מאת: ח. יודלביץ
וכל מאמינים – אין לנו אלא ה"אמונה"
נמצאים אנו עתה בימים נעלים בין אחרית השנה לבין ראשיתה של שנה חדשה, והנפש כוספת לחדש הדר זיווה, ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, בלב כל יהודי מתעורר זיק טהור מלא ברגש של קדושה ורצון פנימי להשתנות ולהתחדש מחדש כאשר יחדש הנשר את נעוריו, להיות מרגיש את השי"ת בקרבו כי קרוב הוא. ומאחר שכל מציאות חייו הרוחניים של כל בר ישראל, מיתלא תלי וקאי לפי מדת האמונה הטהורה והבהירה החקוקה בלבו של האדם, שאין לך דבר המשפיע ביותר על האדם להתלהב אל העבודה כמו אמונת השם, ולעומתו יאמרו, אין לך דבר שמשתק ומרפה ידי האדם מן העבודה כמו השוכח את השם, ואילו זכינו לאמונה בחוש, אז היה אצלנו "אלול", ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, שונה לגמרי. לכן תחילה וראש הבה נקבל על עצמינו מחדש את עול מלכותו של מלך מלכי המלכים יתברך שמו, ולהחדיר בעצמנו אמונתו יתברך, עד שתקבע בליבנו ותעשה אמונה חושית, והזמן גרמא טרם היום ההמלכה הגדולה הקרבה ובאה ביום הרת עולם ראש השנה הבעל"ט, וזה נעשה על ידי שינון פסוקי האמונה והביטחון בכל יום תמיד.
פעם נכנס אלי יהודי כשהוא מלא צער ודאגה, לדבריו הוא מצפה זה זמן רב לשידוך עבור בנו, ותולה את הקושי היות שעור פניו של המדובר כהה, פניתי ואמרתי לו, אני מכיר הרבה מעוכבי שידוך עם כל המעלות ואין עורם כהה, ובכל זאת הם עדיין מחכים לזיווגם שבושש מלהגיע, על כן דע לך, כי עיקר תפקידינו הוא לתלות את עצמנו בה', להיות בוטחים רק בו, כי הכל ממנו ואין שום סיבה אחרת זולתו. ולכן צריכים אנו תמיד לדבר 'אמונה' בלי הפסק, כי אי אפשר לקנות אמונה בלי פרסום, ומדרכי הפרסום הוא לדבר תמיד אמונה, והגם שאנו מאמינים בני מאמינים, בכל זאת מרגישים אנו שעדיין חסר לנו משהו באמונה, וכל זאת בגלל שאין אנו מדברים על זה כסדר. ובאמת כאשר אדם עושה 'עסק' שלם של אמונה ובטחון, אזי מראים לו ההשגחה הפרטית בכל הנהגה והנהגה, ועל ידי זה ממשיך הוא על עצמו הנהגה של חסדים והארת פנים. ומכאן תצא הקריאה לכל מי אשר בשם ישראל יקרא, להתחזק באמונת אומן שזו היא דרך נעימה ונפלאה שבאמצעותם זוכה האדם לישוב הדעת אמיתית ולרוגע ושלווה מיוחדת.
האמונה היא חכמה עמוקה
מספרים על עני אחד קשה יום שהתפרנס מן הצדקה, ומידי יום סבב על פתחי עמך ישראל לאסוף פרוטה לפרוטה ולהביא לחם לפי הטף. באחת מלילותיו טרופי השינה, ויחלום חלום והנה רואה הוא שבעוד זמן מועט תועבר לו שרביט המלוכה והוא ולא אחר יישב הוא על כס המלכות כמלך ושליט על כל בני מדינת מושבו, וייקץ והנה חלום, ותיפעם רוחו מאוד. ויהי בהתעוררו משנתו, נעצב מאוד אל ליבו ויתן קולו בבכיה וזעקה גדולה ומרה עד מאוד. ובני משפחתו ששאלוהו מה הבכי ועל מה זה, סיפר את דבר החלום בעודו הלך ילך ובכה. הם נדהמו ושאלוהו – נו.. אדרבה הרי יש לך לשמוח על דבר עצום ונשגב שכזה, אם אכן יתגשם דבר החלום, ולא לבכות.
