"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" וגו' (יד, ב).
דרשו חכמינו ז"ל בילקוט (רמז תקנז): "תורת המוציא רע", ללמדך שצריך תמיד להוציא הרע מישראל, ולחפש רק אחר הטוב.
מעשה נורא ראיתי בכתבי הגאון הצדיק ר' שמואל הומינר זצ"ל, מחשובי צדיקי קרתא דשופריא, ששמע מפי מרן מרא דארעא דישראל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, שסיפר לו הגאון הצדיק ר' נחום שאדיקער זצוק"ל, מה שקרה עמו בימי בחרותו בחוץ לארץ, בהיותו צורבא מרבנן יושב בישיבה של רבו באחת הערים שבמדינת הים.
באותה עיר היה 'מויסר' אחד שהטיל חתתו על כל בני העיר, וכולם פחדו ממנו, כי היתה לו השפעה בכל ענייני העיר. הוא היה מגיע לבית הכנסת המרכזי מידי שבת בשבתו, ולוקח לעצמו 'עליה' חשובה מידי שבת.
פעם בלכתו ברחוב ראה יהודי מהלך כנגדו ובידו תבנית ביצים, הוא פנה אליו בדרישה נחרצת: "תן לי את הביצים הללו, כי זקוק אני להן!" אמר לו האיש: "את הביצים הללו קניתי במיטב כספי, שהשגתי בעמל רב, ונצרכות הן לעוללי הפעוטים". התמלא המויסר כעס וחרון על שהעז האיש להמר את רצונו, חטף מידו את הביצים בכח, והטיחן כך על ראש האיש ועל בגדיו, עד שהתמרח כולו בביצים על בגדיו ועל פניו. האיש פנה בצערו מיד אל בית הרב, כך כשכולו עדין מרוח בביצים, ותבע לפני הרב את המויסר לדין תורה.
הרב ראה במעשה חוצפה זה כשבירת כל הגבולות, והחליט כי כלו כל הקיצין, ויש להעמיד את המויסר על מקומו. ציוה אפוא הרב על שמש בית הדין ללכת אל בית האיש המויסר, ולהזמינו לדין תורה בבית הדין, אך השמש חשש לחייו והתירא מאד. אמר לו הרב: "לך בלא פחד וחשש, כי מבטיח אני לך בכח התורה שלא יאונה לך כל רע".
הלך השמש לבית האיש, והראה לפניו את ההזמנה שמזמינו הרב לדין תורה בעסק הביצים אשר חטף. האיש אמנם לא עשה שום רע לשמש, כהבטחת הרב, אבל גם אל הדין תורה לא הגיע. הוא זלזל בכל זה, כך היה גם אחר פעם שניה ופעם שלישית שהזמינו הרב לדין.
בהגיע שבת קודש בא המויסר לבית הכנסת כמנהגו, כדי לקבל את העליה הקבועה שלו. כאשר החל צועד מעדנות אל הבימה לעלות לתורה, יצא הרב ממקומו, התאזר עז רוח, וקים בנפשו מצות (דברים א, יז) "לא תגורו מפני איש". הוא החל צועק כנגדו: "צא רשע מחוצף, מבית הכנסת! אין לך רשות לדרוך בבית ה'! כיון שאתה מסרב לבוא לדין בפרהסיא, ומציק לכל בני העיר, ומזלזל בדת תורתנו הקדושה!". ככה המשיך הרב לצעוק כנגדו מנהמת לבו, עד שבעקשנות איתנה עמד וגרשו מבית הכנסת בבושת פנים.
המויסר הלז, בראותו כי כלתה אליו הרעה מאת הרב בכבודו ובעצמו, לא היתה לפניו עוד שום ברירה, כי כל הקהל היה מתקומם כנגדו. עמד בעל כרחו ויצא, אבל טרם צאתו הפטיר לעבר הרב: "אני עוד אתנקם בך!"
באותו שבוע היתה לו לרב סנדקאות בכפר הסמוך. לקח עמו הרב שנים מתלמידיו שיתלוו אליו בדרכו אל הברית מילה. אחד מהשנים היה רבי נחום שאדיקער. ויהי בהיותם בדרך, והנה רואים הם לפתע מרחוק את אותו המויסר רודף אחריהם בכרכרתו. נפל עליהם פחד גדול. הרב התכנס בתוך עצמו והחל מתבונן ומעמיק במחשבותיו ובהגיגיו, ואילו הבחורים התלמידים רעדו בפחד מות, ושינהם דא לדא נקשן.
