כשהקב"ה נותן למישהו תפקיד מסוים – ע"כ הוא נותן לו את כל הכלים והכוחות שיוכל לבצע ולהצליח!
סיפר הגאון ר' שמואל בירנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר בארה"ב, על רבו הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד, שכשלמד אצלו בישיבה בברנוביץ הייתה זו ישיבה גדולה חשובה באיכות ובכמות (כחמש מאות בחורים) והבחורים היו להוטים אחריו ימים ולילות לשתות בצמא את דבריו אך ר' אלחנן עצמו היה אומר שהוא לא היה בעל כישרון גדול, ורק בעבודה הצליח להגיע למה שהגיע. והנה הגר"ש כתב, שבעצם כמו שמותר לחלוק על סברה בקוב"ש, מותר גם לחלוק על זה…
ר' אלחנן התכוון למה שאמר ולא משום דברי ענווה, כי סבר שלהגיע לכל כך רחוק זה ודאי למעלה מכוחותיו, אלא זה ס"ד מיוחדת למי שזה התפקיד שלו, ןלכן הצליח.
עוד סיפר רבי שמואל בירנבוים, שפעם הגיע אדם אחד לצעוק על הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל על כך שהוא היה עונה תשובות למאות אנשים, בדרך מהבית לתפילה, והיו שואלים אותו בכל ד' חלקי שו"ע, וניגש אותו אחד (שהיה מתלמידי הגאון ר' ברוך בער) וצעק על ר' משה, מאיפה לקחת כאלה דברים? הרב'ה (ר' ברוך בער) היה יותר גדול ויותר בעל כשרון ממך, ועד שהוא היה פוסק – הוא היה כולו רועד, ואתה פתאום בא ופוסק את ההלכות החמורות כלאחר יד בדרך מהבית לבית הכנסת?!
ענה לו ר' משה בחיוך: 'אחרי שחוזרים שלוש מאות שבעים וחמש פעם את כל ד' חלקי השולחן ערוך, זה לא נורא שפוסקים ככה'…
והוסיף שזו הייתה רק חצי תשובה, והתשובה המלאה היא – שעל ר' משה נגזר משמים להיות הפוסק הגדול באמריקה, וממילא נתנו לו כוחות לפסוק בכזו צורה. אך ר' ברוך בער שזה לא התפקיד שלו, התפקיד שלו להיות ראש ישיבה, הוא קיבל כוחות להיות ראש ישיבה, ואכן ר' ברוך בער היה הראש ישיבה הגדול, ולעומתו ר' משה פיינשטיין היה הפוסק הגדול, כי לכך נועד. לכל אדם יש את הכוחות לתפקיד שבשבילו הוא הגיע לעולם, ואין אדם שאין לו תפקיד.
(ארחות חיים – שיחת המשגיח רבי חזקיהו יוסף משקובסקי)