"ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום הראשון של שבועות" (שו"ע תצד ג)
הטעם למנהג לאכול מאכלי חלב
א. בדומה לשני תבשילים בפסח, שאחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, כך בשבועות אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר (טושו"ע תצד, ב).
הטעם שלא תקנו חז"ל בשבועות לקחת ב' תבשילים, כמו שתקנו בליל פסח לקחת זרוע וביצה, משום ששתי הלחם לא היה מאכל אלא לכהנים ולפנים מן הקלעים, ולא היה ניכר גם בזמן הבית בכל בתי ישראל, לכן לא נהגו לעשות זכר לדבר שלא היה ניכר בבתים גם בזמן הבית. עכ"פ יש ללמוד משום דטוב לנהוג כן (אגרות משה או"ח ח"א קט).
ב. לפי שכשהיו ישראל בהר סיני נצטוו על המצוות, ולא היה להם מה לאכול, שהכלים היו אסורים, וגם לשחוט לוקח כמה ימים עד שימצאו את כל מה שנדרש לכך, בדיקת סכין ואחר השחיטה לנקר ולמלוח הבשר ועוד הלכות, ולכן אכלו רק חלב. לזכר זה אנו אוכלים מאכלי חלב (משנ"ב תצד ס"ק יב).
ג. איתא בזוהר (ויקרא צז, ב), שאותן ז' שבועות היו להם לישראל ז' נקיים דוגמת אשה המטהרת מנדתה, וידוע שהדם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו, ב), והיינו מדין לרחמים ומנהג אבותינו תורה היא (מג"א תצד ו).
ד. מסמיכת הפרשיות בתורה אנו מוצאים את חג השבועות ליד איסור בשר וחלב, דכתיב (שמות כג, יט) "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך", פסוק המדבר בחג הביכורים, כתוב באותו פסוק "לא תבשל גדי בחלב אימו" וכדי להראות שביום טוב, שאוכלים בשר וכל מעדנים אנו מקיימים את הלאו הזה, ונזהרים בהפרדה גמורה בין חלב לבשר (מטעמים בשם השל"ה).
ה. איתא במדרש: שמונה שמות יש לו להר סיני, ואחד מהם הר גבנונים מלשון נקי כגבינה, על כן אוכלים גבינה בשבועות על שם ההר שקיבלנו את התורה עליו (ר' שמשון מאסטריפאליע בספרו דן ידין מאמר יב כא, לוח דבר יום ביום סיון).
ו. לפי שהתורה אוהבת שפלות, ולכן בימי קדמונים היו לומדים על הארץ, ומאכלי חלב הם מאכלי קטנות כמו שדרשו חז"ל את הפסוק במשלי (כז, כז) "ודי חלב עיזים ללחמך", ביאור די לו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו, ומבאר רש"י די לך בחלבם ולא תשחט ותאכלם (טעמי המנהגים תרכה).
ז. הגמ' (בכורות ו, ב) מקשה: מנין שמותר לאכול חלב, הרי הוא אבר מן החי? ומתרצת: כדכתיב (שמות ג, ח) "ארץ זבת חלב ודבש", ולפי"ז קודם מתן תורה היה איסור אכילת חלב מדין 'אבר מן החי' שהוא חלק מז' מצוות בני נח, ורק אחר מתן תורה הותר להם אכילת חלב, ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות להראות שרק על ידי התורה הותר חלב לאכילה (טעמי המנהגים תרכב).
ח. הגימטריה של המילה 'חלב' – 40. ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות, לזכר ארבעים הימים בהם שהה משה על הר סיני ולמד את התורה כולה [משה רבינו שהה מ' יום נוספים על הר סיני בתפילה למחילה על חטא העגל, ובפעם השלישית עוד מ' יום עד ששב עם הלוחות השניים], (לב דוד מהרב החיד"א).
ט. ביום זה נמשה משה מן המים כדאיתא (סוטה יב, ב) שנולד בז' אדר ושלושה חודשים היה ביאור, ואותו היום משתה אותו בת פרעה ולא רצה לינוק מחלב נכרית, לפי שאמר: 'פה שעתיד לדבר עם הקב"ה יגע בנכרית?' עד שבאה אמו והניקה אותו, ולכבודו של משה אוכלים מאכלי חלב (ספר מטעמים דף ל).
ואולי אפשר להוסיף בזה, שרמוז כאן שבשביל לזכות בתורה בשלמות, צריך להיזהר ממאכלות אסורות המטמטמות את נפשו של אדם כמו שמשה רבינו נזהר בזה.
י. בתורה ישנן תרי"ג מצות. רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים של אדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה ימים שבתורה. כנגד כל יום יש מצות לא תעשה אחרת, צא וחשוב ותמצא שמצות לא תעשה של בשר וחלב חלה ביום השבועות.
כמו כן, מצוה קי"ג במנין המצוות שבספר החינוך, היא שלא לאכול בשר וחלב. מצווה זו היא מצות הס"ו במנין מצות לא תעשה, ומקבילה ליו"ט שני של שבועות, החל ביום הס"ו מר"ח ניסן שהוא ראש חודשים ראשון לחודשי השנה שממנו מתחילים לספור ספירת הימים והחודשים (ר' חיים ויטל, ספר עצרת).
