"ברית כהונת עולם" (כה יג)
תקוותם ושאיפתם של גדולי ישראל שבכל הדורות, לראות בבניין בית המקדש, היא מן המפורסמות שאינן צריכות לראיה. עד כדי כך, שגם אנשים הרחוקים מקיום תורה ומצוות, הושפעו מכך והכירו בגדלותם האמיתית של ענקי-הרוח הללו.
בתולדותיו של מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, מסופר על הפגישה שהיתה לו עם הנציב העליון, שבא לכהן בארץ מטעם הממשל האנגלי. פגישה זו היה אירוע מכונן, בהתייחסותם של ראשי הממשל בלונדון אל הישוב היהודי בארץ ישראל, והשפעה ניכרת היתה לפגישה זו על אירועים רבים אחרים.
הנציב היה מזרע ישראל, ולכן ביקש להכיר מקרוב את הגאון המפורסם, שהיה הדמות הדומיננטית בקרב אנשי ירושלים בתקופה ההיא.
מרן הגרי"ח זצ"ל התגורר בדירת מרתף קטנה, בשכונת 'בתי מחסה' בירושלים העתיקה. למותר לציין שהדירה לא היתה משופעת ברהיטים נאים ובכורסאות נוחות. כמו בתיהם של רבים מגדולי ישראל, גם ביתו של הגרי"ח היה פשוט שבפשוטים.
לקראת הסיכום הסופי על מועד הפגישה, הציעו אנשי ביתו של הגרי"ח, שאולי כדאי שיארח את הנציב בדירה אחרת, ולא בדירתו הקטנה בה הוא מתגורר. רבי יוסף חיים לא הסכים בשום אופן, אבל אמר לבני הבית, שאם הם רוצים להחליף לכבוד האירוע את המפה שעל השולחן, הם יכולים לעשות זאת…
ואכן, הנציב הבריטי היה המום בבואו לדירת המרתף, ולא האמין שאדם בסדר-גודל כמו הגרי"ח מתגורר בדירה עלובה שכזו. הוא אף פלט מפיו משפט, שלא ברור כיצד אדם מזרע ישראל מוציאו מן הפה, ואמר שהוא מתפלא מדוע לא מצא בעל הבית מקום יותר עמוק באדמה להתגורר בו…
מרן זצ"ל לא הגיב לדברים, אלא ביקש מאורחו לגשת לחלון הבית. כשהסיט את הוילון נשקף משם הר הבית, ועליו בית התיפלה המוסלמי היושב, רח"ל, במקום בו היה בנוי בית קדשנו ותפארתנו. בעיניו של הגרי"ח נקוו דמעות, והוא פנה אל הנציב העליון ואמר:
"אתה רואה, הנה שם היה ביתו של בוראנו, אלוקי ישראל, ועכשיו הכל חרב, והבית הגדול והקדוש ההוא נהפך לחורבה. במצב כזה, הבית שלי לא צריך להיות יותר טוב מחורבה!" – – –
תשובתו של הגרי"ח גרמה להלם נוסף אצל הנציב ופמלייתו, והם עזבו את הדירה כהלומי-רעם, נרעשים ונרגשים מגדלותו של בעל הבית.
****
אנו אומרים בברכת המזון "ועל הבית הגדול והקדוש" – פירש ה'חתם סופר': "גדול" – על כי אין אנחנו יודעים ומכירים בערכו של בית המקדש, "וקדוש" – היינו שגם לאחר השגתנו, עלינו לדעת שאין לנו כלל תפיסה בו.
מסופר, שאחד מתלמידיו של החתם סופר נכנס פעם לחדרו, ומצאו מעיין בספר. התבונן התלמיד וראה שמדובר בספר 'מגלה עמוקות', והפטיר: "אכן, ספר טוב הוא"… נענה החתם סופר ואמר: "שמעני תלמידי ואספרה לך דבר מה:
"יהודי כפרי ביקר פעם בפטרבורג הבירה, וראה גן יפה. כיון שלא ידע למי שייך הגן, ובעצם לא התמצא כלל באופייה של הבירה, ולא ידע שאין רשות להיכנס למקום, חדר אל תוככי הגן ופסע בין שביליו. הוא התפעל עד מאד מהפרחים והצמחים שהיו שם, ולפתע מופיע איש מולו. היה זה הצאר הרוסי, שגן זה היה בחצר ביתו הפרטי.
"כבש הצאר את כעסו, ושאלו: 'מי אתה?'
"'אני פלוני מכפר פלוני', השיב היהודי.
"'ומה מעשיך כאן?' – חקר הצאר.
"'אני אדם פשוט שבא לטייל בעיר הבירה, ומכיון שראיתי את הגן הזה כי יפה הוא, החלטתי לטייל בו'…
"'ואיך קוראים לך?' – שאל הכפרי את הצאר. 'ניקולאי שמי', השיב הצאר.
"'והיכן אתה מתגורר?' – שאל היהודי.
"'כאן בפטרבורג', השיב הצאר, כשהוא כובש את חיוכו וכעסו כאחד…
"'ומה מעשיך?' – שאל הכפרי. 'אני הצאר של רוסיה', השיב.
"היהודי שלא ידע אפילו את פרוש המילה 'צאר', ולא היה מודע כלל לחשיבותו של האיש הניצב מולו, קימט את מצחו, ואמר ברוב חשיבות: 'נו, אני מניח שזו פרנסה טובה'… דהיינו, שלא רק אני משתכר במלאכתי בכפר, אלא גם אתה מרוויח את פת לחמך ומשתכר כראוי ממלאכת הצארות…
"הסיפור המשעשע, שהיה עלול להסתיים בהריגתו של היהודי הכפרי על ידי הצאר, מלמדנו" – אמר החתם סופר לתלמידו – "שפרושה של המילה 'גדול' הוא כל דבר המרומם מהשגתנו. שהרי מה היא השגתו של כפרי פשוט בכבודו של הצאר הרוסי? וכך גם לנו אין מושג בגדלותו של ה'מגלה עמוקות'!".
****
הגר"ח פיינשטיין שליט"א סיפר: יהודי אחד נכנס פעם אל הסבא שלנו, מרן הגרי"ז זצ"ל, ותאר לו כיצד תראה ביאת המשיח, כאשר בשורה הראשונה של מקבלי הפנים ימנו גדולי הדור, ואחריהם ראשי הישיבות ומרביצי התורה, איש איש לפי ערכו ומהללו.
הסבא היסה את היהודי ההוא, ואמר: "מה אתה חושב לך, כשהמשיח יגיע כל אחד יצא לקבל את פניו?!
"הלא על משיח צדקנו כתוב (ישעיה יא, ג) 'והריחו ביראת השם', דהיינו שהוא יוכל להריח את דרגתו של אחד אחד מעם ישראל, ואם כן כולנו נסתתר בתוך הבתים, ונפחד לתת לו את ידינו לשלום, מחשש שהריח שלנו לא יהיה טוב"…
(קטעים מלוקטים מתוך הגדה של פסח 'חשוקי חמד')