ראש השנה יג
וכי תאמרו מה נאכל וגו' וציויתי את ברכתי – מדוע הברכה תלויה ב'וכי תאמרו'?
ועשת את התבואה לשלוש השנים
הרב בנימין גולד
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת… וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם" (ויקרא כ"ה, כ'-כ"א)
מדוע התורה מתנה את ברכת השנה השביעית בשאלת ה'וכי תאמרו'? וכי ברכת השנה השביעית תלויה במה שבני ישראל ישאלו 'מה נאכל בשנה השביעית'? וכי מדוע היה צריך מיד לומר 'ונתתי את ברכתי'?
מבאר הספורנו את פרוש הפסוקים באופן זה: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע", והיינו באם תבטחו בה' בלי לשאול שאלות 'מה נאכל ומה יהיה', אז "ונתנה הארץ יבולה" כבכל שנה, "ואכלתם לשובע"- שיתברך המזון במעיכם ותבואה של שנה אחת תספיק לכם לשלוש שנים. אבל "וכי תאמרו מה נאכל" – אם תשאלו שאלות מה נאכל? אז "ועשת את התבואה לשלוש השנים", יהיה לכם מזון אבל תצטרכו לעמול עליו, בשנה השישית לא יגדל מזון של שנה אחת, שיתברך במעיכם לשלוש שנים, אלא תגדל לכם תבואה לשלוש שנים, ותצטרכו לקצור מזון לשלוש שנים ולאחסנו, וזה טורח גדול.
זה השכר של אמונה שלמה בה' יתברך, אם לא שואלים שאלות: 'איך תהיה פרנסה?' 'מאין?' ו'כיצד?', אז זה מגיע בשלמות ללא טורח כלל! אבל כשמאמינים, אך כל הזמן טרודים בשאלות 'איך?' ו'כיצד?', אז ודאי יקבל האדם שכר על עצם אמונתו, אבל פרנסתו תגיע לו יותר בטורח וצער.
כך היה רגיל לומר מרן הגה"צ ר' אליהו לופיאן זצ"ל, שזו הנהגת ה' בכל דבר ודבר מענייני העולם, כשם שהאדם בוטח בה' – כך יקבל, וכנאמר: "ה' צלך על ידי ימינך", ואמרו חז"ל: 'מה הצל הזה כשאתה מראה לו אצבע, הוא מראה לך אצבע, מראה לו שתי אצבעות, מראה לך צל של שתי אצבעות, כך הקב"ה לפי מידת בטחונו של האדם בו, כך הוא מראה לו ועוזר לו' [אוצרות התורה].
•••
אחד הסוחרים היהודים בעיר ניו יורק, נקלע לקשיים ונפל מרום עסקיו. נושים רבים עמדו לפתחו והצרה היותר גדולה, שהבנקים כבר לו הסכימו לתת לו אשראי, וכך מיום ליום מצבו הדרדר, ולא מצא את עצמו מרדיפות הנושים והבנקים.
וכך, בעודו מסובך עמוק בחובותיו, יצא הוא באחד הימים להרהר באחת מהפינות הירוקות והרוגעות, של הפארק הענק בלב מנהטן, ה’סנטרל פארק’, ושם ישב הוא וחשב על מעמדו השפל ועל אי יכולתו לפרנס את משפחתו, ועל העתיד, והאפשרויות העומדות לפניו.
בעודו יושב וחושב, ניגש אליו גוי שהיה נראה עשיר ועמיד, ושאלו לשלומו. הסוחר לא כיסה מעמו דבר, גולל בפניו את סיפורו, והוסיף כי הוא עומד לפני פשיטת רגל. הגוי ברר על עסקיו ועל עברו, והשתתף בצערו. תוך כדי דברים, לתדהמתו, הגוי מוציא מתיקו פנקס צ’קים, ומשרבט עליו מספר מילים. הוא מושיט לסוחר את הצ’ק ואומר לו: "אינך צריך להשיבו לי, רק תבוא לכאן בעוד שנה ותספר לי כיצד נעשית עשיר".
האיש נעלם מיד כלא היה, והסוחר מביט בצ’ק ואינו מאמין: חצי מיליון דולר!!! זהו הסכום אותו רשם האיש, ששמו מתנוסס בראש הצ’ק: 'רוקפלר’ (משפחת מיליארדרים ידועה באמריקה). לקח לו קצת זמן להתאושש מגודל המקרה שקרה לו, ואט אט כששבה אליו דעתו, וכשהוא מודה לה' על רוב חסדו, הוא קם ובצעדים זריזים ומעודדים שב לביתו.
מעודד מעתידו המזהיר וחמוש בתקווה איתנה, שב הסוחר למחרת אל הבנק ואל הסוחרים שעבדו עמו. הוא הראה להם את ההמחאה מרוקפלר בכבודו ובעצמו, שניתנה לו כדי שיוכל להתאושש ולחזור למצבו הטוב כבעבר. כמובן שעצם הצגת הצ'ק עם שמו של רוקפלור בראשו, פתחה עבורו את כל הדלתות, ועודדה אותו להמשיך בעבודתו. הבנק הנפיק לו מיד אשראי חדש, וכל העסק חזר לחיים ולימים טובים, וכל זאת עוד לפני שכלל פדה את הצ'ק. עצם הצגתו כבר הציגה אותו כאיש עסקים עמיד ואמין.
כעבור שנה, כשהוא סוחר נכבד ומצליח ועתיר נכסים, שב ל’סנטרל פארק’ כהבטחתו לאותו רוקפלר שהצילו, וכדי להודות לו על כי הרימו מאשפתות. לשמחתו, רואה הסוחר את רוקפלר מטייל עם בנו בפארק. הוא ניגש אליהם בריצה וביקש להודות לו על עזרתו, ועל כך שהנה, הוא זוכה לקיים את הבטחתו, לבא ולספר את הקורות איתו. אלא שבנו של 'רוקפלר' פוצץ את בועת חלומותיו, וסיפר לו כי אביו… אינו רוקפלר! וכי לפני שנה יצא מדעתו, והריהו מציג עצמו כ’רוקפלר’ ומחלק צ'קים על שמו של רוקפלר…
הסוחר ההמום הבין, כי מה שהחזיק אותו לא היה הצ’ק שאינו שווה את הנייר עליו הוא נכתב, אלא האמונה והתקווה בכך שהוא מחזיק ב'צ’ק של רוקפלר'! אם הוא היה מתחיל לשאול שאלות ולברר על הצ'ק, הרי שלא היה יוצא ממנו כלום…
כל אחד מאתנו מחזיק בכזה צ’ק, המחאה פתוחה החתומה ע”י בורא כל העולמים, המשפיע עלינו חסדים עד בלי די. אלא שאיננו מאמינים בהמחאה! כחוזק האמונה כך גודל ההשפעה! אם נאמין באמונה שלמה, שלכל אחד מאתנו יש המחאה כזו ביד, ונתפלל להיות ראויים לכך, אז בודאי היא תפתח לנו אוצרות שמים ממעל לשפע טל ברכת שמים.
[ממשמח הלבבות ר' מיכאל שניצלר]