ר' משה נחשב ליהודי אמיד, לא עשיר מדי אך גם לא דל נכסים. התפרנס בכבוד, רכש כמה השקעות, הפרוטות והשטרות היו מצויים בכיסו. דבר לא הכין אותו לרגע הדרמטי בחייו: היה זה בערבו של יום, כשבביתו נקשו שני יהודים מוכרים, וביקשו את עזרתו למען כלה יתומה שצריכה להינשא. הוא קיבלם בכבוד רב, האזין לסיפור קורע הלב על הנערה המסכנה שהתייתמה מאביה, והקשיב גם למצב הכלכלי הדחוק של הצדדים השושבינים.
מבועי הרגש שלו נפתחו, לבו התרכך, ובאחת קם והכריז: 'הריני מקבל על עצמי את כל הוצאות נישואיה – חתונה, נדוניה, הלבשה, קניית דירה, הכל בכל מכל כל. הכל עלי!' מבקשי טובתו היו מופתעים מנדיבותו, אך הוא הסביר במילים פשוטות: 'לנערה שסבלה כה רבות לא מגיע סבל נוסף, לא מתאים שגם בעת נישואיה תהא שמחתה באופן המינימלי ביותר. בשביל זה אני כאן!' – אמר, שלף את פנקס השיקים שלו, והעביר את כולו חתום לידי העוסקים במלאכת הקודש להכניס את הכלה לחופה, לבל יחסר המזג… הנערה נישאה, ר' משה עמד בדיבורו ושילם את כל הוצאות החתונה, ולא נחה דעתו עד שראה כי הזוג הצעיר יושב שליו ושאנן בדירה החדשה שקנה להם בפרויקט נאה. הוא שמח והתמלא סיפוק מהעובדה כי זכה להעניק תרומה הגונה להקמת בית בישראל, וחש כי הזכויות הללו יעמדו לו לדורי דורות…
כמה שנים אחר כך, החל ר' משה לחוש כאבים בחזהו. הוא דרש ברופאים, עבר כמה בדיקות וצילומים, ולבסוף, נקרא לחדרו של רופא בכיר לפגישה שהוגדרה רצינית. 'הנוראה שבמחלות!' – פסק הרופא את פסוקו ולא העז להביט בר' משה שלבו צנח לנוכח בשורת האיוב … ר' משה יצא את חדרו של הרופא, ומיד קרס על הכיסא הסמוך. לבו לא עמד לו לבשר את הבשורה לבני משפחתו, עד שאזר אומץ וסיפר לרעייתו על האבחנה המדויקת והכואבת, תרתי משמע. מני אז הפכו ימיו ולילותיו לסיוט מתמשך, הוא נכנס ובא בשערי בתי החולים, ולבסוף גם עבר טיפול מסוים שנכשל – והטיל עוד סלע ענקית על לבו המחשב להישבר…
לאחר אינסוף התייעצויות והתלבטויות, בעצת העסקן הרפואי הנודע הרה"ח ר' אלימלך פירר שליט"א, הוחלט כי ר' משה יטוס לניתוח רפואי סבוך ומורכב בחו"ל. ארגון 'עזרה למרפא' הצמיד לו מתנדב שילווה אותו בהליך הניתוח המסובך, והם קבעו להיפגש בשדה התעופה לפני העלייה למטוס. בשדה התעופה פגש ר' משה את המתנדב, זה שילווה אותו לאורך המסע כולו ויטפל בכל הסידורים הטכניים הדרושים. ר' משה הביט בו פעם ופעמיים, משהו בתווי פניו היה מוכר, ולפתע, הגיחה ממבועי זכרונו של ר' משה דמותו של המתנדב כחתן צעיר וחייכן, והוא שאל-צעק-שאג: 'יוסי?' ' אכן כן' – השיב המתנדב בחיוך רחב, 'זה אני. אני פה ללוות אותך, להיות אתך.' אבל ר' משה לא שמע, עיניו הצטעפו בדמעות, רעד חלף בגוו וכל כולו התנועע בהתרגשות: 'התחתנת אולי לפני שבע שנים, בתאריך פלוני, באולם פלוני, עם כלה פלונית?' ' אכן כן', שב יוסי ואישר בחיוך רחב.
'אוי, אני לא מאמין!' – קרא ר' משה בהתרגשות ונתן דרור לדמעותיו. הוא לחץ את ידו של יוסי בחום, ואמר לו: 'אני כבר יודע שהניתוח יצליח, אני כבר מרגיש שהטיפול יצליח!' ' בעזרת השם, כמובן!' – השיב המתנדב המבולבל, אינו מבין וכולו תוהה מה מתרחש לנגד עיניו. 'הרי זכיתי לשאת בהוצאות נישואיכם, אני הייתי האיש שמימן את כל ההוצאות לחתונה שלך ושל רעייתך, וגם את הדירה בה אתם חיים עד היום הזה!' – אמר ר' משה ושפשף עיניו כלא מאמין… ' הלא תבין', הסביר, 'כי אני חש שברגע הזה, שלח לי אבא שבשמים מלאך להצילני. מאלפי המתנדבים הפעילים נבחר דווקא מתנדב שזכיתי להעניק לו צדקה ברוחב לב לפני הרבה שנים. יש חשבונות שמים בעניין הזה, בורא עולם שלח אותך אלי! כי כפי שזכיתי להיות השליח להצילכם בעת נישואיכם, כך נשלחת אתה להציל אותי בעת האיום על חיי!'
קשה לתאר את ההתרגשות הרבה, כשהתברר שהמתנדב שנשלח להיות לעזר ואחיסמך בהצלת חייו של ר' משה, הוא לא אחר מהחתן שעבור כל מחסורו דאג ר' משה עצמו, שבע שנים קודם לכן ! ואכן, ר' משה ויוסי שהו בחו"ל כחודש ימים, במהלכו עבר ר' משה את הניתוח המסובך בהצלחה כבירה, כשידו של יוסי – לו סייע בעבר ועתה השיב לו בסיוע – לא משה מתוך ידו. יחדיו עברו את התהליכים הרפואיים הסבוכים, יחדיו התבשרו כי הניתוח הצליח מעל ומעבר למשוער, ויחדיו שבו לארץ כשר' משה בריא ומחייך כמקדם!
סיפור זה, שפורסם בספר 'האמנתי ואספרה' בשם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, חושף את האמת המוחלטת הידועה לנו זה מכבר: לתת זה לקבל, להעניק זה לזכות!, כשיהודי נותן מעצמו, מקדיש מכספו, מסייע לנזקק, פותח לב למען דל ואביון – הוא עוזר קודם כל לעצמו, וזוכה שבורא עולם ישיב לו שבעתיים ויזכה אותו באינסוף ישועות ונחמות!
(ליקוטי שמואל)