הרב עמרם בינעט
"ומקנה רב היה לבני ראובן" (ל"ב, א)
צירוף מעניין של שני מקרים שקרו לי בשבוע שעבר, ובהשגחה פרטית נפלאה היו בסמיכות זה לזה, גרם לי להרבות במחשבה מאז ועד עכשיו, בנושא של ניצול הזמן שלנו כאן בעולם הזה.
המקרה הראשון אירע ביום שגרתי לחלוטין, מסרתי את השיעור הקבוע שלי ב'דף היומי', בבית המדרש של כ"ק מרן אדמו"ר מוויז'ניץ בית שמש, ואחרי השיעור ניגש אלי אחד המשתתפים, ואומר לי שהוא מרגיש רע עם עצמו…
"אני כל היום עובד, בקושי מספיק ללמוד שעה ביום דף היומי בשיעור", הוא מספר, "אני משתדל פה ושם ללמוד קצת משניות, לחזור קצת על הגמרא, ללמוד שיעור הלכה כל יום, אבל רוב היום אני עסוק בעבודה.
"לא חבל?" כך הוא שואל אותי, "לא חבל על הזמן שלי ועל החיים שלי? כמה זמן עוד נישאר כאן? ימי חיינו שבעים שנה, בגבורות שמונים שנה, יש כאלו שמגיעים גם לתשעים, אבל אף אחד לא נשאר כאן לנצח, ואני, במקום לנצל את מעט הזמן שיש לי כאן בעולם הזה, אני מתעסק בשטויות ובקושי מצליח להשחיל כמה דקות של לימוד בין לבין…".
אמרתי לאותו יהודי, "אתה אכן צודק, אבל לא כולם זוכים לשבת באהלה של תורה כל ימי חייהם. יש לך תפקיד, לדאוג לפרנסת המשפחה שהקמת, אתה עושה את התפקיד שלך. למה אתה מרגיש לא בנוח? אם אתה מנצל כל רגע פנוי ללמוד, אז אתה עושה מה שצריך, בעזרת ה', יגיעו תקופות יותר רגועות, תוכל לקצץ בשעות העבודה וללמוד יותר, ובהמשך תשלים את החסר…".
אבל הוא לא קיבל את דברי התנחומים שלי. הוא המשיך לגנוח ולהיאנח על זה שהוא לא מנצל את הזמן. כך נפרדנו לשלום, ואני הרגשתי צביטה בלב. אחרי הכל הוא צודק, זה באמת חבל שאנחנו לא מספיקים כמעט כלום. צריכים להספיק יותר.
למחרת היום, הייתי צריך להגיע למקום כלשהו, ומצאתי איזה ידיד שגם הוא היה צריך להשתתף באותו אירוע וניאות לקחת אותי טרמפ.
תוך כדי נסיעה התעניינתי קצת בשלומו, והוא סיפר לי שהוא בדיוק עומד לקנות רכב חדש.
אמרתי לו שאני לא מבין על מה הוא מדבר… הרי הרכב שאנחנו נוסעים בו עכשיו הוא גם חדש. הוא נראה ממש משוכלל וחדיש. אני לא מבין בדגמים ובסוגים של מכוניות, אבל זה נראה אוטו שיושב על הכביש אולי ארבע שנים. לא יותר. למה הוא צריך רכב חדש?
הסביר לי הידיד שרואים שאני באמת לא מבין… זה מודל 2018, רכב מיושן כבר. הגיע הזמן להתקדם לרכב חדש ומפואר יותר.
הוא עשה חשבון שבגלל שזה ממילא ב'ליסינג', אז ההחזר החודשי שלו גדול בסך הכל ב-200 שקל לחודש, שזה סכום שהוא כמעט לא ירגיש אותו, ובנוסף הוא צריך לשלם רק 40 אלף שקל 'הון עצמי', ובדיוק הציעו לו מהבנק הלוואה לכל מטרה בתנאים אטרקטיביים, אז הוא מנצל את ההזדמנות ומשדרג את הרכב…
שאלתי אותו: אמור לי ידידי, אתה לא חושב שזה צעד פזיז מדי? אולי כדאי שקודם תצבור את הכסף הנדרש ואז תפנה לשדרג את הרכב? למה להיכנס לחובות מרכישת רכב, כשבעצם כבר יש לך רכב מצוין שמשרת אותך היטב???
הוא פרץ בצחוק… "חיים רק פעם אחת" הוא אמר לי, "צריך להספיק כמה שיותר. עוד מעט אני אהיה זקן וכפוף עם מיליון בעיות רפואיות, לא יהיה לי פנאי ליהנות מכלום. עכשיו אני צעיר ויש לי כסף ויכולת, אז אני רוצה ליהנות מהחיים כל זמן שאני עוד יכול…".
הייתי בהלם כבד. ברגע אחד התחוורה אצלי תובנה מאוד מאוד מעניינת…
אנחנו כולנו רוצים להספיק כמה שיותר. כולנו מבינים שהזמן קצר והמלאכה מרובה, השאלה היא רק מה אנחנו רוצים להספיק. יש מי שרוצה להספיק ולהתמלא ברוחניות, ויש מי שמעוניין להשתדרג בגשמיות, ולהספיק לקנות רכב יותר חדש ויוקרתי, כי באמת הזמן קצר ולא נשארו לו עוד הרבה שנים ליהנות מהעולם הזה…
תשובה לשאלה הידועה
באותו ערב, סיפרתי את שני הסיפורים האלו לידידי הרה"ח רבי אפרים וולדרסקי, המנהל הרוחני של תלמוד התורה 'קדושת לוי בבית שמש'.
