"אך את שבתתי תשמרו" (פרשת כי תשא, לא, יג)
בפרשתינו אנו מצווים על השבת, לשומרו, לנוטרו ולכבדו. נביא בזה פנינים אחדים אשר דלינו מהגליון הנפלא 'המתאחדת בתורתך' היו"ל ע"י חסידי ראחמיסטריווקא בארה"ק בענין שבת קודש במחשבה ובדיבור.
סאנדיי, מאנדיי דימונש ולאנדי
בשפת האנגלית יום ראשון קרוי 'סאנדיי', ויום שני קרוי 'מאנדיי', וכן בשפה הצרפתית יום ראשון קרוי 'דימונש', ויום שני קרוי 'לאנדי', על שם השמש והירח, וכן כהנה וכהנה, כשהצד השווה בכולם שהם באים באותה משמעות של השמש והירח, כך הוא גם בשפת האידיש ששמות הימים רומזים על השמש והירח והכוכבים השולטים באותו יום, למשל 'יום ראשון' קרוי 'זונ – טיג', שמשמעותו הוא 'יום השמש', ויום השני קרוי 'מאנ – טיג' שמשמעותו הוא 'יום הירח'.
מעורר החתם סופר זצ"ל שאין לכתוב כן: "וזה תוכחת מוסר שנכתוב בהמכתבים וכדומה 'יום ראשון בשבת וכו', ולהעיד על בריית שמים וארץ בששת ימים וינח ביום השביעי וכו', ולא חס ושלום כמספרם של אומות העולם".
וכמו שכותב הרמב"ן (שמות כ, ח): "הגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, 'אחד בשבת', 'שני בשבת', כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום", ומקור הדברים במכילתא פרשת יתרו (מסכתא דבחודש פ"ז): "זכור את יום השבת לקדשו" – רבי יצחק אומר" לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת".
בספר 'היו דברים מעולם' מאריך בסוגיא זו, ובסיכום הענין כותב כך: "הנה אם כי נמצאו היתרים לכך (כאמור בבחינת נהרא נהרא ופשטיה), והמתיר יש לו על מי לסמוך, אך ברור שמעלה יתירה יש להקורא את שמות ימות השבוע כדברי חז"ל והראשונים, והוא מקיים בזה מצות עשה מן התורה, ואם בעניינים אחרים מצאנו שהחמירו גם בהפסד מרובה ובטירחה גדולה, על אחת כמה וכמה בדבר קל שכזה שאין בו חסרון כיס, שכל בעל נפש ראוי לו שינהג סלסול בעצמו, ואף כשמדבר בשפת היידיש אזי את שמות ימי השבוע יאמר למנין השבת, ובזה יהא חלקו עם זוכרי השבת ונוטריה כהלכתה!"
'אל תדאג דאגת מחר' – עצה לשבת קודש!
הנה נצטוינו שלא להתעסק בענייני עסקי חולין בשבת קודש, אכן ישנם סוחרים הטרודים בסחורתם, ובפרט בהיותם באמצע דרכם שאי אפשר להם להסיח דעתם מהנסיעה, וכן לתלמידי חכמים הרגילים לכתוב כל המתחדש להם בדברי תורה הקדושה, והתלמיד חכם שש בהם כמוצא שלל רב ויודע שראוי זה שיוכתב ומוטל עליו לכותבו, וטבע האנושי הוא להרהר בזה, ומה יעשו ולא יהרהר בזה בשבת.
עצה נפלאה ופתרון פשטני מביא הרה"ק מבוטשאטש לזה, טרם הבאת הפתרון מקדים הרה"ק מבוטשאשט וכותב שעצם הדבר שההרהור בדברי חול עולה בדעתו של אדם אין זה חטא, כיון שאין זה בידו, וכמו שאמרו חז"ל בקדושי עמודי עליון ז"ל שבעל כורחם בא להם הרהור בתורה הקדושה ממקום שאינו נקי, אלא שתפקידו של אדם אחר שעלה ההרהור בדברי חול בשבת לסלק הרהור זה, וכיצד יעשה זאת?
מגלה לנו הרה"ק עצה לזה: "והנה עצה לזה היא בבחינת 'אל תדאג דאגת מחר ואל תהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום', ואין אדם בטוח בחייו יום אחד ולא שעה אחת. גם לא רגע כמימרא. ונמצא דואג על יום שאין לו וכו', ועל כן ישיב אל ליבו מה לי להרהר בעתידות? כיון שאיני יודע כלל אם אחיה אז! ונמצא על ידי 'אל תדאג דאגת מחר כי לא תדע מה ילד יום' יש תקנה להרהורים הנ"ל בשבת קודש שיוכל כל אדם להגיע לבחינת מדת חסידות של החסיד ז"ל דצלף (שחשב בשבת לגדור שדהו, ונזכר שהוא שבת, ונמנע ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלה בו צלף, וממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו!")
סגולה באמירת 'גוט שבת', 'גוט שבת'
בסגולת השבת ידועים דברי הרה"ק האהבת שלום מויזניץ זי"ע על מה שאמרו חז"ל "הנכנס לבקר את חברו אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא' ", שיש מקום לומר שהוא אף בימות החול, כי עצם הזכרת השם 'שבת' יש בה כוח עצום לעורר קדושת השבת ולהשפיע על החולה רפואה וישועה, ולכן יש מקום אך בימות החול להזכיר אצל החולה 'שבת קודש'.
וכמו שאמר האר"י הקדוש, וכן ידוע שבמצוה טאנץ מזכירים ואומרים 'גוט שבת' 'גוט שבת', היות ויושבים בלא מחיצה וחוששים מיצר הרע, על כן אומרים 'גוט שבת', ובזה יתפרדו כל פועלי אוון, וכל ממלכת הרשע מתבטלת, והקדושה אופפת וחופפת על האדם.