"ונָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (ויקרא כ"ו, ד')
יהודי מסוים שבמשך שנים רבות שימש בתפקיד ממשלתי חשוב, הגיע פעם למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א ובפיו השאלה הבאה: בעוד כמה שבועות הוא מחתן בת. החתונה תערך בבית הכנסת הגדול בירושלים, ושם ישנן שתי אפשרויות לעשות את החופה: האחת – לפתוח בתוך האולם את הגג ושם לעשות את החופה, והשניה – לעשות את החופה מחוץ לאולם, בחצר.
והנה, אם החופה תערך מחוץ לאולם – הדבר ידרוש היערכות מיוחדת מטעם השב"כ לשמור על נשיא המדינה שישתתף באירוע. זוהי שמירה אחרת לגמרי מאשר בתוך האולם. כי כל מי שנמצא באולם בעצם כבר נבדק בכניסתו לשם. לכן, ישנה עדיפות שהחתונה תערך בתוך האולם. מאידך גיסא, אם ירד גשם – אין אפשרות לפתוח את גג האולם כי הוא יתמלא במי הגשמים, ויהיו מוכרחים לעשות את החופה בחוץ. החתונה תהיה בחודש אדר, ורצונו לדעת אפוא האם צפוי שירד גשם בעת החופה או לא?
הגר"ח שליט"א השיב על אתר: "לא ירד גשם".
אותו יהודי הודיע לשב"כ שעושים את החופה בתוך האולם. במשך כל יום החתונה ירד גשם. בהגיע זמן החופה – הפסיק הגשם. פתחו את הגג, עשו את החופה, ולאחר חצי שעה, כשהושב הגג למקומו – התחיל שוב לרדת גשם.
כמובן, אותו יהודי סיפר את המופת לכולם. אחד מנכדיו של מרן הגר"ח ששמע את הסיפור, נגש לסבו ושאלו מנין ידע שלא ירד גשם? אמר רבי חיים: באמת לא ידעתי, אבל הגמרא (ראש השנה יד ע"א) הרי אומרת שאחד בשבט הוא ראש השנה לאילנות, כיון שיצאו רוב גשמי שנה. אם יצאו רוב גשמי שנה באחד בשבט, יש ללכת אחרי הרוב, והסברא אומרת שמעתה לא ירדו גשמים".
('דברי שיח' מתוך 'ומתוק האור')