הוא הרהר בסיפורים הללו ואמר לי שהם מתרצים לו שאלה מאוד ידועה…
הגמרא במסכת ברכות, דף ה' ע"א אומרת: "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר 'רגזו ואל תחטאו'. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר 'אמרו בלבבכם'. אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר 'על משכבכם'. אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ו'דומו סלה'.
ישנה שאלה ידועה מאוד ששואלים, אם אנחנו רואים ש'יזכיר לו יום המיתה' זה הפיתרון היעיל ביותר שמתגבר על היצר גם בזמן שהוא כל כך חזק עד שהפתרונות האחרים כבר לא יעילים, למה צריך את כל הדרך הארוכה הזאת? שהגמרא תגיד שאם בא יצר הרע לאדם ומתגבר עליו, שיזכיר האדם את יום המיתה וינצח אותו. למה צריך את כל ההשתלשלות של הניסיונות הקודמים עד שמגיעים ל'יזכיר לו'???.
את השאלה הזאת מתרצים גדולי הדורות בדרכים שונות. אבל הרב וולדרסקי אמר לי ששני האנשים האלו, שצריכים להספיק הרבה כל עוד הם חיים, מסבירים כאן הסבר חדש.
כשאדם מזכיר לעצמו את יום המיתה, מה זה אומר? שאין לנו עוד הרבה זמן כאן בעולם הזה, צריכים להספיק הרבה.
אבל מה צריכים להספיק? יש אחד שיגיד שצריכים להספיק לגנוב ולשדוד הרבה כסף, כי כשהוא יהיה מבוגר כבר לא יהיה כוחו במותניו והוא לא יוכל לשדוד מאחרים. אחרי שהוא ימות בוודאי שלא יוכל להרוויח עוד כסף.
לכן, צריכים קודם להתגבר על היצר הרע, צריכים לעסוק בתורה, לקרוא קריאת שמע ולקבל עול מלכות שמים, ורק אז, אחרי שהשאיפות שלנו כבר מכוונות לכיוון הנכון, אלא שהיצר הרע עדיין מתגבר וקשה לנו לנצח אותו, עכשיו בא השלב של 'יזכיר לו יום המיתה'. עכשיו אנחנו צריכים להיזכר שהזמן קצר והמלאכה מרובה ובעל הבית דוחק, ואם לא נספיק עכשיו, לא נספיק לעולם.
האברך הראשון שאמר לי שהזמן קצר, בא משיעור 'דף היומי', כשהוא דיבר על יום המיתה, הוא רצה להספיק הרבה הרבה דפי גמרא כל עוד הוא כאן בעולם הזה.
אבל האברך השני בא מעיסוק ממושך בבחירת הרכב הבא שלו, כשהוא מדבר על זה שצריכים לנצל את הזמן, זה לוקח אותו לכיוון אחר לגמרי…
תשמעו סיפור
אני לא זוכר אם זה היה בסוף חודש ניסן או בתחילת חודש אייר, באתי יום אחד לבית הכנסת, וראיתי את בן הדוד שלי, לומד בריכוז מאוד מאוד גדול. הוא לא שם לב שנכנסתי, וראיתי שהוא מתכונן למבחן גדול…
חשבתי לגשת אליו ולשאול אותו מה הסיפור, אבל הבנתי שעכשיו זה לא הזמן. הוא שקוע כל כולו בגמרא ועובר במהירות על דפי גמרא, מסכם אותם בראש בקצרה וממשיך הלאה.
למחרת פגשתי אותו שוב ושאלתי אותו, תגיד, מה זה היה אתמול שישבת ככה ולמדת בקצב מהיר במיוחד?
הוא חייך ואמר לי שאתמול אחה"צ היה המבחן של 'קנין ש"ס' ב'דרשו'. במסגרת התוכנית הוא נבחן אתמול על 840 דפי גמרא. מדהים! הוא אמר לי שכשאני ראיתי אותו, זה היה בשעה שהוא היה בחזרה האחרונה ממש לפני שניגש לעשות את המבחן.
אמרתי לו, תסלח לי ר' משה, אבל אני חושב שהלחץ שיבש אותך קצת. איך אפשר לחזור על 840 דפי גמרא בתוך כמה שעות? זה בלתי הגיוני בעליל!!!
התשובה שלו הייתה מאוד פשוטה: "נכון. באמת אי אפשר. אבל אני לא חזרתי על 840 דף בתוך כמה שעות. ממש לא. אני כבר חצי שנה חוזר על 840 הדפים האלו. רגע אחרי שסיימתי את המבחן הקודם שהיה בסוף בין הזמנים של תשרי, כבר התחלתי לחזור לקראת המבחן של סוף בין הזמנים של חודש ניסן. במשך החודשים האלו למדתי את הדפים האלו עוד פעם ועוד פעם, חזרתי עליהן בקצרה, ובשבוע האחרון עברתי על כל 840 הדפים האלו פעם נוספת במהירות ובסיכום קצרצר. אתמול עשיתי השלמה ולמדתי 'רק' 180 דפי גמרא אחרונים".
אז ככה מנצלים את הזמן כיאות.