ויען להם ברוב תמימותו, הנה רואים אתם את מצבי הכלכלי הקשה מנשוא, כאשר בכל ערב אין לי מושג האיך אוכל לכלכל את משפחתי למחר, ומה אם כלכלת משפחה אחת מוטלת על כתפי הרי כולי דאגות פרנסה מבוקר עד ליל, קל וחומר כאשר כלכלת ופרנסת מדינה שלימה תוטל על כתיפי, הלא לא אוכל למצוא את ידיי ורגלי, וכל כולי יהיה טרוד בפרנסתם. המה נדהמים לשמע פלפולו הנורא והק"ו המסתעף, אמרו לו שוטה שכמותך! אינך מבין שבשבתך על כס המלכות תצא ממצבך הקודם לגמרי ותיכנס לעולם אחר, שהרי כל בני המדינה יתנו לך את כספי המיסים ותתרבה קופת המלוכה בדמים מרובים, ומה לך כי תלין…
"כך הם פני הדברים אצלנו", הרי אנחנו יהודים בני המלך החיים בעולם האמונה, וכשהאדם מתפלל אל הקב"ה בתפילה זכה ונאמנה בכל יום בימות השנה, ועל אחת כמה וכמה בימי הרת עולם בימי הדין הבעל"ט, הרי הקב"ה בוודאי שומע לתפילתו, ומוציאו לגמרי ממצבו הקודם שהיה נמצא בו, ומביאו למצב חדש לגמרי, שבו כל הכללים משתנים מן הקצה אל הקצה".
בחור יתום ל"ע לימדני 'פרק' באמונה ובטחון
עד היכן כוחו של האמונה והבטחון, לימדני בחור יתום ל"ע, אשר מרוב הרפתקי דעדו עלי' גם בינתו נתמעטה בקרבו וכמעט שנסתלקה ממנו… ובעת דברי עמו כבר מלאו לו יותר מארבעים שנה וטרם מצא את זיווגו. פעם אחת דפק על דלתות ביתי בבהלה, באמרו שיש לו משהו דחוף לשוחח עימי, ומטרת בואו היה בשביל לשאול בעצתי, היות ששמע כעת שיש איזה סגולה לזיווג הגון, לומר ארבעים יום – פרשת הקטורת, שיר השירים, למנצח בנגינות, או פרק שירה. מה עדיף לו לומר? עניתי לו כלאחר יד – שיאמר פרק שירה. השיבני הלה, וכי הרב בטוח שזה עובד? על כך עניתי ואמרתי – מתפללים ומקווים שהישועה בוא תבוא.
ואחרי זאת ראיתי אותו כמה פעמים איך שהוא אומר פרק שירה בכזה תמימות, ובאותה שעה נכמרו רחמי עליו מאד מאד, כי לדעתי לא היה לו איזשהו שביב תקווה ובטחון בסגולה שהוא עושה שיראה בזה ישועות, וכן היו שאר הבריות מביטים בו בתימהון על כך שמנסה לפעול סגולות וישועות לדבר שהוא בלתי אפשרי מעיקרו. אבל הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה ושליט בעליונים ובתחתונים והיה לו ישועה גדולה בזכות ביטחונו התמימה בה', וכנראה שלימוד פרק שירה גרם לו שהוסיף בו הקב"ה חכמה בינה ודעת, שהרי מאז נשתנה כל מהותו והרגלו מן הקצה אל הקצה, ונהפך לאיש נבון בדעת ובתבונה, ויהי לפלא. וכך צריך להיות הנהגת האדם בכל דבר לבקש מה שצריך, איזה אבא טוב יש לנו בשמים הנותן לנו כל מה שמבקשים ממנו, אין שום סיבה שהקב"ה לא ישמע לבקשתך, וכל מה שמבקשים באמת וזה נצרך לו מקבלים.
