מצות נר חנוכה היא "משתשקע החמה", ולא בכדי. יש בכך סמל ולימוד לדורות. כשלב האדם שוקע בראותו ששום דבר לא הולך, המצב הבטחוני מתרופף והפרנסה מצטמצמת – זה הזמן להיזכר בנר חנוכה. כשהשמש שוקעת, כשנדמה לך שהכל אבוד, דחפו אותך לקרן זוית ואתה נמצא בחשיכה גמורה, הזכר בנס חנוכה. סיבוב קטן מאת ה', והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר. אבל כל זאת בתנאי שתנסה לפתור את הבעיה בכוחות עצמך.
על האדם לנסות להידמות ליוסף, שבהיותו בן שבע עשרה התגלגל ללב שלטון האימפריה האדירה ביותר בעולם, למרכז החשכות והבערות. למרות זאת המשיך בדרכי אביו, ונותר באמונתו השלימה.
הנה נצייר לעצמנו נער צעיר המגיע למרכז הבית הלבן בארצות הברית. מבחוץ הכל קורץ מפתה, מושך ומרתק, אך במקום שהעיניים שלו יתנוצצו בתקוה לתפוס איזו משרת נהג או שר או עוזר פוליטי, הוא עומד ומתפלל מנחה. "הרי עוד מעט הנשיא צריך לעבור כאן?" שואלים אותו הנוכחים. "שיעבור, אני עסוק עכשיו, אני מתפלל!". "אבל יכניסו אותך לבית הסוהר?" – "שיכניסו!". "הרי אתה עלול לבלות שם שתים עשרה שנה!". – "אני את שלי עשיתי, אני יודע שהאמת איתי, השאר בידי הקב"ה!".
בשנה השניה לנשואי, הזדקקתי לנסוע לירושלים דרך התחנה המרכזית של תל אביב. הגעתי עם רעייתי ובתנו הפעוטה לתחנה המרכזית שהמתה אדם. במקום עמד מבנה עם טלפונים ציבוריים. נכנסתי כדי לחייג ולצור קשר עם בני המשפחה הירושלמית אליהם היינו אמורים להגיע. לפתע ראיתי צעירה עומדת בלב ההמולה ומתפללת תפלת מנחה בריכוז מלא ובכוונה רבה.
כיום ניתן ללכת ברחוב עם עגיל באוזן וקוקו בצד מבלי שאיש ירים גבה. לאף אחד לא אכפת. "תשתגע כמה שאתה רוצה. רק תן לי לחיות בנחת!". אבל אז אנשים הלכו בצורה נורמלית, וכל התנהגות חריגה משכה תשומת לב ועוררה פליאה.
והנה עומדת לה נערה יהודייה כבת שבע עשרה ומתפללת מנחה במרכז תל אביב, מבלי לחשוש מהתגובות ומהתמיהות שהתנהגותה עלולה לעורר. גאוה יהודית כזו לא ראינו זמן רב. כשהנערה סיימה את תפילתה, פנינו אליה ושאלנו אותה: "תגידי, מה עשית עכשיו?!".
הנערה התבוננה בנו בפליאה: "מה זאת אומרת? התפלתי מנחה! למדתי שכל עוד אינני נשואה, אין לי שום פטור לא להתפלל. עשיתי חשבון וראיתי שעד שאגיע לבית הכנסת הקרוב הנמצא ברחוב קיבוץ גלויות, יעבור זמן השקיעה. ראיתי שאין לי ברירה, ולכן עצרתי פה והתפללתי מנחה!".
"יפה מאד!" אמרנו לה בהערה, "אבל את יודעת שהצעיר שם בצד עומד וצוחק עליך?".
הנערה העיפה מבט קצר לעבר המדובר שעמד מגחך ואמרה: "אתם יודעים חשבון? אני יודעת שהאמת איתי, ומה שהוא יודע זה אפס! אם אפס עומד וצוחק עליך, מה זה מפריע לך?!".
"אבל לא רק הוא צוחק עליך, הרי עוברים פה אלפי איש, כולם מנידים ראש בתמיהה, למראה הנערה שעומדת ומתפללת בלב התחנה הסואנת!".
