אבא זצ"ל היה נוהג לספר סיפור נחמד שאירע עמו, ושממנו הוא ביקש ללמד זכות על עם ישראל, ולומר “ראו בניו חביביו של הקב"ה, כמה הם עוזרים זה לזה ודואגים זה לזה".
הסיפור אירע לפני שנים, כשהוא נסע בלילה חשוך לכיוון ים המלח. ברוב חלקי הארץ יש ערים ויישובים, ובין לבין הכבישים מוארים. אבל כשנוסעים באזור ערד, ים המלח, ובכלל בנגב, אפשר לפעמים לעבור נסיעה של קילומטרים רבים בלי פנס אחד לרפואה, מלבד פנסי המכונית.
בעודו נוסע שם לאטו בתוך האפלה הגדולה, הבריק לפתע רעיון במוחו… זאת הרי הזדמנות נהדרת לעצור את הרכב בצד, לצאת ממנו לשבת על סלע או אפילו על הרצפה ו… להתבונן בכוכבים!
כמו שכבר הזכרנו, ברוב המקומות יש אור, יש כאלו שמכנים זאת ‘זיהום אור', כי האור מפריע לראות את הכוכבים. אבל כשנמצאים במקום שיש בו חושך מוחלט בכל הסביבה, ובנוסף מזג האוויר מתאים ואין עננות או ערפילים שמטשטשים את הראות, אפשר לראות את כוכבי השמים לרוב, באופן מדהים.
הוא אכן עצר בצד, יצא מהאוטו והסתכל על השמים בהנאה מרובה. מרבד עצום של כוכבים התפרש לנגד עיניו, אפשר לראות קבוצות של כוכבים, ומי שקצת מבין בגרמי השמים גם יודע לומר מה הוא רואה, איזו קבוצת כוכבים זו. תענוג של ממש.
אחרי כמה דקות עובר שם רכב, וכשהנהג רואה מכונית שעומדת בצד הדרך הוא עוצר, פותח את החלון ושואל: “אדוני זקוק לעזרה?", אבא השיב בשלילה… “לא תודה, אני רק מסתכל על הכוכבים…". הנהג משך בכתפו, סגר את החלון והמשיך בדרכו.
כמה דקות לאחר מכן עוד מכונית עוברת ושוב חוזר המחזה על עצמו: זקוק לעזרה? לא, אני רואה כוכבים… אוקיי בהצלחה…
היה אבא מספר: כל אחת מהמכוניות שעברה שם במשך הזמן ש'ראיתי כוכבים', נעצרה וכל אחד מהנהגים שאל אם אני צריך עזרה. מי כעמך ישראל! אין כמו העם היהודי בכל העולם, אנשים עוצרים בחושך מצרים, זה יכול להיות מסוכן, אנחנו גם כך מדינה במצב ביטחוני לא מאוד רגוע, בלשון המעטה, אבל אולי יש פה יהודי שזקוק לעזרה, אנשים עוצרים ומציעים עזרה!
זה הסיפור שאבא שלי היה מספר, אבל אני רוצה לומר לכם שלדעתי יש כאן מסר לא פחות מעניין. אתה נוסע בחושך? תסתכל על הכוכבים! ולא רק בהקשר של “בכל מנהרה יש קצה שממנו בוקע אור", אלא עצם הדבר הזה של להתבונן בטבע וליהנות מיפי הבריאה.
מרן הרב שך היה אומר שאפשר ללמוד הרבה מאוד אמונה מתפוז. איך הקב"ה עטף כל פיסה קטנה מהפרי במעטפה קטנה, מעין בקבוקון, וקיבץ אותם לפלחים שמחולקים גם הם ועטופים במעטפה אכילה, כדי שיהיה נוח לאכול אותם בלי להתרטב, ואת כל התפוז בשלמותו הקיף הקב"ה בקליפה אחת רכה ואכילה שתגן על הפרי מהקליפה הקשה והמרה, ומעליה קליפה קשה שתשמור על הפרי שלא יתרסק לפני שהאדם יבוא לאכול אותו. כל כך הרבה חכמה והשקעה בפרי אחד בודד.
אבא היה לומד אמונה מכל עץ, מכל צמח. הוא היה יכול לשבת שעות מול הים, להתבונן בגלים, בגרגירי החול, ולספוג אמונה.
כשהוא ראה עץ הוא היה מהופנט אליו. תראה איזה יופי העלים מחוברים, תראה את הנמלים הקטנות הללו שמצאו כאן מקום מחייה, הצורה שבה הענפים מתפצלים זה מזה ואיך שהכל ביחד הופך להיות כזה עץ יפה ומושלם.
זה משהו שכל אחד מאתנו יכול להחזיק בו. להתבונן מסביב, לראות את הקב"ה בכל דבר, אפילו בדברים הכי פשוטים והכי טבעיים, ובעצם דווקא בפרטים הכי פשוטים והכי טבעיים, דווקא מהם אפשר ללמוד אמונה ולהתמלא באמונה עד אין סוף.