יא. בדרך רמז דכתיב (במדבר כח, כו) "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" "חדשה לה' בשבועותיכם" ר"ת "חלב" (הגהות מוהר"א אזולאי תצד ב).
יב. טבעו של חלב, שהוא מתקיים ואינו מתקלקל, רק בכלים שפלים ככלי חרס. בכלי כסף או זהב הוא יחמיץ מיד, וזהו שמרמז לנו באכילת חלב, שגם התורה אינה מתקיימת אלא אצל היהודים שחיים בפשטות ובבני עניים (זיו המנהגים).
יג. על פי המדרש (תהילים ח, ב): בשעה שהמלאכים באו אל אברהם, עשה לפניהם חמאת חלב ובן בקר והם אכלו בשר וחלב, וכשרצה משה לקבל את התורה אמרו המלאכים לקב"ה "תנה הודך על השמים", אמר להם הקב"ה הרי אכלתם בשר וחלב אצל אברהם, ואיך תקבלו את התורה שאוסרת אכילה כזאת?! ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב ובשר ונזהרים לא לערבב זה בזה כדי לומר שבזכות מצווה זו קיבלנו את התורה (באר היטב תצד ח).
יד. לפי שגמרו לספור ספירת העומר, ואמרו חכמים שיש לעשות סעודה לגומרה של מצוה (שו"ע תרס"ט בהג"ה מדברי הטור), על כן עושים סעודה עם מאכלי חלב, שכן אם יעשה סעודה עם בשר, אין בזה היכר שעושה לשם גומרה של מצוה אלא לשם יו"ט, על כן עושים סעודה זו במאכלי חלב (מדרש פנחס אות נ הו"ד במשנת יעקב).
טו. לפי שביום מתן תורה נעשה עם ישראל כבריה חדשה, ונהפכו להיות כקטן שנולד, ע"כ היו זקוקים למאכלי חלב שהוא מאכל רפואה לילדים ותינוקות (ספר עצרת).
טז. מיד כשקיבלו עם ישראל את התורה, נעשו תשושי כוח, מפני שהתורה מתשת כוחו של אדם וע"כ אכלו מאכלי חלב שהוא רפואה, ומחזירה כוחו של אדם לקדמותו (לב דוד מהרב החיד"א).
זמן האכילה
ישנם מנהגים שונים לגבי זמן אכילת מאכלי חלב
יש הנוהגים לאכול בסעודת ליל החג, וכן נהג בעל הקה"י (אורחות רבינו ח"ב עמוד צח אות ג),
יש שנהגו לעשות קידוש חלבי בבוקר, ואחר כך סעודה בשרית (דרכי תשובה סימן פ"ט ס"ק יט),
יש שנהגו לאכול בסעודה בבוקר.
ומיהו לעשות שתי סעודות חלבי אין ראוי, כיון שיש מצווה לאכול בשר ויין (הגריש"א לקנות חכמה 4 עמוד 2).
הטעם לנוהגים לאכול סעודה חלבית בלילה
כיון שנוהגים להיות ערים בליל שבועות, ואכילת בשר מכבידה על האדם ומעייפת אותו, על כן אוכלים מאכלים קלים של חלב (שערי ימי הפסח פרק ד).
טעם אחר: כיון שיש ענין לאכול מאכלי חלב, ויש מצוה לאכול בשר ביו"ט, עדיף לאכול מאכלי חלב בלילה שאז יש פחות חיוב שמחה ואת הבשר ביום שאז עיקר חיוב השמחה (שם).
סמך לאכילת מאכלי חלב בלילה: כתב בספר משנת יעקב, על פי מה שכתב שהטעם באכילת מאכלי חלב, לפי שצריך לעשות סעודה לגמרה של מצוה, וא"כ צריך לעשות סעודה לגמרה של מצות ספירת העומר, ואם יעשה בבשר ויין אין היכר בדבר שעושה הסעודה לגומרה של מצוה, לכן אוכלים מאכלי חלב. ומפני שסעודת מאכלי חלב באה בשביל גמרה של מצוה צריך לעשותה בלילה שזה זמן גמר המצוה.
הטעם לנוהגים לעשות קידוש חלבי ואחר כך סעודה בשרית
לצאת ידי כל הדעות, כדברי המג"א (תקמו ב) שאומר שעיקר שמחת יו"ט נוהגת בלילה, ולדעות שאין שמחה אלא בבשר ויין וצריך לאכול בשר גם בסעודת היום (דרכי תשובה פ"ט ס"ק יט).
הטעם לנוהגים לאכול סעודה חלבית ביום
לטעם של המשנ"ב לקמן, לפי שבלילה עדיין לא נאסר עליהם אכילת חלב אלא ביום. וכן לטעם של הרמ"א זכר לשתי הלחם, שתי הלחם הקרבתם ביום היא (שערי ימי הפסח שער יב) .
2/481