ובדידי הוי עובדא, פעם אחת הייתי זקוק לסכום כסף מרובה כדי לקבל זכות השתתפות לצורך איזה ענין חשוב ונחוץ. וכדי לזכות בדבר הייתי נדרש להפקיד את הכסף עד ערבו של אותו יום, אך לאמיתו של דבר לא היה לי שום דרך ומוצא מהיכן לקבל סכום מרובה כזה בתוך זמן קצר כל כך. וכשעמדתי להתפלל תפילת מנחה, הצטערתי צער גדול על מניעת הרווח הזה ועל ההפסד הצפוי לי לכאורה בעקבות כך, כי חשבתי ביני לבין עצמי הרי הזמן קצר והמלאכה מרובה להשתדל, ואיני רואה שום עצה ודרך על פי הטבע להיוושע בזה, שהרי אין פת לחם וממון יורדים לפתע מן השמים. ברם, תיכף באותו רגע נתחלפה המחשבה בליבי, באומרי, הכי יפלא מה' דבר?! הרי הכול מתנהג על ידו בהשגחתו יתברך הפרטית, וכי הוא כל יכול, ועל כן – אמרתי לעצמי כעת שאני הולך להתפלל תפילת מנחה, אבקש רחמים מה' הטוב שיושיע אותי ברגעים ספורים אלו באיזה דרך שהוא, כי אין מעצור לה' מלהושיע בין מעט בין הרבה, בין בזמן מרובה ובין בזמן מועט, ואפילו מדקה אחת לרעותה ומרגע לרגע, ואף באותו רגע כמימרי', יכולה הישועה להפציע ולבוא פתאום.
ותפסתי אומנות אבותינו בידי לדרוש את ה' באותה תפילה, ופניתי אליו יתברך בתחנונים גדולים ובבקשת רחמים, וכך אמרתי בתפילתי: רבוש"ע הלוא אתה הוא הבעלים של העולם ואין שום דבר הנמנע ממך מלעשות אותו, ובכן אנא ממך בבקשה! עזור נא לי והושיעה אותי בעת הזאת ובמקום הזה אשר אני עומד שם באיזה אופן שהוא. ויהי כאשר כיליתי את תפילתי התרחש דבר פלאי, כי מיד כשפסעתי לאחורי שלושת הפסיעות של סיום התפילה בלחש, הגיע לנגדי איש יהודי זקן ומכובד [ז"ל] המתפלל בקביעות באותו ביהמ"ד, ונעמד על מקומי – בו במקום שמשם פסעתי לאחוריו, כך שלא יכולתי לחזור הפסיעות כנדרש.
והן במחשבתי הראשונה הסתכלתי עליו בפליאה, באומרי לעצמי, היתכן לקבל התנהגות משונה כזאת מצד זקן ואינו לפי כבודו! הרי עיניו לנוכח יביטו איך מישהו עמד שם מקודם להתפלל, וכיצד יעשה כדבר הזה בלא להתייחס אל השני שעמד שם מכבר? והלוא אין זה מדרך הנימוס כלל, והגם שהוא מבוגר ממני בהרבה שנים, היה לו על כל פנים לפנות אלי ברמיזה לבקש לעמוד במקום זה, כי זהו חובת האדם בעולמו לנהוג כן בדרכי הנימוס. וכך התהפכתי בדעתי לחשוב כי מוזר הדבר לומר שיהודי טוב ומכובד יעשה כדבר הזה, להפריע למישהו אחר לחזור על הפסיעות כשהתפלל כאן לפניו, בלי אומר ודברים.
