שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפור ששמע ממכרו בעל המעשה: בעיר דאלאס שבמדינת טקסס שבארה"ב עומד בית גדול רם ונישא שבו כבר השיבו לבם של עשרות ומאות מבני ישראל לאביהם שבשמים, וכך הוא מעשה הולדתו של בנין זה:
לפני שנים נתעטר אחד הרבנים ושמו רבי משה רודנער בתואר 'יורה יורה ידין ידין', ומשחיפש להוציא זאת מן הכח אל הפועל להרבות פעלים לה' ולתורתו, העתיק מושבו לדאלאס, אך לא נתיישב בה כראוי. החל לפנות הנה והנה, אך לא היו לו 'כלים' לביצוע שאיפותיו הטהורות.
כעבור זמן נקש על דלתי ביתו יהודי מבני המקום, בחור מבוגר בן מ"ט שנים ועשיר כעשירותו של קרח, בבקשת חיזוק בענייני יהדות. ואכן, ר"מ חיזקו ועודדו בדברים בעצה ובמעש, ומשגמר דבריו הרים הלה את נדבת לבו והעניק לר"מ 6,000,000 דולר (ששה מיליון!) לביצור וחיזוק היהדות באותה העיר, ומממון זה בנה ר"מ את מפעלו האדיר – בנין רם ונישא לקירוב ליהדות.
לא עברו כמה שבועות, והבחור הנ"ל השיב בפתאומיות את נשמתו ליוצרה בהיותו בן מ"ט שנים… בעת הלוויה הספידו ר"מ, וכה היו דבריו:
יהודי זה לא הקים בית בישראל, מאידך מן השמים נתברך בעשירות עד שכסף וזהב נחשבו בעיניו כחול הים אשר לא יספר מרוב. והנה, לפני כמה חדשים נסע לארה"ק, ובהיותו בירושלים יעצו לו ידידיו: לך נא אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו, וישמע האיש לקולם, ובבואו שמה נדלק בקרבו הניצוץ היהודי – בראותו יהודי בעל צורה שופך נפשו לפני ה', בוכה ומתפלל על מצבו הקשה ומתחנן לפני יוצרו וקונו שיחוס וירחם עליו ויושיעו ברוח ובגשם…
בשובו לביתו סיפר לאחוזת מרעיו את אשר ראו עיניו, והחל חוקר – הנמצא בעירנו 'איש אשר רוח בו' כאותו יהודי מהכותל? ויענו לו: לאחרונה הגיע הנה אחד מהם, המחפש ותר אחר מזלו בעיר הזאת. בירר האיש את הכתובת והגיע לביתי, ומשם הייתה הדרך קצרה לנדב את הבית הגדול הזה.
התבונן וראה, כי באותה עמידה שעמד בכותל המערבי אותו 'טמיר ונעלם' ולתומו שפך לבו כשדמעתו על לחיו – ועד היום לא ידענו מי הוא זה ואיזה הוא – הרי במעשיו קנה לעצמו קנין עולם ונצח, בנין בשווי ששה מיליון דולר לה' ולתורתו, ועד היום אין הלה מכיר בנכסיו.
כיוצא בזה, ביד כל אחד מאתנו לקנות בכל עת ורגע קניני נצח כאלו, אם יקדש שם שמים בהנהגתו והילוכו. ולא עוד, אלא שיתכן שאותו היהודי הרגיש מרוחק אחר תפילתו, שבתפילתו ביקש והתחנן לישועה בענין מסוים, ועדיין לא זז מאומה באותו הענין, אלא אדרבה, גרע מצבו אחר התפילה מלפניה… והוכיח לעצמו שאין תפילותיו מתקבלות בשמים… אך באמת פעל גדולות ונצורות בתפילתו, אלא שמן השמים לא גילו מה 'רווחיו'. ומה יש בכך? הרי הם חיים וקיימים לו ולזרעו לדורותיו.