תשובתה של הנערה היתה מחזקת ומאלפת. "אני יודעת שהאמת איתי, וכל השאר הם אפס אפסים! אם נעשה חשבון, נגלה כי אפס ועוד אפס ועוד אפס, עשרת אלפים אפסים ואף מליון אפסים – כולם ביחד עדיין שווים אפס!"…
את החשבון הזה עשו החשמונאים. את החשבון הזה עשה יוסף. פרעה יושב על כסא המלכות ואומר ליוסף: "חלום חלמתי ופותר אין אותו" (בראשית מא, טו). כל החרטומים שלי אינם מצליחים לפתור את החלום. יש פה רקטורים של אוניברסיטאות לחרטומנות, ואף אחד לא יודע לפתור את החלום שחלמתי. אם יעלה בידך לפתור את החלום באופן שיתיישב על דעתי, אמנה אותך לשר ההשכלה המצרי…
"ויען יוסף את פרעה לאמור בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה" (שם מא, טז). רגע אחד, אדוני המלך, אני מצטער! לפי העקרונות שלי אינני פותר שום דבר. אבי לימד אותי שהכל מאת אלקים, אני רק הצינור להעברת דברי ה'…
אדם בן שלושים, לאחר שתים עשרה שנות מאסר, מקבל את ההזדמנות לפתוח את הפה מול עריץ העולם, במעמד כל הנציגים, החכמים והשרים. רק עכשיו הוא יצא מבית הסוהר, וכבר מעז הוא לעכב את פרעה עם העקרונות שלו?! הרי פרעה יכול לשלוח אותו בחזרה לבית הסוהר עם הכבדת העונש למאסר עולם בצרוף עבודת פרך…
אבל יוסף יודע שהוא עצמו איננו מתכנן דבר. זה היה החינוך שקיבל מאת יעקב. הוא בסך הכל צינור למסירת דבר ה'. "אלקים יענה את שלום פרעה", אני עצמי שום דבר… כאשר תפס פרעה מי עומד לפניו, הוא אמר מיד בהתפעלות: "אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי, רק הכסא אגדל ממך" (שם פס' לט-מ).
האיכות תמיד מועטת ביחס לכמות
חיים אנו בתקופה, בה רעיונות מעורבים ויוונים פולשים וקונים שביתה בלבבות. רק מעטים עומדים על דעתם, ונותרים דבקים בה' ובדתו, אבל אין בכך כל מפריע. אם נשים לב, נראה כי האיכות תמיד מועטת ביחס לכמות.
המהר"ל כותב, כי כל דבר טוב קיים בעולם בכמות מועטה. עץ תפוחים המפיק יבול של שלושים קילו פירות בשנה נחשב כעץ פורה. העץ מצמיח מאה או מאתיים תפוחים בלבד, בעוד מספר העלים מגיע לעשרות אלפים. המון פסולת ומעט מאד פרי. אם נעקור את העץ על גזעו, שורשיו וענפיו, ונניח אותו על משקל, נגלה כי הוא שוקל מאות קילוגרם, בעוד התפוחים עצמם שוקלים מעט מאד. בכל אופן שותלים את העץ כולו, למען כמות התפוחים המזערית שנועדה למאכל.
כמה מים ישנם בעולם? שני שליש מהמסה של העולם הם מים. אבל מתוך כמות המים האדירה הקיימת בבריאה, רק אחוזים בודדים הם מי שתיה מתוקים, שאפשר להתקיים מהם. יש בעולם אינסוף אדמות, אבל מתוך כל השטחים העצומים, רק שמונה אחוזים הם אדמות פוריות שניתן להפיק מהן מזון.
כמה אנשים יש בעולם? כשבעה מלייארד! מתוכם פחות מחצי אחוז הם יהודים. מתוך כלל העם היהודי רק אחוזים בודדים הם שומרי תורה ומצוו. מתוך שומרי התורה והמצוות רק חלקם לומדי תורה. אבל הציבור המצומצם הזה, הוא האיכות שבשבילה נברא העולם. "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז). כך העולם בנוי, איכות מועטה ופסולת מרובה. קומץ קטן של חשמונאים, שעשו את שלהם בכל מצב, הצליחו להפוך את כל העולם!
כיום, כל מי שיש לו מעט שכל ומוח בקדקדו, רואה בחוש כיצד הארץ מקיאה את עוברי העבירות. תפקידנו הוא להיות החשמונאים של דורנו, ולעמוד על שלנו, עד שהקב"ה יאיר את עינינו ואת עיני כל העולם, ויעשה לנו תשועה גדולה כפי שעשה בימי חנוכה.
(חלק ממאמר מתוך 'דורש טוב' חנוכה)