ואז נצנץ לי רעיון במוחי בהארת עיני השכל, כי לא בכדי קרה זה הדבר, ובוודאי טמונה כאן איזה שהוא השגה והשפעה מן המסבב כל הסיבות, ושמא פן ואולי דווקא ממנו תבוא הישועה. ואכן מיד לאחר סיום התפילה צעדתי אחריו בדרכו החוצה כדי להשיגו, ואז פניתי ושאלתיו על דבר מעשהו זה שהוא נגד השכל וההיגיון, והלה החל לפייס אותי ולתרץ מעשיו כפי דעתו ומחשבתו, כי הסיבה לכך היא, באשר לא שמע כל כך טוב את בעל התפילה במקומו הקודם שעמד שם [על אף שאותו בעל תפילה מתפלל בקביעות כל יום לפני העמוד, והיהודי הזה גם מתפלל על מקומו הקבוע שם בדרך כלל]. אך תיכף אמרתי לו במתק שפתים, ואנוכי חשבתי כי מן השמים שלחוך לעזרני כעת במצוקתי להיטיב לי ולהנות אותי, וכי טובה היא הדרך שהלכת בה…
ולבקשת אותו זקן שטחתי לפניו את בקשתי כפי מאוויי ורצוני, והלה הסכים מיד למלאות את רצוני, ליתן לי את הסכום המדוייק להפליא, באמרו: אם משמים רוצים כך שוב אי אפשר לסרב, והגדיל לעשות עמי שהסתדרו הדברים ממנו על הצד הטוב ביותר. ובזה נתגלה לפני פני הדברים בצד ואופן חדש, כי מעשה אלוקינו וחשבונותיו, מופלאים ונשגבים המה מדעתנו ומהשגותינו, ורק הוא יודע ויכול לסדר העניינים באופן המועיל תמיד בכל הזמנים והמצבים, ובכל מקום ומקום, מדקה לדקה ומרגע לרגע כפי רצון המבקש בדרך לא דרך ומעל הטבע, יען כי הוא הפועל ישועות בקרב הארץ ומלא כל הארץ כבודו להעריצו ולספר הודו. כי אם האדם אומר בכל יום שלוש פעמים, 'גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר' בוודאי לא נאמר זה בדרך מליצה, אלא על האדם להשים לב שהיא מתפלל לא כמצות אנשים מלומדה או בעבור שאביו התפלל כמותו, אלא הוא צריך להפנים שסיבת התפילה היא בשביל שהוא עומד מול המלך שממנו מקבלים הכול. וזוהי יסוד האמונה הטהורה והשלימה, לידע שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ובידו לשנות את הטבע בכל רגע שירצה.
וכך מספרים שהיה פעם אדם תמים ששמע לדרשת הרב שהפליא לשזור דבריו בגימטריאות נאות לכאן ולכאן, ותמה הלה ושאל הרי מכל הגימטריאות עולה בסך הכל זה הענין, כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, נו..! ואם כן למאי נפקא מינה איך הגימטריא הולכת וסובבת מהכא להתם. וכאשר האדם יודע זאת במלוא הרצינות, ואף מרגיש בחוש שהדבר כך הוא, לא שייך כלל שיהיה לו עיצבון רוח מכל מיני דאגות ומכאובים, אלא מתפלל על כל דבר ודבר הצריך לו אל הקב"ה, כי הוא הא-ל המושיע, וממנו תבוא לו הישועה.
וכאשר נגשים אנו אל האמונה בה' במלוא התמימות והפשטות, הדבר מביא אותנו אל השלימות הנצחית, כי מתחזק האדם בעשיית רצונו יתברך עד אין שיעור וערך, עד כדי כך שישתנו כל פעולותיו לטובה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, מספרים על הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל שכאשר ראה את החפץ חיים בהיותו עדיין אברך צעיר, אמר עליו שכנראה שההשגחה העליונה כבר הכינה את המנהיג לדור הבא, וכששאלוהו תלמידיו, איך הוא יודע את זה? ענה רבי ישראל ואמר: כי הוא רואה עליו שהאמונה אצלו הוא אמונה חושית, כלומר האמונה היא לא רק טמונה בלבו אלא ממש אמונה חושית, ואכן כאשר ראה הוא, כן ראו כולם אחריו שאמונת החפץ חיים היתה אמונה חושית, שראה את הגיהנום פתוח לפניו, ופחד וברח מן העבירה כמו מפני אש, ולעומתו ראה את הגן עדן כבר השגה, ומעולם לא פסק מלדבר בענייני אמונה. ואילו היינו מאמינים כאלו – איזה חיים נהדרים היה לנו.
