הרב יהושע לייבזון
"וביום השביעי שבת שבתון" (כג ג)
כמו רבים וטובים מהציבור החרדי, גם אני זוכה כבר שנים רבות להימנע משימוש בחשמל המיוצר בשבת. בשכונה בה אני מתגורר יש גנרטור כמובן, ונכון שהחשמל הפרטי עולה יותר, אבל גם לקיים מצוות אחרות זה לא בחינם, ואנחנו כיהודים ששים ושמחים לשלם ככל שנדרש, למען קיום מצוות התורה כדת וכדין.
לפני שבועות אחדים, נאלצתי לנסוע ולהתארח בעיר אחרת לרגל שמחה משפחתית, ולמרות שמאוד ביקשתי שישיגו לי דירה המחוברת לגנרטור, לא עלה הדבר בידי המארחים. היות וכך, החלטתי לקנות כמה פנסים רבי עוצמה של 'תאורת חירום', להטעין אותם לפני השבת, וכך להאיר את הבית בחשמל שאינו מיוצר בשבת.
רגע לפני שהוצאתי על כך מאות שקלים, סיפר לי חבר שהוא מכיר גמ"ח שהוקם במיוחד למטרה זו, ומשאיל לשבתות פנסים ומנורות נטענים, לטובת המבקשים להימנע משימוש בחשמל המיוצר בשבת.
הרמתי טלפון אחד, והצטיידתי במנורות חדישות ומשוכללות פי כמה וכמה, ממה שהייתי מרשה לעצמי לקנות, ללא כל עלות.
שמחתי מאוד כמובן, אבל גם הסתקרנתי מאוד. מה זה הגמ"ח הזה? הוא קיים רק בשכונה שלי או שיש כאלו בעוד מקומות? מי עומד מאחורי היוזמה? כמה זמן קיים הגמ"ח?
החלטתי לבדוק את העניין, ולהפתעתי הרבה גיליתי, שהמטבע היה ממש מתחת לפנס, או במקרה שלנו מתחת לתאורת החירום: מי שמנהל את כל המערך הנפלא הזה, של השאלת מנורות השבת הוא לא אחר מאשר ידידי, הרב אהרן ידלר, מבכירי הפעילים ב'אחינו'.
"מה, רק עכשיו שמעת על הגמ"ח שלנו?", הוא שואל בחיוך, "אני ממש מופתע. יש לנו כבר 35 סניפים, ועוד היד נטויה בסייעתא דשמיא…".
המטרתי עליו גשם של שאלות: "מתי הקמת את הגמ"ח?", "מאיפה יש לך את המימון?" "איפה פרושים הסניפים?", "כמה מנורות בכל סניף?", ועוד ועוד…
אבל הרב ידלר עצר אותי ואמר לי: "אני אספר לך את הסיפור, ואם יישארו שאלות לא פתורות תוכל לשאול אותי אחר כך…".
באור פניך יהלכון
וכך סיפר הרב ידלר: "לפני מספר שנים, התקשר אלי יהודי נכבד שזכיתי להכיר במסגרת פעילותי, ואמר לי, שהוא רוצה לפתוח גמ"ח מיוחד לעזור לאברכים בקריית ספר, המקפידים להימנע מצריכת חשמל המיוצר בשבת.
"הוא הציע לתת לי כסף, ואני אקנה מנורות ואשאיל בשכונה שלי לאברכים הזקוקים לכך. כמובן שהסכמתי בשמחה, והגמ"ח יצא לדרך.
"אבל בתוך זמן קצר מאוד, התברר שכמות המנורות לא מספיקה. כבר ביום רביעי היה נגמר לנו המלאי, וההרשמה להשאלת מנורות נפתחה רק ביום שלישי…
"שחתי לפי תומי לתורם הנדיב על ההצלחה הגדולה, והוא מאוד שמח לשמוע, וגם החליט להוסיף עוד תרומה הגונה כדי להגדיל את ההיצע, על מנת שנוכל לעמוד בביקוש. לא עבר זמן רב, והוא שלח לי סכום נוסף. אמרתי לו שיש כבר מספיק מנורות, אז הוא הציע שנפתח עוד סניף. כך פתחנו סניף ועוד סניף, בכל אחת מהשכונות במודיעין עילית, וכשהתרומות המשיכו להגיע, הקמתי סניפים נוספים בערים רבות אחרות. כיום יש לנו 35 סניפים כאמור, ואני מאמין שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה בנושא הזה…".
