנהג וטעמיו
חכמינו ז"ל הנהיגו לקרוא בחג השבועות את מגילת רות, וטעם הדבר מבואר במדרש: "מה ענין רות אצל עצרת, שנקראת בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני". ובחוץ לארץ נהגו לקוראה ביום טוב שני.
ונוהגים לקוראה לפני קריאת התורה. ויש שביאר שעושים כן מפני חביבותה; ולמרות שקריאת התורה היא 'תדירה', ובדרך כלל התדיר קודם לשאינו תדיר, אך קריאת המגילה אינה אלא מנהג, והכלל שתדיר קודם אינו חל על מנהג.
ויש שנתן טעם אחר לדבר – שאם יקרא את המגילה לאחר קריאת התורה, קיים חשש שיאמרו שישנן שתי הפטרות – ההפטרה של הקריאה, והמגילה – ויברכו עליה שבע ברכות כמו על ההפטרה.
ומנהג זה הוקבע כחוב על הציבור, אך לא על היחיד, ולכן, אם היחיד לא שמע חלק מהקריאה, אינו מחויב להשלים את הקריאה במקום אחר.
[שו"ע תצ, ט, ומשנ"ב יז; ביאורים ומוספים דרשו, 19-20]
האם מותר לעמוד בשעת קריאת 'עשרת הדברות'?
ישנו מנהג עתיק יומין לעמוד בשעת קריאת 'עשרת הדברות' בציבור, כזכר לעמידת בני ישראל בשעת קבלת הדברות בהר סיני, כפי שנאמר: "ויתיצבו בתחתית ההר". הרמב"ם נשאל האם מנהג זה ראוי, והשיב בשלילה, מטעם שהמון העם עלול לטעות ולחשוב שיש יתרון לפסוקי הדברות על יתר פסוקי התורה, ומחשבה זו היא קלקול האמונה בתורה.
מאידך, כמה מהאחרונים ציינו מנהג זה כדבר ראוי. ויש שהורה כי בזמננו אין צורך להמנע מהעמידה, כיון שהכל יודעים שאינה אלא כזכר למעמד הר סיני, ומה גם שנוהגים לומר גם פסוקים רבים אחרים בעמידה, בזמנים שונים. אולם יש שהורה כי אף בזמננו יש לנהוג כדעת הרמב"ם, ואף המתפלל במקום בו נוהגים לעמוד אינו רשאי להֵעמד בעת קריאת הדברות.
[ביאורים ומוספים דרשו תצד, 11]
אכילת מאכלי חלב ובשר בסעודה אחת
נהגו ישראל לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, וטעמים רבים ניתנו לדבר. ומותר לאכול בסעודה אחת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר, אך יש לקנח את הפה ולשוטפו במים לפני אכילת הבשר, וכן יש לוודא כי הידים נקיות משאריות מאכלי החלב.
אולם, האוכל 'גבינה קשה', צריך לברך ברכת המזון ולהמתין שש שעות לפני אכילת הבשר. וישנן דעות שונות בפוסקים בקשר לגבינה הצהובה שבזמננו, אם דינה כגבינה קשה.
ויש שהורה כי לאחר אכילת מאכל חלבי מכל סוג שהוא יש להמתין מחצית השעה לפני אכילת בשר, והביא לכך סמך מהזוהר. ובכל מקרה, אסור להשתמש באותה הפת בעת אכילת החלב והבשר.
[משנ"ב תצד, ג, משנ"ב טז, ושעה"צ טו; ביאורים ומוספים דרשו, 19-20]
האם צריך להמתין שש שעות בין גבינה צהובה לבשר?
האוכל 'גבינה קשה' צריך להמתין שש שעות לפני אכילת בשר, ונחלקו הפוסקים בנוגע לגבינה צהובה שבזמננו: יש אומרים שאין דינה כגבינה קשה אם משום שלא, משום שגבינה קשה היא כזו ש'עמדה' במשך שנה, או כזו שניתן לחותכה רק במגרדת, או כזו שיש בה נקבים מחמת יושנהּ; ואילו הגבינה הצהובה שבזמננו, אינה עומדת במשך שנה, נפרסת בסכין או אף ביד, ואין בה נקבים מחמת יושנהּ.
אולם, יש המחמירים אף בגבינה שבזמננו, ואף כשאוכלים אותה לאחר שנמסה, כגון בפיצה. ויש שהורה כי ניתן להקל למי שישַן לאחר אכילת גבינה צהובה במשך שלוש שעות, (ולא הקל בכך אלא בגבינה צהובה, שאין חובת ההמתנה לאחריה מעיקר הדין).
[ביאורים ומוספים דרשו תצד, 20]
אמירת 'תחנון' בימים שלאחר חג השבועות
לדעת הרמ"א ופוסקים נוספים, בימים שלאחר אסרו חג שבועות אומרים 'תחנון'. ויש הנוהגים שלא לומר תחנון בחמשת הימים שלאחר אסרו חג, דהיינו, עד י"ב בסיון, משום שבזמן המקדש היה ניתן להשלים את קרבנות החג – עולת ראיה ושלמי חגיגה – בימים אלו.
והנוהגים שלא לומר תחנון עד י"ב בסיון – יש שכתב שבחוץ לארץ ינהגו כך עד י"ג בסיון, דהיינו עד ששה ימים לאחר יום טוב שני, אך למעשה הורה הגרש"ז אויערבך שיאמרו תחנון בי"ג בסיון אף בחוץ לארץ, כיון שימי התשלומין לקרבנות נמנים בארץ ישראל, שהיא מקום ההקרבה.
[ביאורים ומוספים דרשו תצד, 14]