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו
עובדא נפלאה שמעתי מבחור מתחזק שנתייתם מאביו בגיל חמש עשרה ל"ע, ועקב כך, לא מצא ידיו ורגליו בביתו מטעמים שונים, וברח מהבית כל עוד נשמתו בו, וכך נסע ממקום למקום ומעיר לעיר בלי לשמור דרך ה', חוקיו ומשפטיו לישראל. וביני לביני מצא מקום עבודה באיזה עסק, והצליח ה' דרכו בפרנסה טובה ובהצלחה גדולה במעשה ידיו, עד כדי שקיבל על עצמו שאחרי זאת שירוויח עוד איזה סכום כך וכך.. ישוב אל ה' בתשובה שלימה, ויסע ללמוד בישיבה בא"י. אמנם כמצוי בבני אנוש אשר היצר מרקד ביניהם, אחר שהצליח ה' את דרכו מאוד כמובן ששכח הדבר ופרח לו מזכרונו, והמשיך לעסוק בעסקיו למעלה ראש, עד שנתעלה בכל תקופה ותקופה לדרגות עשירות כפולות ומכופלות.
ויהי באחד הימים, בהיותו נוהג כסדר מסחרו מימים ימימה, שהיה עוסק במסחר באבנים טובות ומרגליות, נתן לאחד מנאמניו אבן יקרת ערך על מנת שימכרנה לאחרים, אך אותו האיש בָּגוֹד בָּגַד בו בכחש ובתרמית, ויקם וילך ויטול את כל כסף המכירה לעצמו, בתואנות שווא שעדיין לא קיבל הכסף מן הקונה… וכאשר התבונן הלה ויבקר אורחותיו, מדוע ארע לו ככה, עלתה המחשבה בליבו לעשות חשבון על מה הגיע לו ככה, וראה שנאבד לו בדיוק זה הסכום כפי מה שנתן לו הקב"ה בשעת ההבטחה הגדולה, שהרי הבטיח להקב"ה שילך ללמוד, ואחרי שראה כזאת נתעורר לבו בקרבו לשוב אליו יתברך בתשובה אמיתית, ויקם ונסע לא"י במחשבת מוסר להיכנס לישיבה חשובה של מתחזקים ולחזור לתלמודו. אלא שבהיותו בארה"ק לא הרהיב עוז בנפשו לבצע את השינוי הגדול בדרכיו, והיה הולך ודוחה מיום ליום את הגעתו לישיבה.
וביום האחרון לשהותו בא"י החליט בנפשו לבטל מחשבת תשובתו הראשונה, יען כי הרגיש שאין בידו הדבר, כיון שלא היה בו בטחון שיתקבל כתלמיד מן המנין בישיבה, לפי מצבו הנמצא כעת, שאין לו שום שייכות ליהדות, וכתותי מכתת שיעורי'. והיה בדרכו לקראת עזיבתו את הארץ, בבוקרו של יום זה נסע לאיזה מקום לבקר בני משפחתו, ובאמצע הנסיעה הבחין באחד שמראה לו שרוצה היטש [-טרעמפ], ובמחשבה של רגע החליט לעצור לו שלא כדרכו. והנוסע הנלבב החל לשאול אודותיו כמסיח לפי תומו, איפה הוא לומד ולאן פניו מועדות, והלה סיפר לו דברים כהוויתן שרצה כך וכך, אלא שלא אסתייעא מלתא וכהנה וכהנה. וישאלהו לאמור, נו! למה שלא תצלצל כעת לראש הישיבה ותשאלנו אודות קבלתך לישיבה? וישתפהו הבחור בחששותיו כי אינו יודע אם יקבלנו או לא, אלא שההוא לא ויתר לו כל כך, וכפה אותו לעשות לכל הפחות צלצול אחד, אולי בכל זאת יצליח שיקבל אותו, ואף עודד אותו בדברי שכנוע, ולבסוף נתרצה לו.