אני התפעלתי מאוד מנדיבות לבו של האיש, ששומר בקנאות על כך ששמו לא יתפרסם כמי שעומד מאחורי היוזמה, אבל הרב ידלר מסביר לי שהסיפור רק התחיל…
"הציוד אמנם אינו מתכלה, אבל הבלאי גדול מאוד. מנורה שנמצאת בשימוש שנה שלימה, מאבדת מהיעילות שלה. הבטרייה כבר לא מחזיקה מעמד כל כך הרבה שעות, ומבחינתנו זה החלק הכי חשוב, אברכים משאירים את כל הבית חשוך, וסמוכים על המנורה הזאת שתאיר להם לפחות עד אחרי סעודת השבת. בחורף זה יכול להגיע לשש ושבע שעות שהם צריכים תאורה. אם הבטריה מתרוקנת אחרי ארבע שעות, לא עשינו כלום… שלא לדבר על נורות שנשרפות, ועל מנורות שנופלות ונשברות או נסדקות.
"לכן, חוץ מקניית ציוד לסניפים חדשים, צריך כל הזמן לחדש את המלאי של הסניפים הקיימים, ומדובר בהוצאה לא פשוטה בכלל".
אני עבדך בן אמתך
הגמ"ח הזה גרם לי לחשוב, לא רק על מעשה החסד כשלעצמו, אלא גם ובעיקר על כך שזכינו, בני המגזר החרדי, להיוולד אל תוך מעטפת סובבת, המאפשרת לנו לשמור שבת בקלות וללא כל קושי.
אנחנו חיים בתוך קהילות, אנחנו לובשים בגדים מיוחדים בשבת, בכל בית מותקן שעון שבת, לכולנו יש פלטות שבת, וכל מקום עבודה חרדי יודע, שהוא לא יכול להעסיק אנשים ביום שישי אחר חצות, כי הם צריכים להתכונן לשבת.
אפילו אם חלילה נפל החשמל, בין אם הוא מגנרטור ובין אם לא, והפלטה כבתה, תמיד אפשר לסמוך על השכנים, ולשנורר קצת מים חמים לבקבוק של התינוק מהשכנים האחרים.
ומה קורה אם הילד לא מרגיש טוב? לכולנו יש מרפאת שבת בקרבת הבית, ובכל שכונה יש גם איזה 'גוי של שבת' אחד או שניים. אם נחפש מספיק, נמצא את הגוי, ונוכל להיעזר בו.
אבל לא כולם זוכים לכך! תחשבו על יהודים שלא זכו להיוולד אל תוך המעטפת המיוחדת הזאת, ועושים את צעדיהם הראשונים בשמירת התורה והמצוות. איזה מחיר הם צריכים לשלם! עם אילו קשיים הם מתמודדים! כמה אתגרים עליהם לצלוח, כדי לשמור שבת אחת ויחידה, ולא להיכשל בחילולי שבת לרוב!
בארגון 'אחינו' התקבלה באחרונה פנייה של צעיר מתחזק, שמספר לנו שהוא מאוד מאוד רוצה לשמור שבת אבל לא יכול…
לא נוכל להביא כאן את דבריו המלאים, אבל נוכל לספר את הסיפור שלו:
מדובר בצעיר, שבמשך שנים רוצה מאוד לחזור בתשובה ולשמור שבת, אבל תמיד דחה את הצעד הזה עד שיסתדר לו, והוא כבר לא יהיה ברשות הוריו.
באחרונה הבין שהגיע הזמן, ושהוא לא יכול לדחות עוד את הצעד שהוא כל כך נכסף לעשות, והחל לנסות לשמור שבת.
למה לנסות? כי עד עכשיו הוא לא הצליח!
