יוחנן וסרמן
זה קרה בבוקרו של יום קיצי וחם במיוחד. השעה שעת בוקר מאוחרת, והשמש כבר קופחת במלוא העוז על ראשי הבריות.
האמת שהיו לי כל הסיבות שבעולם להיות עצבני וחסר מנוחה.
היום שלי התחיל הפוך. במקום לקום בזמן ולהתפלל כמו בנאדם, קמתי באיחור, בקושי הספקתי לומר 'קריאת שמע' בזמנה, בלי טלית ותפילין, לבושתי ולחרפתי, עד שהתארגנתי לתפילה כבר כמעט פספסתי גם את זמן התפילה.
אבל השתדלתי לעשות מה שצריך. התפללתי בקצב מהיר יותר כדי להספיק, ואכן הספקתי ברוך ה'.
בצאתי מבית הכנסת ראיתי יהודי שמגיע להתפלל כשתפיליו תחת בית שחיו. האיש צועד מעדנות, לא ממהר לשום מקום.
טפחתי על שכמו בחביבות ואמרתי לו, "ר' שלום, מה עכשיו? באת כבר להתפלל מנחה? לא ידעתי שאתה מתפלל מנחה עם תפילין…".
הוא צחק בביטול ואמר לי: "תשמע יוחנן, אני מאוד מעריך אותך, אבל אני רוצה שתסביר לי דבר אחד. לאיפה אתה ממהר? אתה כל הזמן אץ רץ, חייב לקום מוקדם לצאת מוקדם לעבודה. תראה אותי, אני חי בנחת, לא ממהר לשום מקום, בסופו של יום אני מתפלל לא פחות טוב ממך, אני אוכל לא פחות טוב ממך, אולי אני גם מרוויח לא פחות טוב ממך. אתה כל הזמן רץ כאילו אתה עומד להפסיד משהו, ואני לא מרגיש שהפסדתי שום דבר!!! אבל היי, למה אני מעכב אותך, בטח אתה נורא ממהר, אז יאללה, רוץ!!!".
האמת? הוא 'עקץ' אותי חזק מאוד. הדברים שלו נגעו באיזשהו עצב חשוף בלבי.
אני באמת תוהה ביני ובין עצמי, האם הריצה שלי שווה משהו? מה התועלת בזה שאני כל הזמן 'רץ אחרי הזנב של עצמי'. אולי אני צריך ללמוד קצת מר' שלום ידידי, ו'לקחת את החיים באיזי'.
הטלפון שלי צלצל ועל הקו היה הפקיד מהבנק. הוא התקשר לבשר לי שמאחר ויש לי חריגה רצינית בחשבון, אני חייב להפקיד כסף בהקדם, אחרת הוא ייאלץ להחזיר לי צ'קים והוראות קבע.
האמת שיכולתי לפתור את הבעיה בקלות, יש לי עוד חשבון באותו הבנק, וכל מה שהייתי צריך לבקש מהפקיד זה רק להעביר כסף בין החשבונות.
אבל לצערי הרב, הטלפון שלי בדיוק התחיל לעשות בעיות.
"תשמע ישראל", אמרתי לפקיד, "אני צריך שתיכנס לחשבון השני שלי, זה חשבון מספר 6587990 בסניף 733, ותעביר 6,700 שקלים לחשבון הזה".
הבעיה שהטלפון בדיוק עבר למצב של 'דיליי', כלומר, כל מה שאני אומר, הפקיד מהבנק שומע באיחור של חמש שניות בערך.
הוא שואל אותי "אלחנן? אלחנן? שמעת מה אמרתי?", ואני עונה לו "כן כן, ישראל, אני שומע אותך, תעביר את זה מהחשבון השני!".
הבעיה שהפקיד ממשיך לדבר, כי הוא לא שומע אותי, וכשסוף סוף מה שאמרתי מגיע לאוזניו, הוא כבר נמצא במקום אחר לגמרי.
"אז מה אתה אומר? חשבון מספר 733? זה מדי קצר, מספרי החשבון צריכים להיות עם 7 ספרות!".
"לא! לא! ישראל, 733 זה מספר הסניף! מספר החשבון הוא 6587990 תעביר לשם 6,700 שקלים בבקשה", הפקיד אומר: "מה? סניף מספר 6,700? אלחנן, אני מצטער, אתה מאוד לא ברור היום! אני נאלץ לנתק את השיחה, בכל מקרה, אני צריך שתפקיד את הכסף עד השעה 13300 בדיוק, אם תאחר בדקה, הצ'קים והוראות הקבע יחזרו מיידית".
ניסיתי לפנות לחברים ולבקש ממישהו שיש לו גישה לחשבון הבנק שלי שיעשה את ההעברה, אבל הטלפון המשיך להעביר את הכל באיחור, וכל השיחות השתבשו לחלוטין.
בסופו של דבר, לקחתי מונית, נסעתי לסניף הבנק, ואחרי שהמתנתי זמן רב בתור, התייצבתי לפני הפקיד בשעה 13:26…
הפקיד התנהל בעצלתיים, ואני דחקתי בו. "תזדרז בבקשה אני חייב להספיק להשלים את ההעברה עד השעה 13:30 יש לי פחות מארבע דקות…".
אבל הפקיד בדיוק היה עסוק מאוד בקריאת הודעה שקיבל מאחותו או מדודה שלו, הוא חייך בהנאה למקרא ההודעה, ואני כולי מזיע מלחץ וחרדה שלא יחזרו ההמחאות והוראות הקבע, כי בכזה מקרה אני נכנס למערבולת מעצבנת ולא נעימה בכלל, בזמן שאני מתכוון לקחת משכנתא גדולה כדי לבנות יחידת דיור על הגג של הבית שלי…
20 שניות לפני השעה 13:30 בוצעה העברה בשעה טובה. נשמתי לרווחה. ב"ה הסתדרה הבעיה.
עכשיו הרמתי עיניים לשמים ואמרתי: אוי ריבונו של עולם, למה העברת אותי את כל הסיוט הזה? הרי זה לא קרה סתם כך בלי סיבה שבדיוק הטלפון שלי התחיל לאחר בזמן שכל שניה חשובה לי?…
באותו רגע קיבלתי את התשובה, נזכרתי במחשבה שחלפה במוחי אחרי שיחת העידוד של שלום ידידי… כמעט התפתיתי להסתכל על המרוץ שלי אחר מחוגי השעון כעל שעבוד מיותר. חשבתי לעצמי שאולי באמת אין צורך להזדרז כל כך, ולא צריכים להקפיד שכל דבר יתבצע בדיוק בזמנו…
והנה בא הקב"ה ולימד אותי שיעור חשוב. גם אם תגיד את הדברים הנכונים, אם הם יגיעו באיחור, הם לא שווים כלום!
גם אם יש לך את הכסף ואתה תעשה את ההעברה, אם היא תגיע דקה אחרי הזמן, לא הועלת בכך כלום.
כי בעולם הזה יש סדר, יש שעה ויש זמן, ומי שמתפתה לחשוב שזה לא כך חלילה, עלול לקבל תזכורת בטווח הזמן המיידי.