*
עוד סיפר הגה"צ שליט"א, מעשה נורא שממנו נלמד כי מלבד כל האמור, זוכה העושה מעשה טוב להיטיב לעצמו כפשוטו ממש:
כה סיפר יו"ר ארגון 'השיבנו' בקווינס שבארה"ב שזכה וזוכה להשיב 'פירות הנושרים' – צעירי הצאן שנפלו מיהדותם כל אחד וסיפורו.
באחד הימים פנה אליו אחד מראשי ישיבות המפורסמים שבדור, ודמעתו על לחיו כי בן זקוניו נפל לבאר שחת בשאול תחתיה עמוק עמוק ל"ע… ובקשתו שירפא את שברו הקשה ויטפל בבנו כמיטב נסיונו עם בחורים שכמותו. אותו יו"ר קיבל על עצמו 'תיק' זה, ואכן בתוך זמן קצר העמידו על דרך הישר, דרך התורה והמצווה כשאיפת הוריו ומוריו לתפארת כרם ישראל.
אך תחילה העמיד תנאי בפני האב – ראש הישיבה שישמע את אשר בפיו, וכה אמר: ימי נעוריי עברו עלי בעיירה שבה נולדתי, שם היו 'השגות' נמוכות מאד בעניני אידישקיייט, ובכלל זה השגות הבחורים והצעירים בלימוד התורה היו נמוכות מאד, הן בענין התמדת התורה הן בהבנתה בעמקות. משגדלתי ובאתי לגיל הכניסה לישיבה בחרתי לעצמי את הישיבה הטובה ביותר בניו יורק וגליתי מעיירתי למקום תורה.
מה אומר ומה אדבר, אכן ב'גלות' הייתי, כי לא הבנתי 'דבר וחצי דבר' מהנלמד בישיבה. בשבתות הראשונות לימי שהותי בישיבה סובבתי כשכולי מיואש בבתי מדרשות שהיו סביב הישיבה, דאגתי ובכיתי ללא הרף. כעבור כמה שבועות אזרתי אומץ וניגשתי אל אחד הלומדים בבקשת רחמים שיואיל בטובו ללמוד עמו את ה'יסודות' ועיקרי הדברים הנלמדים בהיכלי הישיבות למען אוכל להבין את 'שפת' בני הישיבה ואיהפך להיות כתלמיד מן השורה. אך הלה, שהיה מתמיד גדול, ענני כי זה משנים קדמוניות שיש לו סדר קבוע בהלכות שבת בין השעה 3:00 ל-7:00 ואין לו פנאי למלא אחר בקשתי.
אחריו ניגשתי בבקשה זו למשנהו היושב בביהמ"ד, והלה אמר לי שגם לו אין פנאי, כי מעודו קבע לעצמו סדר חזרה בדף היומי 'בבלי וירושלמי' בשב"ק אחה"צ. משם נגשתי בבושת פנים לשלישי ואף הוא ענני כקודמיו, וכמעט שנשבר לבי בקרבי…
פתחתי פי בתפילה לפני הבורא ואמרתי: רבש"ע: עוד פעם אחת אני מנסה… אם גם זה האיש ידחני, הרי זה כאות מן השמים שאין לי ולעסק התורה כל קשר ושייכות.
מה עשה הקב"ה? הבא אחריו שניגשתי אליו, אמר לי מיד בקול רעש גדול: 'אה! בשמחה עצומה, בכל אשר תאווה נפשך אלמדך דעת!'. ואכן, הלה למד עמי צעד אחר צעד, עד שבתוך כמה שבועות העמיד אותי על דרך המלך, ונעשיתי כ'תלמיד ותיק' בישיבה, ומשם עליתי עוד ועוד עד שזכיתי להחזיר אלפי בחורי ישראל תחת כנפי השכינה.
התרצה לדעת מי היה אותו אברך שלמד עמי? הלא זהו הוד מעלת כבודו בעצמו!… וכלומר, שכל טובתך עמי היתה סוף דבר לטובת עצמך.
ובכלל זה למדנו כמה יש ביד פעולה קטנה לפעול עניינים גדולים ונשגבים, הנזקפים לזכותו של האדם הפשוט שאינו יודע אתו מאומה ופועל בתמימות כרצון הבורא מאתו.
(באר הפרשה עקב תשע"ז)