הרה"ק רבי חיים מאיר בן הרה"ק רבי ישראל מויז'ניץ בעל האהבת ישראל זצוק"ל, נלב"ע ביום ט' ניסן תשל"ב. סיפר הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס שליט"א, מקורבו ונאמן ביתו, שהרבי בעצמו סיפר לו, שבפטירת אביו הקדוש ה'אהבת ישראל', הוא התפרץ [=ה'אמרי חיים'] בעת ההלויה ואמר: "טאטע, ווי האט פאסירט אז דו זאלסט גיין, און איך זאל נישט מיט גיין מיט דיר? ווער שמועסט איך זאל דיר אליין איבערלאזן?" – אבי, איך זה קרה שאתה הולך ואני לא אתלווה אליך, ומה עוד שאני אשאיר אותך לבד… כידוע שלא זזה ידו מתחת ידי אביו הקדוש.
ופעם שאל יהודי נכבד אחד את רבינו מתי נפטר אביו ה'אהבת ישראל'. ענה לו רבינו: "אומרים שלפני כשלושים שנה, אבל אצלי זה כמו היום, הוא חסר לי בכל עת, אך אני משתדל להתקשר בו כדי שלא אביישו בהתנהגותי…".
פעם הגיע אל ה'אמרי חיים' צעיר שחזר בתשובה, ונתקף בדכאון רח"ל מפחד עונשי הגיהנום הצפויים לו על מעשיו הרעים בעבר. עמד רבינו והצהיר באזניו באופן ברור ביותר שהוא מקבל על עצמו את כל העונשים במקומו – "ומעכשיו אתה נקי מכל חטא ומזומן לחיי העולם הבא", אמר לו הרבי.
דיבוריו הקדושים היו כמים קרים על נפש עייפה, ובאורח פלאי השפיעו בן רגע על החולה לטובה, ופניו לא היו לו עוד.
כשסיפרו את הדברים למחותנו האדמו"ר מסלונים בעל ה'נתיבות שלום' זצוק"ל, אמר לאנשיו: "אל תחשבו שהרבי מויז'ניץ דיבר פה דיבורים בעלמא מן השפה ולחוץ, רק כדי להרגיע את המדוכא. הוא באמת התכוון לכך וקיבל על עצמו בפועל את עונשי הזולת! עד כדי כך מגיעה מסירות הנפש שלו למען יהודי אחר!".
ובענין זה ידוע שאביו האהבת ישראל התבטא עליו בשעתו: "מה לא היה עושה חיים מאיר שלי למען יהודי!"…
(גיליון 'מתיקות הדף היומי')