היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום ראשון י"ד בשבט תשע"ו
מאיזה גיל חלים דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה?
מעת שידוע, או שניתן לשַׁעֵר, כי התינוק מסוגל לאכול 'כזית' (17-50 סמ"ק, לשיטות השונות) מאחד מחמשת מיני דגן, חי, אפוי או מבושל, במשך 'כדי אכילת פרס' (2-9 דקות, לשיטות השונות) - חלים על צואתו ו'מי רגליו' דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה. ונחלקו הפוסקים בנוגע לדייסת דגן נוזלית - אם שתיית כזית ממנה במשך הזמן בו שותה אדם מבוגר 'רביעית' (86-150 סמ"ק לשיטות השונות), נחשבת כאכילת כזית במשך 'כדי אכילת פרס'. [סעיף א, ס"ק ב-ד, וביה"ל ד"ה קטן; ביאורים ומוספים דרשו, 2-4]
האם ראוי לנהוג בדיני ההרחקה ביחס לתינוק בן יומו?
תינוק שהיה מסוגל לאכול 'כזית' במשך 'כדי אכילת פרס' (ראה לעיל), ושוב הפך לבלתי מסוגל, או שידוע כי במשך זמן רב לא אכל דגן - לכתחילה יש להחמיר בדיני ההרחקה בנוגע לצוֹאתו, ולענין קריאת שמע יש להחמיר אף בדיעבד. והחל מגיל שש־שבע חלים דיני ההרחקה אף על ילד שמעולם לא היה מסוגל לאכול דגן, לכל הדעות. וכל האמור עד כה הוא לפי שורת ההלכה, אולם ראוי לנהוג בדיני ההרחקה אף ביחס לתינוק בן יומו; ויש שכתב שאין צורך להתרחק מִמֵּי רגליו. [ס"ק א-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
האם צריך לבדוק את כל טווח הראייה לפני העיסוק בדברי קדושה?
כפי שלמדנו בעבר, הֶחפץ לעסוק בדברי קדושה במקום בו שכיחים דברי מיאוס מגולים אשר אסור מדאורייתא לומר דברי קדושה בסמוך להם - עליו לבדוק תחילה אם המקום נקי. יש מהראשונים שכתבו כי דין זה אמוּר רק ביחס לטווח ארבע אמות מכל עברי האדם, ולא ביחס לכל טווח הראייה שלפניו, כיון שהאיסור בטווח הראייה אינו אלא כשידוע בוודאות שיש בו דבר מיאוס. ויש חולקים, ולכתחילה יש להחמיר ולבדוק. [סעיף ב וס"ק יג; ביאורים ומוספים דרשו, 11]