הוא ישן בסלון של הבית יחד עם אחיו. המשמעות היא שהוא לא יכול לכבות את האור מלפני שבת, ולהיכנס לחדר שלו כשהוא רוצה להימלט מחילולי השבת שמסביב. לא ולא! הוא נמצא בלב לבו של הבית, על כל המשתמע מכך, ודי לחכימא ברמיזא. התקשורת שצורכים בבית, כמובן, אינה כשרה במיוחד וגם אינה שומרת שבת… כל בני המשפחה יוצאים ובאים, יושבים ואוכלים ושותים, משוחחים וצוחקים ומחללים את השבת על ימין ועל שמאל, ורק הוא לבדו מנסה בתוך כל המהומה הזאת לשמור שבת ולהימנע מביצוע מלאכות…
הוא רוצה לפתוח את המקרר כדי לאכול, והופס… אחיו הקטן החליט להבריג חזרה את המנורה. הוא משאיר את המקרר פתוח, כדי שהנורה לא תכבה, אבל דקה לאחר מכן מגיעה אמו וסוגרת את המקרר. המשמעות: מעכשיו ועד צאת השבת הוא לא יכול להשתמש במקרר!
הוא משאיר אור בשירותים, ומישהו כיבה. אחותו מרחמת עליו ומדליקה לו את האור: "אסור לך להדליק!", היא משתתפת בצערו, "אז הנה, אני אדליק עבורך!". הוא שותק, הוא יודע שאסור ליהנות בשבת ממלאכה שעשה יהודי…
האוכל לא כשר בבית, הוא לא יכול לאכול שום דבר ממה שאמא שלו מבשלת, גם בגלל הכשרות וגם בגלל השבת, הוא נאלץ לקנות לפני שבת את האוכל המוכן בדמים מרובים, ולבסוף אינו יכול להשתמש במקרר, ולפעמים גם מכבים לו את הפלטה, ולא מתוך כוונה רעה, אלא כי כך הבית מתנהל, הם בכלל לא מתחילים להבין מה זה אומר 'לשמור שבת', ועד כמה זה חמור.
"אחרי מאות ניסיונות כאלו שמגיעים בזה אחר זה אני נשבר", הוא כותב בדמע, "ואז כשמישהו פותח את המקרר, אני רץ מהר ומחזיק את הדלת פתוחה, כדי להוציא את האוכל שלי או בקבוק עם שתיה קרה… זהו, אני מרגיש שכבר חיללתי את השבת. אני לא שווה כלום!…
"אחר כך אני מגיע לבית הכנסת בתפילת מנחה, ורוצים לתת לי עלייה לתורה. אני אומר להם שאני לא יכול לעלות לתורה כי אני מחלל שבת… איך אני יכול לברך על התורה כשאני לא שומר את מצוותיה?…".
ישמחו במלכותך
הפנייה הזו שהתקבלה באחרונה, היא לא הראשונה, ולמרבה הצער גם לא האחרונה, ובכל זאת יש בה משהו מיוחד, כי הצעיר משתף אותנו גם ברגשות שלו, בתחושת השפלות שמלווה אותו, בשברון הלב הנורא שהוא מרגיש בכל פעם שהוא נכשל, והוא גם כותב באופן מאוד פרטני, את שלל הקשיים והאתגרים הניצבים בפניו, בעודו מבקש לשמור שבת אחת כהלכתה.
רבני 'אחינו' כמובן ענו לו מה שענו, דאגו לרפא את פצעי לבבו ולחזק את רוחו, להבהיר לו עד כמה חשובה בשמים כל פעולה שלו, כל מעשה שהוא עושה לכבוד שבת קודש, כל התגברות קטנה שלו מנענעת את הרקיעים כולם, ומורידה לעולם שפע של ברכה וישועה לו ולכל עם ישראל.
אבל אנחנו צריכים ללמוד ולהפיק את הלקח שלנו! כמה אנחנו צריכים לשמוח שזכינו להיוולד למעטפת הנכונה, למקום שמאפשר לנו לשמור שבת וגם להתענג עליה במקביל, בלי להתייסר ולסבול לשם כך.
ואולי אפשר לומר על דרך צחות, פשט חדש במה שאנו אומרים בתפילה: "ישמחו במלכותך שומרי שבת… וקוראי עונג", מי שזוכה גם לשמור שבת, וגם יש לו את היכולת להתענג על שמירת השבת – כמה הוא צריך לשמוח במלכותו של בורא העולמים, שזיכה אותנו להיות חבל נחלתו ועם סגולתו.