כרכרתו של המויסר היתה מהירה וחזקה, וחיש תכף השיגה את עגלתו של הרב, ועצרה אותה בדרכה. יורד המויסר לקראתם עם הרובה שבידו בחמת רצח אכזרית, אך להפתעת הכל, כשהתקרב וראה את פני הרב – מיד השתנתה צורתו. הוא נפל לרגלי הרב וביקש מחילה על התנהגותו, ומיד הוציא מכיסו תשלום דמי הביצים שנתבע בהן. ועוד הוסיף ממון הרבה עבור פיצויים על הבושה ועגמת הנפש שגרם לאותו איש. הוא ביקש את סליחת הרב. הרב סלח לו בצרוף אזהרה חזקה, שמכאן ואילך לא יהין להרע לשום אדם בעולם.
בטרם נפרד מן הרב הפטיר אותו מויסר, שאמנם מן הרב ביקש מחילה וקיבל עליו את הדין, אבל לשני התלמידים הללו הייתי צריך לשבור את העצמות! ובדברו הוריד סטירה מצלצלת לרבי נחום שאדיקער!
לאחר שהלך הסביר הרב לתלמידיו כיצד התחולל השינוי הדרסטי בהתנהגות אותו מויסר, ומדוע רצה לנקום בתלמידים היקרים, שלא עשו לו כל עול.
וכה אמר הרב: "תכף בראותי את אותו רשע רודף אחרי בשיא האכזריות, החילותי לחפש בזכותו, ולפשפש היטב לנסות לגלות בו חלק טוב. אמרתי לנפשי: מי יודע מי היו האבא והאמא שלו, מי היה הרבי שלו, איזה חינוך קיבל, כיצד התגלגל אלי פי שחת בדיוטא התחתונה, מה עבר עליו עד שהגיע לכל זה, בוודאי אין זה באשמתו כלל, והוא כמעט אנוס בדבר. אולי לא הייתי צריך כך לבישו ברבים. ככה העמקתי הרבה במחשבותי, עד שמרוב מחשבות כאלו השפיעו המחשבות הטובות בלב אותו מויסר, להוציא הרע ממנו, והתחיל גם הוא להפך בזכות הרב, וחשב לעצמו: מי יודע, שמא היה הרב מוכרח לביישני ברבים כדי לבסס את מעמדו בציבור, שלא ילמדו שאפשר לזלזל בהזמנה לדין, וודאי לפי התנהגותי לא היתה לרב שום עצה, כי אם להתנהג עמי כך וכו', עד שנכנסו בלבו רגשי חרטה על מעשיו הרעים.
אבל אתם", פנה הרב לתלמידיו, "בראותכם אותו – התמלא לבכם חרדה ומחשבות רעות על האיש, איזה רשע מרושע הוא, עוכר ישראל וכו', ומזה נכנסו גם בלבו רשעות ושנאה נגדכם".
הנלמד מטיב זה המעשה, עד כמה צריך להזהר, להפך בזכות כל איש מישראל, לחפש טובתו ולא להוציא עליו שם רע. יהיה באיזו מדרגה שיהיה, תמיד צריך לנסות למצוא בו זכות. כמאמר הרבי רבי ברוך ממעז'יבוז' זצ"ל. בפסוק (תהילים לז, י) "ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו". גם ברשע הכי גדול, יש לחפש הדק היטב ולמצוא היכן הוא ה'מעט' שאין בו רשע, וללמד עליו זכות בנקודה הטובה שנמצאת בו. "והתבוננת על מקומו", כשתתבונן במקומו מאיזה שורשים יצא, מי הם אבותיו ואבות אבותיו, "ואיננו", תראה שאין כאן רשע כלל.
זה לשון קדשו של הרב הקדוש והנורא הרב רבי אלימלך זיעועכי"א בסדר "הנהגות האדם" שכתב (הנהגה ח): "ישמור עצמו מלשנוא שום אדם מישראל, כי אם הרשעים שנודעים לו בברור שאי אפשר לדונם לכף זכות. וכל שאפשר לדונם לזכות, מחויב לאהוב כנפשו, בכל מאודו בגופו וכנפשו, לקיים (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך" עד כאן לשון קדשו.
(מתוך,טיב המעשיות)