מספר הגאון הגדול רבי אליהו ברודני שליט"א, מראשי ישיבת מיר בארה"ב:
"באחת ההזדמנויות בהם שהיתי בארץ ישראל עליתי לביקור בביתו של מרן הרב שך זצוק"ל ברחוב ראב"ד בבני ברק. פגשתי אז את מרן באווירה מאוד מרוממת, שמח וטוב לב במיוחד. מאחורי הקלעים שמעתי כי באותו יום הגיעה למרן בשורה טובה כי הגיעו לשלום והבנה בתוך המחנה החרדי פנימה בסוגיה ציבורית שעמדה אז על הפרק. שמחתו הרקיעה שחקים.
"מצאתי אז הזדמנות לשאלו שאלה שהציקה לי מאוד: למדתי אז בחברותא עם בחור שהיה רחוק קצת מהדרך, ודעותיו היו רחוקות ומנוגדות ביותר מהשקפתה של תורה. מנגד, הוא היה אובססיבי לשתף אותי בדעותיו. כעין סוג של התרסה. דילמה קשה עמדה אז בפניי: אם אשתוק, הלה יפרש זאת כהסכמה לדעתו, ואם אתווכח עמו תיעכר האווירה עד כדי ביטול הקשר והחברותא לגמרי, והרי החברותא הזו היא כל הקשר שלו לתורה…
"שטחתי את שאלתי לפני הרב", ממשיך הרב ברודני שליט"א, "והרב שך ענה לי: 'יש דרך להקשיב לכל אחד. תחפש ותמצא עצה פנימית איך ניתן להקשיב לו. אבל ניתן וצריך להקשיב לכל אחד! אתה צריך בחכמה למצוא את הדרך שלך להקשיב לבחור הזה.
"ביקשתי ברכה על זה. ענה לי הרב שך: לא אתן לך ברכה על זה, זה דבר שאתה צריך להשיג בעצמך. זוהי אמנות שעליה צריך לטרוח ולעמול כדי להשיגה…"
בפרשת פקודי מסביר רבינו ה'זרע שמשון', כי אומנות כזו שהאדם מרגיש כי ישאנו ליבו אליה, גם אם חסרה לו ההכשרה הטכנית לאומנות הזו – אם הוא יטרח וילמד אותה הוא ישיג אותה בסופו של דבר, כדברי הכתוב בפרשה: "וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה" – כאשר הלב נוטה לזה, אזי אם יתאמץ ללמוד ולרכוש את הידע הנדרש, ישיג את מבוקשו ויצליח.
משיך הרב ברודני בדבריו: "מרן הוסיף ואמר לי כי 'אמנות ההקשבה' כה שונה מאדם לאדם וממקרה למקרה… 'רק זאת תדע' – אמר – 'כי אפשר וצריך להקשיב לכל אחד, בכל מצב. רק צריך להתאמן ולדעת כיצד…
"כך פסק הרב שך והוסיף עוד: 'אספר לך סיפור מה'חפץ חיים' זיע"א, מהי הקשבה לזולת, מהי הכלה אמתית:
בראדין התגורר בחור רווק מבוגר אשר מסיבות רפואיות לא היה באפשרותו להינשא ולבנות בית. הלה היה קשה יום ומר לבב.
חצות ליל יום הכיפורים בראדין, הבחור המבוגר הנ"ל עמד בחלון בית המדרש, עיניו נשואות למרומים ועל פניו דוק של עצב תהומי, זועק ומתחנן לבורא עולם: 'אלי למה עזבתני, מדוע שכחתני…'
מרן החפץ חיים ראה מחלון ביתו את הבחור הגלמוד ניצב בחלון ומתייפח על מר גורלו, לבש ה'חפץ חיים' את מעילו, יצא בלאט מביתו, נכנס לבית המדרש, נעמד לצד הבחור והחל מספר כאילו לעצמו את כל מסכת קשייו האישיים. את ילדותו הקשה, עוני, יתמות ומחסור שהיו מנת חלקו; אמו נישאה שנית וחייה לא היו פשוטים. הוא, ה'חפץ חיים' נאלץ להינשא לבתו של בעלה החדש ביודעו כי אם לא יעשה זאת חייה של אמו יהיו קשים עוד יותר… כך המשיך החפץ חיים לדבר ולתאר בצבע את הקשיים העצומים שהיו מנת חלקו מצעירותו ועד הנה.
הוסיף הרב שך זצ"ל: "ליל יום הכיפורים. היום הקדוש ביותר בשנה. רבן של ישראל יושב ומספר את צרותיו ליהודי, לא דברי תורה ולא דברי חיזוק, רק משתף יהודי בצרותיו. כי הרגיש שבאותו מצב זו הדרך שתחזק אדם אומלל וכאוב זה".
(גיליון התחזקות בביטחון – זרע שמשון)