בטחוני בצורי – הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א
לפני תקופה ניגש אלי ידידי ר' לייבי הנדלס, ראש הקהל ומייסד ביהמ"ד של חסידי סאסוב בביתר, וביקש ממני לצרף אותו לרשימת מקבלי הגליון השבועי.
היום בבוקר ראיתי את לייבי נכנס לביהכנ"ס, וחלפה בי מחשבה בלתי רצונית: לייבי אף פעם לא הגיב לנכתב ולו במילה אחת, ואני סקרן, האם הוא קרא אי פעם את הגיליון או שזה נשאר קבור אי שם…
ואז, בו ברגע לייבי פונה אלי ואומר:
– "יש לך זמן לשמוע סיפור מיוחד של השגחה פרטית?"
– "כמובן, בשמחה".
– "ובכן, מעשה שהיה כך היה:
"בשנים האחרונות השקעתי כוחות רבים בחידוש האהל שעל מצבת קברו של רבינו ר' חנוך העניך מסאסוב זיע"א שהיה פועל ישועות ידוע, וחתנו של בעל ה"קדושת יום טוב", שמנוחתו כבוד בבית החיים שבעיר סאטמר ברומניה. כמו כן זכינו לבנות בית הכנסת אורחים מפואר במקום.
"אחרי השקעה של מאמצים רבים והון רב, התכנית היתה לחנוך את המקום ביום היארצייט, שחל בז' חשון, ב"מסע קדש" רבתי, בראשות נכדו כ"ק אדמו"ר מסאסוב שליט"א. הכל היה מוכן, כמה עשרות כרטיסים לטיסה נרכשו, והתוכנית היתה מאורגנת מתחילתה ועד סופה.
ואז הגיע שמחת תורה, ופרצה המלחמה… כל הטיסות בוטלו, והתוכנית נגנזה לעת עתה, ממתינה לשעת הכושר. ואז נקרתה הזדמנות לטיסה במחיר זול דרך חברת אל – על, אם נרכוש כרטיסי טיסה לתאריך מסויים באמצע חודש אדר.
שאלנו את פיו של הרבי, והפור נפל. חנוכת האהל ובית ההכנסת אורחים שלידו יתקיימו בתאריך המדובר בחודש אדר, וקהילת סאסוב צהלה ושמחה.
באהל המחודש אשר בבית החיים בסאטמאר ישנם שלוש מצבות בודדות.
האחת של רבינו רבינו ר' חנוך העניך מסאסוב, ועוד 2 מצבות, קודמות להן בזמן, של רבינו ר' יהודה גרינוולד, בעל ה"שבט מיהודה", שכיהן כרבה של העיר סאטמר עשרים ושתים שנה ונודע כאיש קדוש ופועל ישועות, ולידו זוגתו הרבנית ע"ה.
בעל השבט מיהודה נפטר בלא שהניח אחריו זרע של קיימא, וציווה שלא יקברו אף אחד עמו באהל, רק את מי שהוא בעצמו יתן רשות מפורשת שהוא מסכים שיקברוהו לידו.
רבינו ר' חנוך העניך מסאסוב נרדף על ידי הנאצים ימ"ש, וכאשר נודע לו בעיצומן של ההקפות ביום שמחת תורה שהגרמנים בדרך ללוכדו, ביצע תרגיל הטעייה, ויצא בעיצומו של יום טוב לעיירה סאטמאר ברומניה בה התגורר בנו בעל המנחת יו"ט, שהיה סמוך שם על שולחן חמיו בעל "דברי יואל" מסאטמאר. ר' חנוך העניך כבר היה חלש מידי עבור נסיעה כזו, ובהגיעו לשם נפל למשכב.
ביומו האחרון התעורר לרגע ואמר "הוא היה אצלי", כך פעמיים. הגבאים שאלו "מי"? והוא ענה: השבט יהודה, והוא הזמין אותי! כוונתו היתה שבעל השבט מיהודה התגלה אליו והזמינו להקבר לצידו באהל המיוחד לו. ואכן רבינו ר' חנוך העניך הוא היחיד שנקבר שם באהל, לצידו של בעל השבט מיהודה וזוגתו.
חזרה לשנת תשפ"ד…
עתה מצאנו את עצמנו בהתרגשות רבה מתפללים באהל הקדוש, ומטבע הדברים התפללנו גם ליד מצבתו של השבט מיהודה, ואז הגיעה ההפתעה: על המצבה נכתב כי היום הוא יום פטירתו של בעל השבט מיהודה!
הוא נפטר באותו יום שבו עלינו לציונו הק', בתאריך "מקרי" שלא נבחר על ידינו, ונקבע מכורח המציאות של מצב המלחמה…
היתה זו כמו הודעה שקיבלנו מהרבי ר' חנוך העניך: טוב ויאה הוא אשר עשיתם לכבודי, חידשתם את האהל בהשתדלות מרובה ובניתם גם בית הכנסת אורחים מפואר, אבל בטרם תבואו לחנוך את המקום ביום פטירתי, הואילו נא לכבד את בעל המקום, הרה"ק בעל שבט מיהודה, אשר הכין את האהל הזה לעצמו ונפטר בלא בנים שיפקדו את קברו.
אני הוא אורחו שהוזמן על ידו לאהל, ומן הראוי שתכבדו את זכרו של בעל הבית קודם!
כך זכה בעל שבט מיהודה שכחמישים יהודים ובראשם אדמו"ר מסאסוב שליט"א יגיעו להתפלל על קברו ביום היארצייט שלו, מאה וארבע שנים אחר הסתלקותו!
הנאה גדולה
חשובע שיינע סיפורים….חזק