והנה כאשר אך סיים לחייג את המספר של ראש הישיבה, וכל כולו עודו ממתין בחיל ורעדה למענהו הנכבד, ויבחין לתמיהתו את הנוסע שיושב לצדו…!!! מוציא את הטלפון מכיסו, ועונהו בקול רך, מה לך תלמידי חביבי כי חייגת אלי? והלוא פשיטא שאקבלך לשורות הישיבה בשמחה רבה… והיה הנוסע בעל ה'טרעמפ' הראש הישיבה בכבודו ובעצמו לא פחות ולא יותר, ועל אתר קיבל אותו לישיבה.
וכל זה ללמדנו בא, עד היכן דבר ה' נעשה בכל פרטיו ודקדוקיו, כאשר האדם רוצה באמת להתעלות בזה כי אין מעצור לו מלהושיע בכל מיני אופנים שונים ומשונים, שאי אפשר לנו לעלות על הדעת. ואכן כך היתה האמונה נטועה בלבות בני האדם בדורות הקודמים בפשטות גדולה, בלי שום מחשבה קדומה שמכאן או מכאן תבוא הישועה, רק האמינו בכל לבבם שאיך שה' יחליט כך יהיה, ובאופן שבו ירצה כך יתקיים.
עובדא נוראה של המלכת השי"ת בחצות הלילה
וכדי לסבר את האוזן יותר בדבר, איך ממלא הקב"ה שאיפת האדם בדברים הרוחניים, ומענין לענין באותו ענין, אספר מעשה י-ה ממה שבדידי הוה עובדא ביום שהעולם כולו זוחלים ורועדים מיום בואו, בליל א' דראש השנה [שנת תש"ס]. וזה היה דבר המעשה: זיכה אותי הקב"ה לחבר פיוטים ולהלחין שירין ורחשין, ובאחד הימים ביקשתי לרשום ולהעתיק עלי דף את סדר הניגונים שחיברתי מכבר בס"ד, כדי להדפיסם בסוף הזמירות של שבת קודש "שפת חיים" שהוצאתי לאור, וכוונתי בזה היה, שמכיון והרבה פעמים מגיעים אלי לסעודה שלישית אנשים ובחורים מתחזקים ובעלי תשובה שחלקם עדיין לא יודעים ואינם מכירים את המילים הללו, על כן רציתי בזה לחוקק עלי חרט ולהעלות על גבי הכתב זמירות וניגונים אלו, למען יזמרו אותם כולם כאחד בלב שלם מתוך הכתב לכבוד הבורא יתברך בעידנא דרעותא כדי להתעלות בקירבת אלוקים כי טוב.
ואכן בשעה שישבתי לרשום הפסוקים התעוררה אצלי במערכי ליבי שאיפה קדושה, וכמיהה של השתוקקות וכיסופין, לחבר גם איזה ניגון על פסוקי "מלכות שמים", כדי שיוכלו בני ישראל להשיג שלימות במידת האמונה והביטחון על ידי, ולהסיר מעצמם את כל ההגבלות והמניעות, או אז נכנס במחשבתי לחבר ניגון על המילים 'כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלוך בכבוד'. ובגלל הדבר הזה החלטתי לעצמי כבר מעתה לרשום גם את אלו המילים 'ולעולמי עד תמלוך בכבוד, כי המלכות שלך היא, ה' ימלוך לעולם ועד', בינות לשאר הניגונים שחיברתי כבר, על שם העתיד, בציפייה ותקווה שבעזרת האל אזכה לחבר ניגון גם עליהם, כדי שיהא זה לתועלת גדולה להרבות ולהגדיל קדושת שמו יתברך, ולהשיג על ידי זה ריבוי האורות של האמונה, אך בפועל עבר זמן זמנים טובא, ונשתכח ממני כל הענין לגמרי.
