עם ישראל קדושים עוסקים בימים אלו ביתר שאת וביתר עוז בהכנות נמרצות לקראת חג הפסח העומד ממש אחר כתלינו. אלו עוסקים בצחצוח כל פינה ופינה ואלו בקניית כל צרכי החג. ברחובות קריה מוצבים זה לצד זה דוודי ענק להגעלת כלים ורפסודות עמוסות לחלוקות קמחא דפסחא לסוגיהן השונים… כולם עמוסים טרודים ולחוצים.
זו ההזדמנות להרפות את הראש במעשייה נאה שלקחה החריף, שנוגע לימים אלו, בצידה.
בעיר אחת נהגו בעלי בתים חשובים שבעת שמחת נישואי צאצאיהם היו מעמידים כוסות זכוכית גדולות מלאות דינרים עד שפתם לסימן טוב של שפע ועושר לזוג הצעיר הנישא למזל טוב.
אט אט פשט המנהג בין כל בני העיר והמחוז עד שהפך לחוק ולא יעבור… כמנהגם של אמונות אמיתיות וטפילות קשרו המון העם בכוסות אלו סגולות מסגולות שונות, ובעיקר נזהרו שלא יהא זוג נישא ללא הכוסות המדוברות, מלאות בדינרים ובמצלצלים והגדול הגדול קודם…
כל חתן או מחותן היה דואג מבעוד מועד לכוסות מפוארות ולדינרים רבים ומעמידן לראווה בשעת החופה וליל הכלולות למען יראו כל העם וסימן טוב יהא לו ולכל ישראל. גם מי שלא השיגה ידו כדי כוסות אלו ודינרן היה לווה מעשירי עם את הנצרך למען ח"ו לא יהיה סימן רע על החתן וזוגתו, והשפע יורק דרך הכוסות אל הבית הנבנה ולבל יחסר המזג…
חתן אחד שהפרוטה הייתה חסרה מאד מכיסו ומכיס אביו וחמיו היה דואג ומיצר על חתונתו מאד. בין הדאגות הגדולות על ענייני לבוש אוכל ונדוניה עמדה בראש כמובן הדאגה הגדולה לכוסות הדינרים בהן הוא נצרך להצטייד לקראת היום הגדול. רק בעוד שלכל ענייני החתונה והמסתעף דאגו ההורים, את עניין הכוסות השאירו לחתן עצמו לדאוג.
כאשר החל החתן לסובב על הפתחים אצל עשירים ונגידי עם ללוות לצורך העמדת הכוסות התברר לו אל נכון שכל אותם עשירים זכו לביקור של המחותנים כמה ימים קודם לצורך מתן תרומה או הלוואה להכנסת חתן וכלה… וכל אותם בעלי אמצעים לא הסכינו לתת מהונם פעמיים לאותה חתונה.
כך מצא החתן דנן את עצמו עומד בשערי טירתו של מי שבוודאי לא פנו אליו עדיין ובכלל בענייני צדקה והכנסת כלה. מדובר היה כמובן בגביר הקמצן של העיר שמעולם לא פתח את ידו לצדקה כלשהיא וכעכבר היושב על דינריו היה קופץ את ידו בכל הזדמנות.
כאשר נכנס אל טרקלינו של העשיר והתיישב מולו, פתח החתן במונולוג מרגש: הנה עומד אני ימים ספורים לפני יום שמחת ליבי, ברוך ה' כל צרכי החתונה כבר מסודרים בדרך זו או אחרת, ורק זאת נפשי בשאלתי, יכולני בזכותך לצאת מן המיצר ולזכות לעושר וגדולה במזל גדול שייפתח בפניי ביום גדול זה. מה שחסר לי היא רק כוס מלאה דינרים שכמובן תחזור אליך מיד בסיום החתונה בשלימותה.
העשיר האיר את פניו לעומת החתן ביש המזל. בברכות נמלצות העתיר על ראשו את כל הטוב שבעולם. אך אם החתן חשב ששיחקה לו שעתו כנראה אין הוא מבין לליבם של קמצנים… אלו לא הסכינו מעולם להיפרד מזהוביהם אפילו לכמה שעות…
"עצה גדולה יש לי לתת לך, אותה אני מוכן לתת ללא ריבית או תשלום, בחינם ממש… קח את הכוס שיש לך כבר והעמד אותה מול מראה. כך ייראו זוג כוסות לראווה ביום כלולותיך והברכה תשרה בביתך".
אכן, הסכים עימו החתן, גם אני חשבתי על עצה זו ולכן ביקשתי ממך כוס אחת כיון שהכוס שיש לי נמצאת במראה מזה ימים ורק מחכה לחברתה האמיתית להיראות לכלל העולם לתפארה…
התבייש העשיר בכל ליבו, זה זמן רב שלא העמידוהו כך על כסילותו… נכנס לחדרי מסתריו ויצא עם זוג כוסות מהודרות מליאות דינרים ונתן אותן לחתן לחיים ולשלום.
בדרשת שבת הגדול באחת השנים דרש הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל וסיפר את המשל הנפלא הזה. ההכנות לחג, המשיך הרב במתק לשונו, הרי הם כאותה כוס שבמראה. אם לא נעמיד כוס אמיתית כנגדן לא יהיה להן שום משמעות. אם את כוונת הלב ואת רגשות הקודש לקראת חג גאולת נפשנו נשכיל לפתח ולהעמיד בעיקר ההכנה לחג, יהיו כל הניקיונות וההכנות הנמרצות כמראה שכנגדה כוס גדולה וגדושה.
העיקר והאמת הן הכוונה והכנת הלב, כל ההכנות הטכניות הרי הן כמראה. מה שיש בלב בשעת ההכנות הוא זה שמשתקף החוצה. אם חלילה כעס ועיצבון יש שם בעומק ההכנות הרי שזה מה שנשאר מהן לחג הקדוש, אם שמחה של מצווה והכנת הלב ראויה נלוות אל ההכנות הנמרצות, הרי שכל אותן הכנות נקנות בקניין נצח לצחצח את נשמותינו ורוחנו לקראת הגאולה הגדולה שתתרחש בכל בתי ישראל בליל התקדש חג.