ומה נורא הוא הדבר, שנתקיים מחשבתי לפליאתי הרבה בעבור כמעט שנה, ודווקא באותם הימים הקשורים למילים אלו שיש בהם המלכת השי"ת, בזמן הנכון וברגע הנכון, ועוד בטרם הספקתי להבין את הנעשה כבר. ובכן היה זה כאשר מצאתי את עצמי בליל א' של ראש השנה בחצות הלילה, מתבונן במחשבתי על גדלותו של יום גדול וקדוש זה, שבו נידון האדם לפני מלכו של עולם בעת שעוברים לפניו כבני מרון, באותה שעה נפשי איוותה והשתוקקה כשואלת ומבקשת להתקרב אל הבורא, לעלות מדריגה יותר, ביום שממליכים את הבורא, כמו דאיתא בחז"ל [ראש השנה טז.] אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. וממחשבה למעשה, התעוררתי אז בהתעוררות רבתית, להיות דבוק בה' יתברך ביתר שאת ועוז.
ואו אז הטעים אותי הקב"ה ממרום טעם אדיר מעין עולם הבא, כאשר ברגע אחד באופן מפליא ביותר, נכנסו לתוך פי הארת המילים האלו יחד עם תנועות הניגון המרומם, מבלי שום מחשבת קדומה והכנה מראש בפסוק זה, עד כדי שלא האמנתי בתחילה למשמע אוזני כי שמעתי את עצמי שר שירה במילים הקדושים האלו, באופן שהוא למעלה מכל סברא ושכל, כך שהכל היה נראה אז בעיניי כחלום. וכך נתקיימה מחשבתי ורצוני במילואו, עד כדי שלא היה קץ להתפעלותי, שמילא הקב"ה את שאיפתי וחפצי, לעשות רצון קונו ולכבד את ה' מגרוני, ומה' מענה לשון כאוות נפשי בעתו ובזמנו. כי אותה מעשה של השגחה פרטית מן הלילה ההוא, הכול עדיין עומד וניצב לפני גם לאחר עשרים שנה מול עיני. וברוך הוא וברוך שמו שבכוח הניגון התעוררו הציבור מאוד, וזכיתי לפרסם שבחו למעלה ולמטה, ולהמליך את קוני, כי הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שכן זהו עיקר מגמתנו ותשוקתנו בעולם, לכסוף ולהתגעגע אל שלימות האמונה, לדעת ברורות כי אין סוף ליכולתו, וחכמתו וגדולתו כי רבה הוא.
ובמעט התבוננות בעובדות אלו מתחזק האדם באמונה גדולה, שממנו תוצאות חיים קדושה וטהרה וחיי נצח. כן האמונה האמיתית והפנימית, היא יסוד ושורש לכל האדם, והיא דורשת חתירה מתמדת ועקבית, להשקיע כוחות נפשו בדרכי קניינה, למען השרש את הכללים הברורים, כי יש מנהיג לבירה! והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים! ואין מעצוא לה' להושיע! להתחזק באמונתו יתברך בדרגה גדולה, עד כדי שירגיש ליבו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו במציאותו יתברך, שהוא המובחר שבמדרגת האמונה וכמו"ש [שמות יז, יב] וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה. והשפעת האמונה רבה היא למאוד, שמעמידה את האדם על רגליו, שעל ידו מתעורר האדם לתקן את נפשו, והיא הנותנת לו עוז וגבורה לקיים את כל דברי התורה כראוי וכאמור.
יעזרינו השי"ת שנזכה כולנו לחיות במדרגת האמונה הגדולה לדעת את ה', ולכתיבה וחתימה טובה, להיזכר ולהיכתב ולהיפקד ולהיחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום, עדי נזכה ולעולמי עד ימלוך בכבוד אמן כן יהי רצון.